אנן סהדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנן סהדיארמית, בעברית: אנו עדים) הוא מונח הלכתי הקובע כי בספקות בהם יש אומדנא (אומדן דעת) או חזקה ברורה, אין צורך בעדות פורמלית של שני עדים ולפי הכללים המתחייבים בהלכות עדות, אלא ניתן לסמוך על הסבירות כדי לפשוט את הספק.

שאלה זו יכולה ליסוב אודות כוונה של אדם בעת ביצוע מעשה כלשהו (לדוגמה קידושין, קניין וכדומה), על נסיבות עובדתיות או לצורך הכרעה משפטית - ולא עובדתית - במצבי ספק.

לעתים טועים וחושבים כי המונח "אנן סהדי" מבטא סוג של הוכחה חזקה עד כדי כך שיכולה להוות תחליף לעדות, אך כפי שנראה בתלמוד הבבלי בדוגמה העוסקת בחלוקת טלית,‏[1] לפחות בחלק מהמקרים אין זה כך, והמונח מבטא צורת הכרעה משפטית בלבד ולא בירור דפיניטיבי. בהתאם, שאלת היחס בין אנן סהדי לבין מונחים דומים בהלכה כ"אומדנא" ו"חזקה" אינה מוגדרת בתלמוד באופן חד-משמעי, והדיונים על כך מתקיימים בקרב הפרשנים.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת קידושין[2] מובא כי מי שמכר את נכסיו, ואמר בשעת המכר שהוא מוכר את נכסיו, מכיוון שברצונו לעלות לארץ ישראל, אף על פי שלא התנה במפורש את המכר בכך, מכל מקום, אם לא עלה בידו לעלות לארץ ישראל, המכר מתבטל, שכן אנן סהדי שלא מכר אלא על מנת, לעלות לארץ ישראל, והרי הוא כמי שהתנה על כך, שאם לא יוכל לעלות לארץ ישראל, המכר יתבטל. התוספות מסביר, כי למרות הכלל האונר שדברים שבלב אינם דברים, כלומר דברים שבמחשבתו של הקונה והמוכר אינם יכולים להשפיע על הקניין אם לא פורטו בשעת הקניין, שונים פני הדברים, בצורה כזו, שהמכר נעשה על דעת תנאי זה, ולמרות שלא פורט נחשב הדבר כאילו פורט; שכן אנו עדים שעל דעת כן הוא עשה.

אדם שגירש את אשתו, ויש עדים שראו אותם מתייחדים לאחר הגירושין, אף על פי שאין עדים שהיו יחסי מין, בכל זאת היא צריכה ממנו גט נוסף, מכיוון שהם רגילים אחד לשני וקרוב לודאי שהם קיימו יחסים. בגמרא קרויה אנן סהדי זה בשם "הם עידי יחוד הם עידי ביאה".

על פי כלל זה, כאשר אדם רוצה לקדש את אשתו בקניין ביאה, עליו להעמיד עדים שהם התייחדו, והדבר נחשב כעדות על הביאה‏[3]. כך גם בייבום, בה הקניין נעשה על ידי ביאה, יש להעמיד עדים על היחוד, ודי בכך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]