אנריקה בולאניוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנריקה בולאניוס

אֵנריקה חוזה בולאניוס גייר (ספרדית: Enrique José Bolaños Geyer; נולד ב-13 במאי 1928) היה נשיא ניקרגואה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1928 בעיר מסאיה למשפחה בעלת שורשים ספרדיים וגרמניים. רכש השכלה גבוהה בארצות הברית.

יצא בגלוי כנגד השלטון הסנדיניסטי בשנות השמונים, ועל כך נרדף ואף נאסר לפרק זמן קצר, והחברה המצליחה למוצרי חקלאות שבבעלותו הולאמה.

בין ינואר 1996 לינואר 2002 כיהן בולאניוס כסגן הנשיא תחת ארנולדו אַלֶמאן. ב-6 בינואר 2002 ניצח ברוב גדול (56.3%) בבחירות לנשיאות את יריבו, הסנדיניסט דניאל אורטגה, ונכנס לתפקידו ב-10 בינואר 2002. הוא התמודד מטעם המפלגה הליברלית החוקתית. (בקיצור המפלגה הליברלית, ספרדית: Partido Liberal Constitucionalista, PLC).

בתחילת כהונתו הוביל קמפיין נגד השחיתות שהופנה בעיקר נגד קודמו בתפקיד, מנהיג המפלגה הליברלית, אלמאן. אלמאן הועמד לדין ונידון בדצמבר 2003 ל-20 שנות מאסר על עבירות שחיתות, אירוע ראוי לציון בניקרגואה, שהפוליטיקה שלה אינה מצטיינת בשקיפות שלטונית ובמאבק בשחיתות.

המסע נגד השחיתות הביא לבידודו הפוליטי של בולאניוס כיוון שמפלגתו, שהתנגדה למהלכים נגד מנהיגהּ אלמאן, התייצבה כנגדו. בולאניוס פיצל אותה והקים יחד עם פורשים ממפלגות אחרות את מפלגת "הברית למען הרפובליקה" (Alianza por la República - APRE). במצב שנוצר התקשה בולאניוס למשול עקב מאבקי כוח בין הרשויות, ונטייתם של פוליטיקאים לנהוג לפי אינטרס מפלגתי צר. הוא התלונן על כך שבית הנבחרים מכשיל יוזמות ממשלתיות בתחום התשתית, שנחוצות מאוד לניקרגואה, מטעמים פוליטיים אישיים.

באוקטובר 2005 חברו יחדיו היריבים המושבעים, המפלגה הליברלית מימין והחזית הסנדיניסטית משמאל, כדי להדיח את בולאניוס. אך בלחץ ארצות הברית, שאיימה לבטל את הסיוע למדינה, נמנעה הדחתו ונקבע שלא יהיו שינויים בחוקה למשך שנה. במקביל, הועבר הסכם הסחר המכונה CAFTA להפחתת מכסים ומכשולי סחר במרכז אמריקה.

החוקה בניקרגואה מגבילה את הנשיא לתקופת כהונה אחת, ולכן לא יכול היה בולאניוס להתמודד שוב. הוא ממשיך בפעילות פוליטית כציר באספה הלאומית, באופוזיציה לנשיא אורטגה. באופן אירוני, שינויים חוקתיים שנעשו על ידי הברית בין הליברלים והסנדיניסטים (שהונהגו על ידי אורטגה) נגד בולאניוס בתקופת כהונתו, חיזקו את האספה הלאומית ויכולתה להשפיע על המדיניות, והחלישו את כוחו של הנשיא.

הקודם:
ארנולדו אלמאן
נשיא ניקרגואה
2002 - 2007
הבא:
דניאל אורטגה