אנציקליקה
אנציקליקה הייתה במקור חוזר בצורת מנשר שנשלח לכל הכנסיות באזור מסוים בכנסיות הנוצריות העתיקות. באותה תקופה ניתן היה להשתמש במונח עבור מכתב שנשלח על ידי בישוף כלשהו. מקור המונח מהמילה ביוונית, "אֶן קִיקְלוֹ" (ἐν κύκλῳ) שפירושה "סיבובי" או "כללי", והמשמשת גם כמקור למילה "אנציקלופדיה". המילה עשתה דרכה ללטינית כ-encyclia - המקור הישיר למונח. בכנסייה הקתולית נעשה שימוש במונח אך ורק באשר לאנציקליקות שכותב האפיפיור, אך בכנסייה הנוצרית אורתודוקסית ובכנסייה האנגליקנית נעשה שימוש במונח על פי משמעותו העתיקה.
השימוש בכנסייה הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכנסייה הקתולית המודרנית "אנציקליקה אפיפיורית" היא, במובן הצר של המונח, מכתב הדן בדרך כלל בהיבט כלשהו של הדוקטרינה הקתולית, שנשלח על ידי האפיפיור ומיועד לבישופים של אזור מסוים, או, בדרך כלל, לבישופים בכל העולם, והיא מעין איגרת רועים. עם זאת, צורת הפנייה יכולה להשתנות בצורה נרחבת: על פי רוב, האנציקליקה מיועדת לקהל רחב הרבה יותר. אנציקליקות אפיפיוריות מופיעות בדרך כלל בצורת בריף אפיפיורי (מלטינית brevis, מכתב אפיפיורי קצר) בשל טבעם האישי יותר לעומת בולה אפיפיורית רשמית. מכיוון שהאנציקליקות האפיפיוריות הן המוכרות יותר, נעשה שימוש במונח "אנציקליקה" באופן כמעט ייחודי לאלו ששלח האפיפיור. כותרת האנציקליקה לקוחה בדרך כלל מהמילים הפותחות את הנוסח שלה (כמקובל גם בכותרת הבולה האפיפיורית).
בדרך כלל פותחת כל אנציקליקה במילים הקבועות "לאחיו המכובדים פטריארכים, פרימטים, ארכיבישופים, בישופים ויתר אנשי הכהונה המקומיים, ברכת שלום ואחווה מההגמוניה השליחית", ויש אנציקליקות הפותחות ב"לכל האנשים בעלי רצון טוב".[1]
את מסורת האנציקליקות בכנסייה הקתולית החל האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר ב-3 בדצמבר 1740 עם משלוח האנציקליקה "ubi primum" העוסקת בחובותיהם של הבישופים. בתקופה המודרנית נעשה שימוש באנציקליקה עבור נושאים חשובים, והיא שנייה בחשיבותה רק למסמך בדרגה הגבוהה ביותר שכותבים כיום אפיפיורים, חוקה אפוסטולית. עם זאת, ההגדרה "אנציקליקה" אין תמיד משמעה דרגת חשיבות כזו. הארכיונים באתר האינטרנט של הוותיקן מסווגים כיום אנציקליקות מסוימות כ"תוכחות אפוסטוליות". מונח בלתי רשמי זה בדרך כלל מציין מסמכים המיועדים לקהל רחב יותר מאשר הבישופים.
האפיפיור פיוס השנים עשר טען שאנציקליקות אפיפיוריות, אפילו כאשר אינן תחת החסינות של הדוגמה הקתולית הקובעת כי האפיפיור לעולם אינו טועה בפוסקו הלכות בנושאי דת (ex cathedra), הן סמכותיות דיין כדי לסיים כל ויכוח תאולוגי בשאלה מסוימת.
אין לחשוב כי מה שנכתב במכתבי האנציקליקות לא דורש ההסכמה כלשעצמה, משום שבכך האפיפיורים אינם מפעילים את הכוח העליון של המגיסטריום[2] שלהם. משום שעניינים אלו נלמדים על ידי המגסטריום הרגיל, בהתייחס לציטוט הבא הקשור: "הַשּׁוֹמֵעַ אֲלֵיכֶם, אֵלַי הוּא שׁוֹמֵע." (הבשורה על-פי לוקאס (י' 16); ובדרך כלל מה שנכתב ומושרש במכתבי האנציקליקות, כבר משתייך לדוקטרינה הקתולית. אבל אם הכוהנים העליונים[3] בפעולותיהם, לאחר מחשבה מעמיקה, מביעים דעה על נושא שהיה עד כה שנוי במחלוקת, ברור לכל כי נושא זה, על פי כוח שכלם ורצונם של אותם כוהנים גדולים, לא יכול יותר להיחשב כשאלה לדיון פתוח בין תאולוגים.
— Humani Generis
השימוש באנציקליקות על ידי אפיפיורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנציקליקות מאפיינות נושאים המצויים אצל האפיפיור בדרגת עדיפות עליונה בזמן מסוים. האפיפיורים מגדירים מתי ותחת אילו נסיבות יש להפיץ אנציקליקות. הם יכולים להחליט להוציא לאור חוקה אפוסטולית (constitutio apostolica), בולה, אנציקליקה, מכתב אפוסטולי (litterae apostolicae) או נאום אפיפיורי. השימוש באנציקליקות היה שונה בין האפיפיורים השונים. כך למשל בנושא פיקוח ילודה ואמצעי מניעה שלח האפיפיור פיוס האחד עשר אנציקליקה בשם casti Connubii, בעוד שהאפיפיור פיוס השנים עשר נשא נאום בפני מיילדות ואנשי סגל רפואי אחר, כשהוא מבהיר את עמדת הכנסייה בנושא.[4] האפיפיור פאולוס השישי הפיץ את האנציקליקה humanae vitae באותו נושא. בנושא מלחמה ושלום, שלח פיוס השנים עשר עשר אנציקליקות, רובן אחרי 1945, אחת מהן בקשר למלחמה בארץ ישראל, ושלוש מהן המוחות על הפלישה הסובייטית להונגריה במטרה לדכא את המרד ההונגרי ב-1956 (Datis Nuperrime, Sertum Laetitiae, ו-Luctuosissimi Eventus). האפיפיור פאולוס השישי דיבר על המלחמה בווייטנאם והאפיפיור יוחנן פאולוס השני הפיץ מחאה כנגד המלחמה בעיראק תוך שימוש באמצעי של הנאומים. בעניינים חברתיים, האפיפיור ליאו השלושה עשר ניסח את Rerum novarum (1891)[5] האפיפיור פיוס האחד עשר חזר לנושא, 40 שנים אחר כך באנציקליקה Quadragesimo Anno ("בשנת הארבעים", 1931), והאפיפיור יוחנן פאולוס השני דן אף הוא בנושא, 100 שנים אחרי כך, באמצעות האנציקליקה Centesimus Annus ("שנת המאה", 1991). פיוס השנים עשר דיבר על אותו נושא בנאומו בקונסיסטוריה של הקרדינלים, במסרים לחג המולד, ובמסרים לכמה איגודים אקדמאים ומקצועיים.
השימוש בכנסייה האנגליקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש במונח "אנציקליקה" (או בגרסה האנגלית שלו encyclical) חודש בכנסייה האנגליקנית בסוף המאה ה-19. במונח נעשה שימוש לכינוי לחוזרים המופצים על ידי אנשי הכהונה האנגליקנים. דוגמה בולטת היא האנציקליקה Saepius Officio שנכתבה בשנת 1897 על ידי הארכיבישופים של קנטרברי ושל יורק כתשובה לבולה Apostolicae Curae (1896), שבה הכריז האפיפיור לאו השלושה עשר כי כל ההסמכות לכמורה בכנסייה האנגליקנית בטלות ומבוטלות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טבלה של כל האנציקליקות האפיפיוריות. הטבלה ניתנת למיון על פי תאריך או שם האפיפיור, ויש ממנה קישורים לאתר המכיל תרגומים לאנגלית של רוב האנציקליקות.
- אנציקליקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנציקליקות אפיפיוריות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המקור, ספרו של אהרון לירון, הנצרות וארץ הקודש, עמ' 234, הוצאת צ'ריקובר 1997
- ^ מלטינית magisterium - הרשות האחראית על הוראה והבנת כתבי הקודש של הכנסייה הקתולית
- ^ Pontifex Maximus (מלטינית "בונה הגשרים הגדול"), היה תוארם של קיסרי רומא, אותו ירשו מהכוהנים הפגניים. מהמאה ה-15 זהו גם אחד התארים של האפיפיור, באנגלית Pontiff.
- ^ Acta Apostolicae Sedis, (AAS) 1951, 835, AAS 1958, 90, AAS 1941, 40, AAS 1952, 258
- ^ בלטינית "על דברים חדשים". באנציקליקה זו שעסקה בנושאי מעמד העובדים אושרה ההתארגנות באיגודים מקצועיים, נאסר הקומוניזם והותר קיומו של רכוש פרטי.
