אני, רובוט (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אני, רובוט
Irobotmovieposter.jpg
שם במקור: I, Robot
בימוי: אלכס פרויאס
הפקה: ג'ון דייוויס
טופר דאו
וויק גודפרי
לורנס מארק
ויל סמית'
תסריט: ג'ף וינטר
עקיבא גולדסמן
שחקנים ראשיים: ויל סמית'
ברידג'ט מוינאהן
ברוס גרינווד
ג'יימס קרומוול
שיה לה-באף
מוזיקה: מרקו בלטרמי
חברת הפצה: פוקס המאה ה-20
הקרנת בכורה: 16 ביולי 2004
משך הקרנה: 115 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 120 מיליון דולר
הכנסות: ברחבי העולם: $347,234,916
דף הסרט ב-IMDb

אני, רובוטאנגלית: I, Robot) הוא סרט מדע בדיוני משנת 2004 העוסק בעולם שבו בני אדם ואנדרואידים חיים בדו-קיום. את הסרט ביים אלכס פרויאס, ומככבים בו ויל סמית', ברידג'ט מוינאהן ושיה לה-באף בתפקידים הראשיים.

הסרט עצמו מושפע ממקבץ הסיפורים הקצרים של אייזק אסימוב, "אני, רובוט", אם כי לא מבוסס עליהם באופן ישיר. הוא מבוסס על התסריט "Hardwired" שכתב ג'ף וינטר, כמו גם על סיפור קצר משנת 1939. התסריט, תעלומת רצח בנוסח ספריה של אגאתה כריסטי, עוסק ברובוט בעל חישה ובינה מלאכותית שמואשם ברצח ממציאו. לאחר שנרכשו הזכויות לספרו של אסימוב, נוספו לתסריטו של וינטר שלושת חוקי הרובוטיקה שניסח אסימוב והיוו את הבסיס לכל ספרי סדרת הרובוטים שלו.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיקגו של שנת 2035, הבלש דל ספונר נקרא לחקור מקרה של התאבדות-לכאורה של מדען רובוטיקה בשם אלפרד לנינג, ממציא "חוקי הרובוטיקה". ספונר, שחש חוסר אמון מוחלט באנדרואידים, מגלה כי אנדרואיד בשם סאני התחבא במשרדו של לנינג, וזה הופך להיות החשוד העיקרי ברצח המדען. לספונר עוזרת ד"ר סוזן קלווין, המתמחה בפסיכולוגיה של רובוטים. ד"ר קלווין אינה מאמינה שהאנדרואידים מסוגלים כלל לפגוע בבני אדם, וזאת בהתאם לחוקי הרובוטיקה. הרובוט סאני מצידו מפגין רגשות בעת חקירתו - התנהגות שאינה אופיינית לאנדרואידים.

במקביל להתקדמות החקירה, קבוצה של אנדרואידים ממודל חדש (שנקרא NS-5), מתחילה לפגוע בבני-אדם. במהרה, ספונר מגלה מי אשם במותו של המדען לנינג ובהתקפות הרובוטיות על בני האדם, ואילו הרובוט סאני מגלה את ייעודו.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסימוב ואלימות הרובוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקספוזיציה המוצגת בסרט גררה ביקורות רבות מצד מעריצי ספריו של אסימוב. הסרט עצמו מציג אלימות רבה, הנגרמת בידי הרובוטים - דבר לו התנגד אסימוב נחרצות בספריו ונמנע מלהשתמש בתסביך פרנקנשטיין זה. ספריו של אסימוב התייחסו לרובוטים כאמצעי יעיל ולאינטרקציה השלווה שלהם עם בני האדם. לעתים נדירות הרובוטים בספריו של אסימוב לא מצייתים לחוקי הרובוטיקה ובמידה וכן, הם מיד מוצאים מכלל שימוש.

בסרט מוצג "חוק האפס" (Zeroth Law), תפיסה רעיונית שבה אסימוב השתמש בספרי סדרת הרובוטים המאוחרים. חוק זה הינו פרשנות קיצונית לחוק הראשון של הרובוטיקה ("על הרובוטים למנוע פגיעה בבני האדם"), והוא קובע כי על הרובוטים למנוע פגיעה מכלל האנושות, גם על חשבון הקרבת בני אדם בודדים למען שרידות הכלל.

סאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאני הוא רובוט מסוג NS-5. תנועותיו וקולו של סאני מבוססים על אלו של אלן טודיק. סאני תוכנת על ידי דוקטור אלפרד לנינג במטרה לשבור את החוק הראשון מבין שלושת חוקי הרובוטיקה.

סאני הצהיר כי יש לו "חלומות". הצהרה זו תואמת את אימרתו של ד"ר לנינג שיש "רוח במכונה", כלומר, בדומה לבני אדם, ייתפתחו רובוטים באופן טבעי. בהינתן "חלומותיו" והידע שלו אודות הרגשות האנושיים, סאני הוא NS-5 ייחודי. סאני מסוגל לבטא את כל הרגשות האנושיים, וכן לחשוב, להגיב ולהשתמש באינסטינקטים שלו. בנוסף, טען לנינג: "יום אחד יהיו להם סודות, יום אחד יהיו להם חלומות". סאני יישם את טענתו של לנינג בכך ששיקר לבלש דל ספונר בטענה שלא הרג את לנינג, על אף שלנינג עצמו ביקש מסאני להורגו.

השילדה של סאני חזקה יותר וכוחו גדול יותר מרובוטי NS-5 הממוצעים. בגולגולתו יש מוח פוזיטרוני. ד"ר קלווין חשפה כי בחזהו של סאני יש מוח פוזיטרוני נוסף, המתיר לו לעבור על חוקי הרובוטיקה, לשמור על סודות ואף לחלום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]