אניטה בריאנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אניטה ג'יין בריאנט
(25 במרץ 1940)
Anita Bryant Billboard 1971.jpg
מקום מגורים אוקלהומה, ארצות הברית
ידועה בשל זמרת פופ
מלכת יופי
פעילה חברתית נגד זכויות להט"ב
שנות הפעילות 1956–1977
דת נצרות
אתר אינטרנט www.anitabmi.org

אניטה ג'יין בריאנטאנגלית: Anita Jane Bryant, נולדה ב-25 במרץ 1940) היא זמרת אמריקאית, מלכת יופי לשעבר ופעילה חברתית נגד זכויות להט"ב. קריירת השירה שלה נסקה בשנות ה-50 וסוף שנות ה-60 כאשר שיריה הובילו במצעדי הפזמונים בארצות הברית.

היא קיבלה הכרה נרחבת בשנות ה-70 עת הקימה את הארגון "הצילו את ילדינו" (Save Our Children) עמו היא מזוהה, כחלק מקמפיין בולט שיצא נגד הומוסקסואליות במטרה למנוע חקיקה שתאסור אפליה על רקע נטייה מינית במחוז מיאמי-דייד שבפלורידה. פעילותה הציבורית בנושא הביאה לבסוף לירידה בפופולריות שלה ולדעיכת קריירת השירה שלה.[1]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאנט נולדה בעיר קטנה בשם בארנסדאל (Barnsdall) במחוז אוסאג' שבאוקלהומה, ארצות הברית. זמן קצר לאחר הולדת אחותה הוריה התגרשו. אביה הצטרף לצבא ארצות הברית ואמהּ החלה לעבוד והשאירה את הילדות להתגורר באופן זמני אצל סבן וסבתן. כשבריאנט הייתה בת שנתיים לימדו אותה הסבים לשיר את מזמור הנוצרי הנפוץ, "Jesus Loves Me". היא שרה לראשונה על הבמה בגיל 6 ביריד מקומי באוקלהומה והמשיכה לשיר מדי פעם בתוכניות רדיו וטלוויזיה. כאשר תוכנית הכשרונות של ארתור גודפרי הגיע לעיר בה התגוררה, רשמו אותה הוריה לאודישן, זאת על אף שאביה התנגד לכך בתחילה. כשהייתה בת 18 זכתה בתחרות "מיס אוקלהומה", תחרות שהזוכה בה מייצגת את המדינה בתחרות מיס אמריקה, ובזו התמודדה שנה לאחר מכן בשנת 1959 וזכתה במקום השני מיד לאחר סיום לימודיה. במהלך השנים היא החלה להופיע בתוכניות טלוויזיה ברשת הארצית NBC.

בשנת 1960 נישאה בריאנט לבוב גרין, די ג'יי ממיאמי ולזוג נולדו ארבעה ילדים. ב-1980, בריאנט התגרשה מגרין. כנוצריה אדוקה, גירושיה של בריאנט גררו ביקורת מצד קבוצות נוצריות שטענו לצביעות במעשיה לאור ערכי הנישואים הנוצריים האדוקים שהציגה תדיר, ודבריה כנגד "התדרדרות המשפחה" והטפותיה בנושא.[1][2]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאנט הפכה לזמרת פופ מצליחה, ושבעה משיריהּ נכנסו למצעד "U.S. Hot 100" האמריקאי. ובין השנים 1959 - 1964 היא הוציאה מספר אלבומים בחברות התקליטים קולומביה רקורדס וקרלטון, חלק מהסינגלים מתוכם הגיעו למקומות גבוהים יחסית במצעדי בילבורד. בשנת 1969 היא מונתה לתפקיד דוברת חברת המיצים "Florida Citrus Commission", הופיעה בפרסומות החברה בטלוויזיה הארצית והפכה מזוהה עמה. במקביל היא הופיעה בפרסומות לחברות נוספות כגון קוקה-קולה, הולידיי אין, קראפט וטאפרוור. בריאנט שרה את המנון ארצות הברית בסופרבול בשנת 1969, ואת "מזמור הקרב על הרפובליקה" בטקס הקבורה של נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון בשנת 1973. במאי 1978 היא התראיינה למגזין פלייבוי.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכת-דש ועליה הכיתוב "אניטה בריאנט מוצצת תפוזים", כחלק מהחרם על חברות אותם פרסמה בריאנט, כמו חברת "מיצי התפוזים של פלורידה".
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצילו את ילדינו

בשנת 1977 עברה במחוז מיאמי-דייד שבדרום פלורידה תקנה מקומית האוסרת אפליה על רקע נטייה מינית.[3] בריאנט, כמובילה של הקואליציה "הצילו את ילדינו", השתתפה בקמפיין מתוקשר שנועד להביא לביטול אותה תקנה. ב-7 ביוני 1977 הצביעו תושבי דרום פלורידה לביטול התקנה הזו ברוב של 69 אחוזים, אל מול 31 אחוזים בלבד שתמכו בהשארה. באותה שנה פעלו אניטה בריאנט ו"הצילו את ילדינו" לקידום חוק אחר שעבר בפלורידה ואסר על אימוץ להט"בי.[4] בשנת 1998 העביר בית המחוקקים של המחוז חוק דומה האוסר אפליה על רקע נטייה מינית, והוא אושר ברוב של 7 מול 6. בשנת 2002 היה ניסיון נוסף של קבוצות נוצריות להביא לביטול של התקנה, ניסיון זה לא צלח.‏[5]

הצלחתה הפוליטית של בריאנט במאבקה נגד קהילת הלהט"ב עוררה תגובות חריפות בקרב מתנגדיה. בשנת 1977, למשל, בעת שהופיעה בתוכנית טלוויזיה בדה מוין, הוטחה בפניה עוגת פאי בתור אקט של מחאה.[6] בריאנט הגיבה באומרה "לפחות היה זה פאי פירות" (באנגלית המילה "פרי" - Fruit, היא מילת סלנג ל"גיי").[7] בעוד היא מכוסה בשאריות העוגה, פצחה בריאנט בתפילה ופנתה לאלוהים בבקשה שיסלח לאותו אדם על "סגנון חייו הסוטה" והחלה לבכות, כל זאת אל מול המלצמות שהעבירו שידור חי של המקרה.[6] מקרה זה היה יריית הפתיחה לקרב פוליטי שהתרחש בין בריאנט לבין פעילים למען זכויות להט"ב, שהחלו באותה העת בקמפיין נרחב להחרמת חברה "מיצי התפוזים של פלורידה" שבריאנט הייתה הפרזנטורית שלה. אל הפעילים הצטרפו ידוענים רבים כגון ג'יין פונדה, פול ויליאמס, ברברה סטרייסנד, ג'ון ווטרס, בט מידלר, מרי טיילר מור וקרול או'קונור.‏[8] מתנגדיה של בריאנט האשימו אותה כי היא פועלת ממניעי קנאות דתית והומופוביה.[9] מאבקה של בראינט זכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת ותוכניות רבות עסקו בו.

התדרדרות הקריירה ופשיטת הרגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציבות פירות ההדר של פלורידה (Florida Citrus Commission) החליטה בשנת 1979 שלא לחדש את חוזה העבודה של בראינט עמם לאחר המחלוקת הציבורית בה הייתה מעורבת, ובשל פרסום שלילי שגרר הקמפיין שלה והחרם על חברת המיצים שנלווה אליו.[1] בתקשורת סומן המהלך כתחילתו של סוף הקריירה שלה שנחשבה למזהירה.[1] בהמשך פתחה את "אחוזת המוזיקה של אניטה בראיינט" בטנסי, מקום בו הייתה מופיעה עם הלהיטים מתחילת הקריירה שלה בשילוב עם "חלקים ארוכים בהם הטיפה בנושא אמונתה הנוצרית".[1] למרות המקום העצמאי, נוכחות המבקרים בו הייתה דלה ורבים מעובדי המקום לא קיבלו משכורות. אניטה הגיבה לכך שעליהם לקוות שאלוהים ישלח משקיעים חדשים למקום. לאי-תשלום המשכורות היו השלכות קשות על העובדים שנכסיהם עוקלו, ורבים כעסו על כך שבזמן זה בראינט התגוררה בבית בשווי 350,000 דולר בשכונה אמידה.[1] "אחוזת המוזיקה" הגישה בקשה לפשיטת רגל בשנת 2001 ובריאנט שהגישה בקשה דומה כבר שלוש שנים קודם לכן בארקנסו, נודעה בכישלון עסקיה המסחריים במדינות חגורת התנ"ך בהן פעלה.[1]

בראינט חזרה בשנת 2005 לעיר מולדתה שבאוקלהומה לרגל חגיגות 100 השנים לעיר, ובעיר קראו את אחד הרחובות על שמה. בשנת 2007 היא הופיעה בטקס מוזיקה בבית הספר בו למדה כנערה. היא מתגוררת בעיר אדמונד ועוסקת בפעילויות צדקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 THOMAS C. TOBIN, Bankruptcy, ill will plague Bryant, St. Petersburg Times, April 28, 2002
  2. ^ Sinclair, Kip (1980). "Anita Bryant Rates Family Bliss Next to Godliness, but After 20 Years She's Divorcing Bob Green" 13 (23). אוחזר ב־December 5, 2010. 
  3. ^ http://www.upi.com/Audio/Year_in_Review/Sadat-Visits-Israel/12361881614363-1/#title "Miami DEmonstrations, 1977 Year in Review."
  4. ^ BOB KECSKEMETY, Court Stikes Down Ban on Gay Adoption, Florida Agenda, 23 September 2010
  5. ^ פלורידה: החוק נגד אפליית גייז יישאר בתוקפו, GoGay,‏ 15/9/2002
  6. ^ 6.0 6.1 Philip Marchand, 'For the Bible Tells Me So': Setting us straight, Toronto Star, Jan 13 2008
  7. ^ [http://transcripts.cnn.com/TRANSCRIPTS/0804/26/cnr.04.html CNN NEWSROOM, Transcript Providers, CNN, Aired April 26, 2008 - 22:00]
  8. ^ Anita Bryant‏, Bob Green‏, At any cost, Revell, 1978, ISBN ‏ 08007094
  9. ^ Louis-Georges Tin, Dictionary of Homophobia: A Global History of Gay & Lesbian Experience (2003), ISBN 978-1551522296