אנרגיה חלופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנרגיה חלופית הוא שם כולל לאנרגיה שמקורה אינו דלק מאובן. להבדיל מהמונחים אנרגיה ירוקה או אנרגיה מתחדשת, אשר בעיקרם מתן מענה לצורך בהקטנת הזיהום, המונח אנרגיה חלופית מתייחס בעיקר לבעיית התלות בנפט המתכלה ובייצרניו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב האנרגיה המופקת כיום בעולם נובעת ממקורות מחצביים כמו דלק מאובנים (נפט, פחם וגז טבעי) ואנרגיה גרעינית, שהשימוש בהם כרוך בהקטנה משמעותית של מאגר האנרגיה הזמינה האצורה בהם.

הסיבה העיקרית לחיפוש אנרגיה חלופית היא החשש מפני התמעטות עד כדי העלמות של מקורות האנרגיה הזמינים כיום בצד ההבנה כי מקורות האנרגיה היום נמצאים בשליטת מספר מצומצם של מדינות ומעשירים שכבה מצומצמת של בני-אדם. הנושא עלה לסדר היום העולמי מיד עם פרוץ משבר הנפט של שנת 1973 כאשר מחיר חבית נפט עלה מ-2 דולרים אמריקניים עד כ-40 דולר אמריקני. ובפעם השנייה כעשור לאחר מכן בעת אסון צ'רנוביל כאשר הוכח כי האלטרנטיבה הגרעינית מסוכנת מאד.

המונח אנרגיה חלופית מתייחס בעיקר לסוגים שונים של אנרגיה מתחדשת, כמו אנרגיית מים (כמו אנרגיה הידרואלקטרית, אנרגיית גאות ושפל ואנרגיית גלי הים), אנרגיה סולארית, ביומסה (כולל דלק ביולוגי), אנרגיה גאותרמית ואנרגיית רוח. עם זאת, המונח כולל גם מקורות אנרגיה סינתטיים שמקורם במשאבים מתכלים, שלא נוצלו באופן משמעותי עד פרוץ משבר הנפט בשנות ה-70 של המאה ה-20. מקורות אלו כוללים פצלי שמן, חולות ביטומניים (חול זפת) אבני פחם ואדמת כבול בעלי נצילות אנרגיה נמוכה וכן הפקת גז ודלק נוזלי מפחם טבעי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]