אסא כשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסא כשר
Asa Kasher.jpg
תאריך לידה 6 ביוני 1940 (בן 74)
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין פילוסופיה של השפה, פילוסופיה של הדת, אתיקה
הושפע מ ליבוביץ, בר הלל

אסא כשר (נולד ב-6 ביוני 1940 בירושלים), הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס ישראל. כשר מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, וקודם לכן על הקתדרה לפילוסופיה של השפה ע"ש אברהם הורודיש באוניברסיטת תל אביב. הוא מומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה, בתקשורת, באקדמיה ובמחקר המדעי. ממחברי רוח צה"ל, הקוד האתי של צבא הגנה לישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסא כשר נולד בישראל לסופר והמשורר שמעון כשר, בנו של הרב מנחם מנדל כשר, אשר נכדו אסא כשר היה מקורב אליו ואף עזר בעריכת כתביו. אמו של אסא כשר, צפורה, היא בתו של הרב יעקב רבינוביץ', רבה של רוגולי, בנו של הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים. אחיו הוא פרופ' רימון כשר.

כשר למד מתמטיקה באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה האקדמית, ובשנת 1963 סיים תואר שני במדעים במתמטיקה, במתמטיקה שימושית, ובהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים. את עבודת הגמר עשה בהנחיית פרופסור מיכאל רבין. את שירותו הצבאי עשה באחת היחידות המסונפות לממר"ם. את עבודת הדוקטורט, אותה סיים ב-1971, עשה בהנחייתו של פרופסור יהושע בר-הלל, והיא עסקה בפילוסופיה של השפה. בשנת 1975 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 1979 מונה לפרופסור מן המניין. בשנות ה-70 הוריד את הכיפה כדי לבדל את עצמו מאנשי גוש אמונים[1].

כיום הוא מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה, וקודם לכן כיהן כראש הקתדרה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. כשר נחשב למומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה. הוא מרבה לכתוב על נושאים הנוגעים ליהדות ולמוסר, וחיבר כמאה וחמישים פרסומים מדעיים. ייסד את כתב העת הבינלאומי "Philosophia" - הרבעון הישראלי לפילוסופיה, והוא עורך אותו למעלה משלושים שנה. כמו כן הוא מכהן כעורך מדעי הרוח של המהדורה השנייה של "האנציקלופדיה העברית". היה בעל טורים קבועים בעיתונים "מעריב" ו"תל אביב".

כשר זכה בפרס ישראל לחקר הפילוסופיה הכללית בשנת תש"ס (2000). בפרס זכה גם סבו, ארבעים שנה קודם לכן. כשר זכה גם בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרו "אתיקה צבאית". רעייתו, נעמי כשר, דוקטור המלמדת פילוסופיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו ובאוניברסיטת חיפה, ומתמחה בהגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ. לאסא ונעמי כשר נולדו שלושה ילדים והם מתגוררים ברמת גן. בכורם יהורז, שהיה מפקד פלוגה בדרגת רב-סרן בחיל השריון, נהרג בתאונה בעת טיול בסיני ב-5 באוקטובר 1991. האבל על אסון זה הפך למרכיב בולט בחייו של אסא כשר, ובא לידי ביטוי גם בעבודתו, שכוללת בין היתר גם עיסוק בסוגיות הנוגעות לשכול ולאובדן. יהורז כשר נהרג בעת שהיה בחופשת לימודים, ולא בשירות פעיל, ולכן הוכר כשר כאב שכול רק בעקבות אישורה של ועדת חריגים שדנה בכך, וקבעה שינוי מדיניות כללי בסוגיה זו‏[2]. כשר הקים את "עמותת יהורז" להנצחת זכר בנו, במסגרתה תרמה משפחתו מועדון סגל וספריות לגדוד שבו שירת בנו, וכן קרן פרסים וקורס על 'מדע טכנולוגיה ומוסר' בטכניון. לזכרו נבנה פסל, נכתבו שתי יצירות מוזיקליות, יצאו לאור ספרים אחדים, בהם על 'מידות ורגשות' ועל 'אתיקה צבאית', ונערכו הרצאות וקונצרטים.

פרשנותו לדת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפרו "יהדות ואלילות" מציע אסא כשר פרשנות אשר במרכזה עומד הרעיון של המאבק המעשי באלילות על כל גילוייה האפשריים. היבטים שונים של הדת היהודית, ביניהם מצוות מעשיות רבות, מתפרשים כביטויים מעוצבים של המאבק הזה.

הפרשנות המוצעת בספר זה לדת היהודית נועדה להיות "קבילה מבפנים ומובנת גם מבחוץ"; גם אדם דתי יוכל לאמץ אותה לעצמו וגם אדם חופשי יוכל להבין אותה על בוריה.

רעיון דומה מובע בקצרה גם במאמרו "צללים תאולוגיים".

תרומתו לפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשר נחשב למומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה. הוא מרבה לכתוב על נושאים הנוגעים ליהדות ולמוסר, וכתיבתו בתחומים אלה מושפעת מדמותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ. כשר חיבר כמאה וחמישים פרסומים מדעיים בתחומי עיסוקו בפילוסופיה של השפה, בבלשנות, בפילוסופיה של הפרקטיקה, באתיקה מקצועית, בפילוסופיה פוליטית, בפילוסופיה של הדת, בהיסטוריה של עם ישראל ובמדעי המחשב וכן, בשיתוף פעולה עם חוקרים אחרים, בנוירופסיכולוגיה, בפסיכולוגיה ובעבודה סוציאלית.

עיסוקו בתחומי האתיקה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשר מלמד אתיקה צבאית במכללה לביטחון לאומי ובמכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה זה כ-25 שנה, ומשמש כסגן יו"ר המרכז לאתיקה בירושלים, כחבר מערכת בכתב העת הבינלאומי Journal of Military Ethics, וכיו"ר וחבר בוועדות ציבוריות רבות בתחומי האתיקה הצבאית. הוא משתתף בעשרות כינוסים והרצאות‏[3] בצבאות העולם ובמכללות ביטחוניות בארצות הברית, בקנדה ובאירופה, בשאלות אתיות של טוהר הנשק, של לחימה בטרור ושל דילמות מוסריות.

כשר היה שותף לחיבור "רוח צה"ל" - הקוד האתי של צבא ההגנה לישראל. הקוד יונק את ערכיו ממורשת ישראל, ערכי המוסר של היהדות, ערכי הדמוקרטיה וכללי המשפט הבינלאומי. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה, חיברה ועדה ביחד עם כשר מסמך העוסק בסוגיות מוסריות הייחודיות למצב של עימות מוגבל המתנהל בשטחים מאוכלסים. כשר אף חיבר ביחד עם האלוף עמוס ידלין מאמר המציג נימוקים מוסריים לסיכולים הממוקדים נגד פעילי טרור[4]. בית המשפט העליון התייחס, בין היתר, למסמך זה בפסק הדין שעסק בחוקיות השימוש באמצעי זה בשטחים.

בנובמבר 2006, הוזמן פרופ' כשר להופיע בפני ועדת וינוגרד לחקירת אירועי מלחמת לבנון השנייה, כעד מומחה בנושאי אתיקה צבאית. כשר נשאל על סוגיות מוסריות שונות, כגון הלגיטימציה של היציאה למלחמה בנסיבות הקיימות, חוקיות הירי על מחסני תחמושת המוסתרים בתוך בניינים רבי-קומות, ושאלות שונות הנוגעות למידת הטמעת ערכי צה"ל בצבא.

ביוני 2014 מחה פרופ' כשר על מדיניות היד הקפוצה של צה"ל בכל הנוגע לחלוקת אותות לחימה, ובמפגש עם חברי פורום "רצועת הביטחון מלחמה ללא שם" הסכים שיש להעניק אות לחימה לחיילים שלחמו בלבנון מיוני 1982 עד מאי 2000 ‏[5].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיסוקו של כשר באתיקה צבאית משך ביקורת ציבורית. בעקבות כתבה שפורסמה ב-1997 ב"ידיעות אחרונות", בה נטען כי הוא מגן באופן בלתי ביקורתי על ה"ממסד הצבאי" ומציג עצמו כדובר של ההורים השכולים, כשר הגיש תביעת דיבה נגד מי שצוטטו בכתבה כמי שאמרו את הדברים. הנתבעים טענו בבית המשפט שדבריהם המהותיים הוצאו מהקשרם וסולפו על ידי העיתונאי, ולחלופין שאמרו את הדברים במסגרת ויכוח אקדמי לגיטימי. שופטת בית משפט השלום דחתה את התביעה‏[6]. כשר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ומשך אותו כשהנתבעים הסכימו להתנצל על הדברים שאמרו, ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ"‏[7].

על כתיבתו באתיקה צבאית נמתחה ביקורת לפיה היא פועלת במסגרת מסורת פילוסופית השפה הרגילה המצמצמת את עיסוקה להנהרת מושגים המשמשים בשפה מבלי לבחון את הקשרם הממסדי והחברתי ואת תוקפם המוסרי, ובכך גם היא משוללת תוקף מוסרי‏[8].

ועדות ציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשר היה חבר בוועדות ציבוריות שונות, והיה יו"ר של אחדות מהן. בשנת 2005 הגישה את המלצותיה ועדה בראשותו הוועדה לגיבוש האתיקה של הפצת מידע על ניירות ערך באמצעות האינטרנט.

בתחילת ינואר 2007 הגישה את המלצותיה ועדה בראשותו שמונתה על ידי מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לשם בדיקת הופעתו של תוכן שיווקי (פרסומת סמויה) בתוכניות טלוויזיה. (ראו המלצות הוועדה ותמצית המלצות הוועדה).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לוגיקה ובלשנות
  • רוח איש -עם עובד
  • דרך הרוח
  • ספר קטן על משמעות החיים - הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • אתיקה צבאית- הוצאת משרד הביטחון
  • יהדות ואלילות- הוצאת משרד הביטחון
  • מידות ורגשות (עורך) - הוצאת עמותת יהורז
  • משמעות החיים (עורך) - הוצאת הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז
  • ספר ישעיהו ליבוביץ (עורך)
  • מוסר והשכל (עורך)
  • פרגמטיקה- שישה כרכים (אנגלית, עורך)
  • השפה במוקד (אנגלית, עורך)
  • המפנה החומסקיאני לכבוד נועם חומסקי. (אנגלית, עורך)
  • מבואות לאתיקה א (עורך)המרכז לאתיקה ירושלים והוצאת מאגנס
  • עיונים באתיקה 1 (עורך) המרכז לאתיקה ירושלים והוצאת מאגנס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ורד לוי-ברזילי, 17 שיחות עם אסא כשר, הוצאת כנרת זמורה-ביתן
  • ניב גולדשטיין, ישעיהו ליבוביץ ואסא כשר - על דת, פוליטיקה ומוסר, רסלינג, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוביק רוזנטל, כתבה, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2000
  2. ^ שרה ליבוביץ-דר, הפילוסופיה של העלבון, באתר הארץ
  3. ^ עדותו בפני ועדת וינוגרד לבדיקת המערכה בלבנון 2006, 15/11/2006
  4. ^ עמוס הראלבצה"ל מציגים נימוקים מוסריים להתנקשויות, באתר הארץ
  5. ^ כתבה ממעריב מ-6 ביוני 2014 -אות הניצחון, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=587728 פרש.
  6. ^ שרה ליבוביץ-דר, הפילוסופיה של העלבון, באתר הארץ
  7. ^ "אסא כשר והפרופסורים", מוסף "הארץ", 15/4/2005
  8. ^ ענת מטר. "מה מאפשר את אסא כשר", מטעם - כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית, גיליון 6, יוני 2006