אנתרופולוגיה כלכלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנתרופולוגיה כלכלית היא ענף בתוך הדיסציפלינה האנתרופולוגית, המבקש לחקור ולבחון את המוסדות וההתנהגויות הכלכליות, כל זאת בעזרת כלים מתודולוגיים מתחום האנתרופולוגיה ומתחום הכלכלה. ענף מחקרי זה ביסס עצמו בעיקר בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. בבסיס ענף מחקרי זה עומדת הטענה, שבעת שאנו מנסים לבחון התנהגות כלכלית כלשהי, אין עלינו להתייחס למבנה הכלכלי גרידא, אלא שומה עלינו לקחת בחשבון גם את המבנה התרבותי. זאת מכיוון שהתנהגותו הכלכלית של האדם לעולם אינה משוחררת מאילוצים חברתיים, דתיים או פוליטיים. במילים אחרות, התנהגות הכלכלית איננה מצייתת רק להגיון הכלכלי הטהור ("רציונליות כלכלית").

ישנן שלוש פרדיגמות עיקריות בתוך שדה האנתרופולוגיה הכלכלית:

  1. פורמליזם (formalism)
  2. מהותנות (substantivism)
  3. גישה תרבותית (Culturalism)

פורמליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל הפורמליסטי הוא זה הקרוב ביותר לכלכלה הנאו-קלאסית, המגדירה כלכלה כחקר מִקסוּם היעילות והרווחיות הכלכלית תחת תנאים של מחסור. לפי המודל הפורמליסטי, אדם ישאף למקסם את רווחיו הכלכליים ואת התועלת הכלכלית באמצעות בחירת אמצעים ודרכים אלטרנטיביות שמטרתן לעזור בהגשמת רצונו זה, למשל, על ידי בחירת דרך יתאפשר לאדם רווחיות כלכלית מקסימלית תוך כדי השקעת משאבים ומאמצים מינימליים. לפי מודל זה, אדם ישאף להשיג כמה שיותר מידע על הדרכים האפשריות הניצבות בפניו לפני בחירתו בדרך מסוימת, עד למידה בה העלות של איסוף המידע ישתווה לרווחיות והתועלת שנוספו באמצעות מידע זה. כל בני האדם, על פי המודל הפורמליסטי, חיים בתנאים של מחסור במשאבים, אך בד בבד, הם בעלי רצונות ודרישות כמעט בלתי מוגבלים.

חוקרים הדוגלים בגישה הפורמליסטית, כגון ריימונד פירת' והארולד שניידר, טוענים כי הגישה הניאו קלאסית לכלכלה יכולה להיות מיושמת בכל חברה באשר היא, אם שינויים מתאימים יעשו קודם לכן, וזאת מתוך נקודת הנחה כי לעקרונות שנזכרו לעיל יש תוקף אוניברסלי. לטענת הפורמליסטים, כשמדברים על מטרות ושאיפות המִקסוּם של האדם, אין הכוונה אך ורק לנושאים כלכליים פיננסיים בלבד, כי אם לכל דבר הנתפס כבעל ערך בעיני האדם עצמו, בין אם מדובר בפנאי, סולידריות, או יוקרה. מכיוון שגישה זו לא הגדירה במדויק מהו אותו דבר הנועד למִקסוּם, זה העניק לה מידה מסוימת של מופשטות, ובכך אפשר לגישה להסביר התנהגות אנושית בכל הקשר אפשרי.

כאמור, ההנחה המרכזית של המודל הפורמליסטי היא כי האדם יבצע בחירות רציונליות בהתבסס על כל המידע הזמין על מנת למקסם את מה שאותו אדם תופס כבעל ערך. למרות שהפרמטרים של מה שנתפס כבעל ערך מגוונים ויכולים להשתנות, העקרונות של המִקסוּם נותרים בעינם. לפי מודל זה מטרתו של האנתרופולוג היא ניתוח של כל תרבות בהתאם למשאבים התרבותיים שלה ולמטרותיה הנתפסות כבעלות ערך. ניתוח שכזה צריך לחשוף את העקרונות המעצבים את תהליך קבלת ההחלטות של אותה תרבות. בדרך זו, תאוריה כלכלית יושמה ומיושמת על ידי אנתרופולוגים בחברות בעלות שווקים ללא ויסות מחירים (כלומר חברות שאינן קפיטליסטיות מערביות).

הגישה הפורמליסטית לוקחת את תורת הכלכלה המערבית ונותנת לה תוקף אוניברסלי- בוחנת בחירות של בני האדם והעדפותיהם ומניחה כי הדברים נעשים מתוך רציונליות.

מהותנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל הסובסטנטיביסטי, שהוצע לראשונה על ידי קארל פולני בספרו "The great transformation" טוען כי למושג "כלכלה" יש שתי משמעויות: המשמעות הראשונה היא זו הפורמלית, המתייחסת לכלכלה כפעולה או קבלת החלטות רציונליות בדבר שימוש במשאבים מוגבלים. המשמעות השנייה, איננה יוצאת מנקודת הנחה של קבלת החלטות רציונליות ולא בדבר תנאים של מחסור. היא, לעומת זאת, מתייחסת לשאלה כיצד האדם פועל למחייתו בסביבה החברתית והאקולוגית בה הוא נמצא. על פי המשמעות השנייה, הכלכלה היא הדרך בה החברה מסתגלת לסביבה, לתנאים החומריים בסביבה זו, ולדרישות של אותה חברה.

המושג שטבע פולני, "Great transformation", מתייחס להפרדה בין חברה מודרנית בעלת שווקים ובין חברות חוץ מערביות, לא קפיטליסטיות ולא מתועשות. לדעתו החקירה היחידה האפשרית בחברות לא מתועשות, היא כיצד האדם פועל למחייתו בסביבה החברתית והטבעית שלו, ללא כל התייחסות להחלטות רציונליות או לתנאים של מחסור. זאת מכיוון שבחירותיו של אדם בחברות אלו אינן מבוססות בהכרח על מִקסוּם רווחים כלכליים, כי אם על קשרים חברתיים, ערכים תרבותיים, נורמות תרבותיות, או על דאגות מוסריות, פוליטיות ודתיות. כמו כן, התוצרת ברוב החברות הללו מנוצלת בידי מפיקיה, על כן תוצרת זו נקראת גם תוצרת לשימוש עצמי, בניגוד לתוצרת לשם מסחר, שהיא בעלת מטרות רווח ומִקסוּם רווחים.

לדעתו של פולני, בחברות מודרניות בעלות כלכלה קפיטליסטית, הרעיונות של גישות הפורמליזם והסובסטנטיביזם חופפים, מכיוון שאנשים מארגנים את דפוסי מחייתם בהתאם לעקרונות החשיבה הרציונלית. ברם, בחברות בעלות כלכלה "פרימיטיבית" הנחה זו לא תופסת, זאת מכיוון שבניגוד לחברה הקפיטליסטית המערבית, הן לא מבוססות על כלכלת חליפין אלא על כלכלה של חלוקה מחדש של הייצור ויחסי גומלין הדדיים. יחסי גומלין מוגדרים כחלוקה הדדית של סחורות או שירותים כחלק מיחסים ארוכי טווח בין הלוקחים חלק בדבר. דוגמה לכך ניתן לראות אצל האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי, שחקר חברה שבטית באיים הטרובריאנדים. הגברים בשבט זה מקדישים חלק גדול מזמנם לגידול בטטות. הן אינן מיועדות לבני משפחותיהן, אלא למשלוח מנות לאחיות של אותן גברים או לבנות הנשואות שלהן. המעניין הוא, שתכלית משלוח הבטטות הוא לא לספק מחסור במשק הבית של אותן אחיות או בנות, אלא רצונו של הגבר להפגין את השפעתו על בעלה של האחות או הבנות, ואת עזרתו לו. מי שמעניק את הבטטות בצורה זו בעצם הופך את בעלה לבעל חוב למי שנתן את הבטטות. האמצעי להחזרת החוב הוא האוצרות שיש לנשים, אוצרות בדמות עלי בננות וחצאיות. אותו גבר שהוא בעלה צריך להחזיר לגיס או לאב של הכלה בצורה הזו. בשבט זה מייחסים יוקרה ומשמעות לחפצים, בנפרד מהמחיר שעולה ליצרם. החשיבות היא ליוקרה החברתית והתרבותית. מנהג זה מבסס למעשה את יחסי החליפין ארוכי הטווח בשבט. יחסי החליפין מהדקים את הקשר של הגברים לקרקעות, עוזרים בהגנה מפני האויב, פועלים לעזרה הדדית, וכולי. חילופי הבטטות הם לא פחות מעסקה כלכלית-פוליטית. האחזקה בעלי הבננות מגדירה את המצב הכלכלי של כל משפחה.

מקרה זה מהווה דוגמה למערכות שהן שונות מאוד מהכלכלה המודרנית. הדוגמה הזו מלמדת שהמערכת הכלכלית היא לא מנגנון רציונלי כפי שהיינו נוטים לחשוב. היא לא נועדה לענות על צרכים כלכליים כמו שהיא ביטוי של הסמלה תרבותית. יתרה מכך, גם את המושג רציונליות אפשר להבין בכמה מובנים. הגישה הפוזיטיביסטית תטען שהרציונליות היא אינסטרומנטלית, כלומר היצע מול ביקוש. לעומתה גישת ההסמלה תטען לרציונליות יחסית, כדוגמת הסיפור הנזכר לעיל. חשוב להבין כי כל שבט וכל תרבות עונה על המושג רציונליות באופן אחר. מיד לדוגמה מגדיר את הרציונליות כמושג יחסי. לטענתו רציונליות היא אקט או פעולה שבה בן תרבות מסוימת מתנהג על פי הציפיות של אותה תרבות בה הוא חי.

רעיון מפתח נוסף בגישה ההסובסטנטיביסטית אומר כי הכלכלה מקובעת לא רק במוסדות כלכליים אלא גם במוסדות שהם אינם כלכליים, ולפיכך אין הכלכלה נמצאת בוואקום חברתי. לדוגמה, ממשלה ודת יכולות להיות חשובות לכלכלה ולהשפיע עליה ממש כמו מוסדות כלכליים. מחויבות סוציו-תרבותית, נורמות, וערכים ממלאים תפקיד משמעותי באסטרטגיות המחייה של אנשים. לפיכך, כל מחקר כלכלי המתעלם ואינו לוקח בחשבון את ההקשר הסוציו-תרבותי והפוליטי פגום מראשיתו. ניתוח מהותני של הכלכלה צריך להתמקד לכן על חקר המוסדות החברתיים השונים והמגוונים עליהם מבוססים תחומי המחייה של האדם. השוק הכלכלי הוא רק אחד מיני מוסדות רבים ומגוונים הקובעים אופיין של העסקאות הכלכליות. טענתו העיקרית של פולני היא כי המוסדות השונים אחראיים ומארגנים בצורה עיקרית את התהליכים הכלכליים.

הגישה הסובסטנטיבית טוענת כי כל פעילות כלכלית מעוגנת ובלתי נפרדת מהחיים החברתיים. ההחלטות הכלכליות הן חלק ממסורת ומהמערכת החברתית. הריטואלים ותפיסות העולם משולבים זה בזה בצורה חזקה.

גישה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה אתנו-כלכלית (תרבותית). גישה זו טוענת כי הכלכלה היא הליבה של התרבות, כך שהשפה הכלכלית מספקת את הסמלים דרכם בני האדם חושבים על דברים אחרים. סמלים מרכזיים ומטאפורות מפתח בחברות הקפיטליסטיות מגיעים מתוך התרבות הכלכלית. למרות שנראה כי שיקולים פרקטיים קובעים את הבחירות, במציאות התרבות היא זו שקובעת פרקטיקות כלכליות. התרבות משפיעה ומעצבת את המבנים הכלכליים והפוליטיים בכל מדינה ומדינה. הגישה טוענת כי תפיסה תרבותית וסמלים תרבותיים מעצבים כלכלות.

גישה זו מתווכחת עם גישות מטריאליסטיות שונות אחרות (מרשל סהלינס). כל תאוריה כלכלית נבנית סביב מטפורה מרכזית מהתרבות (גודמן). תורת הכלכלה מנוסחת סביב מטפורה חומרית של ויסות וכסף בכלכלה שלנו. גודמן טוען שבחברות ארכאיות יש תאוריות כלכליות סביב מטאפורות מתחום של יחסים חברתיים ומטאפורות אנושיות. גישה זו טוענת כי לכל תרבות יש כלכלה משלה ויש להתייחס לפן התרבותי.