אתקינו סעודתא
אתקינו סעודתא - בארמית "הכינו סעודה", היא פתיחה לסעודות השבת כפי שנאמרה על ידי רבי שמעון בר יוחאי כמובא בספר הזוהר[1] "רבי שמעון, כד הוה אתי לסעודתא דשבתא הוה אמר הכי, אתקינו סעודתא דמהימנותא עלאה, אתקינו סעודתא דמלכא, והוה יתיב וחדי." (תרגום - רבי שמעון כאשר הגיע לסעודת השבת, היה אומר כך: "הכינו את הסעודה המביעה את האמונה העליונה, התקינו את סעודתו של המלך" והיה מתיישב ושמח). על בסיס זה, חיבר האר"י, (רבי יצחק לוריא) סידרה של שלושה פיוטים, כהקדמה לשלוש סעודות השבת המחויבות על פי ההלכה היהודית. הפיוטים הינם בין הכתבים הנדירים שנכתבו על ידי האר"י עצמו, בעוד שרוב כתביו ותורתו הועלו על הכתב והועברו לדורות הבאים על ידי תלמידיו. הפיוטים כתובים ארמית ומבוססים ככל כתביו על סמלים מספר הזוהר ותורת הקבלה. שמו של האר"י חתום בראשי הבתים.
תוכן עניינים |
[עריכה] אתקינו סעודתא - הפתיחה
קטע התפילה "אתקינו סעודתא", המופיע בזמירות השבת, הינו פתיחה לסעודות השבת שמקורה בספר הזוהר והורחבה על ידי האר"י. הפתיחה מתארת את הסעודות כנגד שלושת הדרגות של השכינה:
-
- סעודת ליל שבת - כנגד הבחינה הקבלית הנקראת "חקל תפוחין" - "שדה תפוחים" המרמזת לספירת המלכות. סעודה זו נחשבת כסעודתו של יצחק אבינו[2], ועל פי הזוהר כל המענג סעודה זו, ניצול מחבלי משיח.
- סעודת יום שבת - כנגד הבחינה הקבלית הנקראת "עתיקא קדישא" - המהוה כינוי לספירת כתר ונחשבת כסעודתו של אברהם אבינו המכונה "סבא חסידא" והוא כעין הבחינה "עתיקה קדישא". בזכות סעודה זו ניצולים על פי הזוהר מדינה של גיהנום.
- סעודה שלישית - כנגד הבחינה הקבלית הנקראת "זעיר אנפין" - המהוה כינוי לספירת תפארת וכן נקראת גם "רעוא דרעוין" - "רצון הרצונות" כמבואר בפיוט "בני היכלא" להלן. סעודה זו נקראת סעודתו של יעקב ובזכותה ניצולים ממלחמות גוג ומגוג.
ב"שער הכוונות"[3], מובא לומר את הפתיחה ללא תוספת הפיוט, לפני נטילת ידיים.
[עריכה] הפיוטים הנלווים
רבי יצחק לוריא, הוסיף לפתיחה פיוטים עבור כל סעודות השבת, אף הם בשפה הארמית. הפיוטים נוגעים בצד הקבלי של סעודות השבת ומהותה של השבת עצמה. פיוטיו התקבלו ברוב תפוצות ישראל והולחנו להם לחנים רבים הן בקרב בני "אשכנז" והן בקרב יוצאי ספרד ו"עדות המזרח", כמעט לכל חצר חסידית קיים לחן מקורי מיוחד לכל אחד משלושת הפיוטים.
לפיוטים נכתבו ביאורים רבים, הן על דרך הפשט והן על פי החסידות. אחד הביאורים הפשטניים המקובלים והיותר מפורסמים הוא של היעב"ץ, המסביר את הפיוטים בדרך פשטנית עם נגיעה קבלית קלה.
לדעת ספרי הקבלה ה"פרי עץ חיים"[4], "משנת חסידים"[5] ו"אור צדיקים"[6], יש לומר את הפיוט לאחר הקידוש וכך אף פוסק רבי שניאור זלמן מלאדי בסידורו, וכך גם נהג רבי נחמן מברסלב. הבן איש חי כותב שאף כך הנהיג האריז"ל, כיון שברוב תפוצות השתרש לאמרו לפני הקידוש, אף הוא נוהג כן, אלא במקרים מסוימים בהם יש סיבה להקדים את הקידוש כגון בימי ספירת העומר, בהם מתפללים ערבית מאוחר מן הרגיל, מקדים הקידוש לפיוטים. בסעודה שלישית אכן נהוג בכל הקהילות והעדות, לשיר את הפיוט "בני היכלא" בתוך הסעודה. ואילו שני הפיוטים האחרים יש שנוהגים לאומרם לפני הקידוש ואילו בקרב אחרים רווח המנהג לאומרם בתוך הסעודה.
[עריכה] אזמר בשבחין
מושר בסעודת ליל שבת.
הפיוט כולל עשרים בתים היוצרים את האקרוסטיכון "אני יצחק לוריא בן שלמה א'[7]". כאשר האות ש' נכפלת בו פעמיים. הסבר לכפילות מובא על ידי תלמידו של האר"י, רבי ישראל סרוג[8]; כי בתחילה כתב האר"י את הבית המתחיל במילה "שביתין" ולאחר מכן כתב את הבית המתחיל במילה "שכינתא" ומחק את הראשון. מה שמסביר את המנהג של קהילות שונות להשמיט את הבית המתחיל במילה "שביתין" ואת המנהג הכללי הרווח, לדחות את הפיסקה הזו ולאומרה בש' השנייה.
המשך הפיוט שראשי הבתים שלו הם ל, מ,ה, א - עוסק בעיקר בבציעת הפת. יש המשמיטים אותו לחלוטין, ויש שנוהגים לאומרו בין הקידוש לנטילת ידיים או לאחר ברכת המוציא.
הפיוט מתאר את ההנהגה האלוהית והתקשרות אלוהים לעם ישראל בליל שבת ואת הכוונות הקבליות שבהדלקת נרות שבת, עונג שבת, עריכת השולחן ומיקום החלות והנרות בו, הרחת הבשמים, אמירת הקידוש והשמחה שבסעודת ליל שבת.
[עריכה] אסדר לסעודתא
מושר בסעודת יום שבת.
הפיוט כולל שנים עשר בתים בני ארבע צלעות. האקרוסטיכון של השיר הוא "אני יצחק לוריא". כל בית מבתי הפיוט מספר בדרך אחרת על משמעות סעודת בוקר יום השבת - "סעודתא בצפרא דשבתא". הוא עוסק בסודות הקבליים של "קידוש היום המכונה "קידושא רבא", שנים עשר ככרות לחם הפנים שהיה בבית המקדש. נהוג לזמרו בעיקר בקרב קהילות החסידים ועדות המזרח. שני הבתים האחרונים הפותחים במילים "ידי אסחי" ו"אזמן בתלתא", אינם מושרים על פי רוב ויש הנוהגים לאומרם לפני ברכת המזון מאחר שהם עוסקים בנושא "מים אחרונים" ו"זימון".
תחילת הפיוט מופיעה בסוף שירו של אהוד בנאי "רחוב האגס 1", שבו הוא מתאר בגעגועים את בית סבו.
גם המוזיקאי גבריאל חסון מבצע את השיר באלבום "מעשה אצבעותיו", באותו הלחן, אך בעיבוד חדשני.
[עריכה] בני היכלא
מושר בסעודה שלישית.
הפיוט מורכב מעשרה בתים, האקרוסטיכון של השיר החל מהבית השני הוא "יצחק לוריא". והוא מתאר את הזמן של בין השמשות של שבת שהוא זמן "רעוא דרעוין" - "רצון הרצונות", בו מבצעת השבת בכוחה הרוחני סילוק של כל ה"קליפות" וניתן להתקרב אל הבורא ברמה הקרובה ביותר עקב ביטול ה"חיצונים" והמפריעים.
[עריכה] אתקינו סעודתא בסעודת מלווה מלכה
גם בסעודת מלווה מלכה נהוג לומר את הפתיחה "אתקינו סעודתא", על פי תקנת האר"י המובאת בספר "פרי עץ חיים"[9] ובספר "השל"ה הקדוש", למרות שאין לכך מקור ברור בספר הזוהר. בפיוט זה מודגש: "דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא" - כלומר זו היא הסעודה של דוד המלך כהמשך לשאר הסעודות המכוונות כנגד האבות, אברהם, יצחק ויעקב ועל פי הזוהר בזכותה ניצולים מחיבוט הקבר.
נהוג לחזור על פתיחה זו שלוש פעמים: הסבר לכך מובא בספר "דברי יחזקאל" בשם האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינווא, כי הטעם לכך הוא מאחר שסעודות השבת הינן מצווה מדאורייתא, לעומת "מלווה מלכה" שהיא מצוה מדברי סופרים ולכן היא צריכה חיזוק יתר.
[עריכה] בתרבות
בשירו של אהוד בנאי, "רחוב האגס 1", מושמע המזמור בלחן שהיה נהוג במשפחת בנאי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- לשמיעת הפיוט אסדר לסעודתא
- הפיוט אזמר בשבחין באתר "הזמנה לפיוט"
- הפיוט אסדר לסעודתא באתר "הזמנה לפיוט"
- הפיוט בני היכלא באתר "הזמנה לפיוט"
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ זוהר חלק ב דף פח/ב
- ^ דבר זה נרמז בשמה של הסעודה על שם הפסוק (בראשית כ"ד, ס"ג) "ויצא יצחק לשוח בשדה".
- ^ ספרו של רבי חיים ויטאל בו הוא מביא את תורת רבו האר"י.
- ^ לרבי חיים ויטאל
- ^ לרבי עמנואל חי ריקי
- ^ לרבי מאיר פפירוש
- ^ כשהאלף מרמזת לשם משפחתו הנוסף אשכנזי.
- ^ בספרו "נעים זמירות ישראל"
- ^ שער השבת - פרק י"ז.
