אוניית הקרב פוטיומקין (סרט)

אוניית הקרב פוטיומקין
Броненосец Потёмкин
מבוסס על	המרד על אוניית הקרב פוטיומקין ב-1905
בימוי	סרגיי אייזנשטיין
הופק בידי	יאקוב בלוך
תסריט	נינה אגדג'נובה
עריכה	סרגיי אייזנשטיין, גריגורי אלכסנדרוב
שחקנים ראשיים	אלכסנדר אנטונוב, ולדימיר ברסקי, גריגורי אלכסנדרוב, איוואן בוברוב
מוזיקה	ניקולאי ניקולייביץ' קריוקוב, אדמונד מייזל, דמיטרי שוסטקוביץ'
צילום	אדוארד טיסה, ולדימיר פופוב
מדינה	ברית המועצות
חברת הפקה	מוספילם, גוסקינו
חברה מפיצה	גוסקינו
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	21 בדצמבר 1925 ברוסיה, 12 בנובמבר 1926 בצרפת
משך הקרנה	75 דקות
שפת הסרט	רוסית
סוגה	סרט תעמולה, סרט אילם
הכנסות באתר מוג'ו	tt0015648
	דף הסרט ב־IMDb

אוניית הקרב פוטיומקין

אוניית הקרב פוטיומקין (ברוסית: Броненосец Потёмкин) הוא סרט ראינוע שבוים על ידי סרגיי אייזנשטיין בשנת 1925 והופק על ידי אולפני הסרטים של גוסקינו במוסקבה (שלימים נקראו מוספילם). הסרט עוסק במרד על אוניית הקרב פוטיומקין ב-1905. "אוניית הקרב פוטיומקין" הוכתר כסרט הטוב ביותר של כל הזמנים בתערוכה העולמית של בריסל (1958). הוא נלמד עד היום בבתי ספר לקולנוע בזכות טכניקת העריכה שלו, שהייתה אבן דרך בהתפתחות הקולנוע המוקדם.

בשנת 1995 בעזרת הקרן הממלכתית לסרטי קולנוע של הפדרציה הרוסית בסרט בוצעו שינויים והוא הוחזר לגרסתו המקורית של הבמאי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – המרד על אוניית הקרב פוטיומקין, מהפכת 1905

הסרט הוזמן בידי הרשויות הסובייטיות כדי להנציח את השורשים שמהם צמח המשטר הסובייטי החדש, והוא קיבל לשם כך תקציב נכבד ותמיכה מלאה. לנין אמר כי: "מכל האמנויות, החשובה לנו ביותר היא אמנות הקולנוע". מהפכת הנפל של שנת 1905 נתפשה כחזרה גנרלית לקראת המהפכה של שנת 1917. במקום לשחזר אירועים כבירים מ-1905, בחר אייזנשטיין לקחת אפיזודיה היסטורית זניחה, ודרכה ליצור דרמה סוחפת רגשות.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קציני הצאר האכזריים על סיפון האונייה נוגשים במלחים הרעבים והמדוכאים. האוכל המזוויע מניע את המלחים להתקומם, ומוטל עליהם עונש מוות. הדבר מוביל לסירוב פקודה ולמרד כללי. תושבי אודסה מזדהים עם המתקוממים. על מדרגות העיר הצופות אל הים מתרחש טבח עקוב מדם בתומכי המרידה השלווים (סצנה שלא התרחשה באמת בהיסטוריה). רק התערבות תותחי פוטיומקין על החוף מפסיקה את שפיכות הדמים. אוניות הצי מוכנות מתוך סולידריות לתת לאוניית הקרב פוטיומקין להפליג לדרכה והסרט מסתיים.

טכניקת המצרף (מונטאז')[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזנשטיין השתמש בסרט כדי לבחון עליו את תאוריית המונטאז' (Montage). קולנועני רוסיה הסובייטית, יוצאי הסדנא של לב קולשוב בבית הספר הרוסי לקולנוע, ערכו ניסיונות בהשפעה שיש לסרטים על קהל הצופים ואייזנשטיין ערך את הסרט כך שהוא יחולל את התגובה הרגשית המרבית, כך שהצופה יחוש סימפתיה למלחים המורדים ושנאה כלפי הנוגשים בהם. הסיפור נכתב באורח תעמולתי ובצורה פשוטה ככל האפשר, כך שהקהל יוכל לזהות בבירור מי הם הטובים ומי הרעים.

הפסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה המקורית הולחנה בידי אדמונד מייזל. תזמורת סלון שבוצעה בהצגת הבכורה בברלין ב-1926. הכלים בהם השתמשו היו חליל/פיקולו, חצוצרה, טרומבון, הרמוניום (עוגב קטן), כלי הקשה ומיתרים ללא ויולה. מייזל חיבר את הפרטיטורה בתוך תריסר ימים ולילות, היות שהוא קיבל לכך אישור בשלב מאוחר מהצנזורה. מחמת בעיה זו חזר מייזל על חלקים נכבדים בתכליל ללא שינוי, במאמץ להביא את המשימה אל תומה. המלחין והמנצח מרק אנדראס שלינגנשיפן ניצח מחדש ושיפר את התכליל בהתבסס על פרטיטורת הפסנתר המקורית והתאים אותה על מנת שתתאים לגרסה המנוצחת מחדש של הסרט שמופץ כיום.

בגרסה המסחרית (למשל ב-DVD) מלווה הסרט על פי רוב בקטעי מוזיקה קלאסית שהוספו לאחר מכן; דמיטרי שוסטקוביץ' וניקולאי קריוקוב הם שני מלחינים שהשתמשו בחומרים מעבודתם. בניסיון להפוך את הסרט לרלוונטי למאה ה-21, הלחינו הפט שופ בויז פסקול חדש בשנת 2004, המלווה על ידי התזמורת הסימפונית של דרזדן. הפסקול שלהם יצא כאלבום בשם אוניית הקרב פוטיומקין בשנת 2005, והושמע לראשונה בספטמבר 2004 בקונצרט חי בכיכר טרפלגר שבלונדון.

התגובות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט לא נחל הצלחה בברית המועצות, אולם למרבה האירוניה דווקא במערב קנה לו אוהדים רבים, בעיקר בקרב אינטלקטואלים בברלין, פריז ולונדון. הסרט קנה את לבם משלוש סיבות שחברו יחדיו: כמיהתם למדיה העולה - הקולנוע, הצדק החברתי שעמד בבסיס תפישת עולמם, וכישרונו הנדיר של אייזנשטיין לחולל יצירה דרמטית סוחפת. שלטונות צרפת חששו שהסרט יגרום למרידה צבאית, ולמשך תקופה מסוימת הוא נאסר להקרנה בצרפת. בשנות ה-60 הוציאה ברית המועצות בול לזכר הסרט^[1].

סצנת "מדרגות אודסה" שבסרט נחשבת עד היום למופת של עריכה, ומאוזכרת בסרטים רבים, לעיתים באופן פרודי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזנשטיין, סרגיי. "אחדות אורגאנית ופאתוס בקומפוזיציה של פוטיומקין", בתוך: איתן גרין (עורך), במאים ואנשי קולנוע על הקולנוע. תל אביב: עם עובד, 1985. עמ' 100–109. במקור מתוך "Notes fa Film Directior",‏ 1958. מאנגלית: יורם ברונובסקי.
זאנד, שלמה. הקולנוע כהיסטוריה: לדמיין ולביים את המאה העשרים. תל אביב, עם עובד, 2002. עמ' 15, 105, 106-107, 113, 145, 185.
טיילור, ריצ'רד. "הקולנוע הסובייטי וההיסטוריון". זמנים, חורף 1991, מספר 39/40, עמ' 113–123.
יגאל בורשטיין, 1 בחלק שני: "צופה פעיל וצופה סביל: 'אניית הקרב פוטיומקין, קולנוע: פענוח, פרשנות, פיתוי, תל אביב: סל תרבות ארצי (מפתחות), 1998, עמ' 41–51.