אסון המטיילים בעין גדי

אסון המטיילים בעין גדי הוא אסון שאירע אור ליום 9 באפריל 1942, כאשר שבעה חניכי השומר הצעיר כבני 17 ומלווה, איש פלמ"ח, שהיו במסע למצדה, נהרגו מפיצוץ רימוני-יד שהונחו ליד מדורה.

המסע עד עין גדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באפריל, חול המועד פסח תש"ב, יצאו מירושלים 156 חניכי השומר הצעיר מרחבי הארץ למסע רגלי למצדה. לאחר שנעו באוטובוסים לחברון וממנה ליטא, יצאו רגלית דרך מדבר יהודה לכיוון מצדה. את המסע הובילו חנוך רוזנברג מקיבוץ בית אלפא, שהשתתף כשנתיים קודם לכן במסע החלוצי למצדה בהובלת שמריהו גוטמן ושמעון פרס והמדריך הבכיר צבי אטקין מקיבוץ חצור.

ב-7 באפריל לפנות ערב הגיעה הקבוצה למרגלות המצדה ובילתה את הלילה בבסיס ההר. עם שחר העפילו החניכים לראש ההר ונפגשו עם קבוצת מטיילים מן הנוער העובד והלומד. חברי הנוער העובד היו מאובטחים בכיתת פלמ"ח. מפקד הכיתה, תנחום אריאלי מנגבה הצטרף אל חברי השומר הצעיר יחד עם עוד שני חברים נושאי אקדחים וצבי ריזנברג מבאר טוביה, שהיה מצויד בשני רימונים. בשעות אחר הצהריים ירדה הקבוצה ממצדה ולקראת הלילה הגיעה לעין גדי.

האסון ואחריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החניכים שכבו לישון בפתח נחל ערוגות, על מנת לקום עם שחר ולצעוד לקלי"ה. השתלשלות האירועים המדויקת שהובילה לפיצוץ הרימון אינה ידועה. ככל הנראה אחד מרימוני היד של מאבטחי הקבוצה הגיע למדורה או סמוך לה והתפוצץ.^[1] מהפיצוץ נהרגו שישה חניכים, חניכה אחת וצבי ריזנברג, המאבטח מן הפלמ"ח. נפצעו עוד 14 חניכים.

חנוך רוזנברג וצבי אטקין יצאו מיד בריצה לכיוון קלי"ה וגמאו את מרחק 60 הקילומטרים בתשע שעות. בהגיעם, ללא יכולת דיבור, דיווחו על המקרה באמצעות כתיבת פתק. במקביל, אותתו קבוצות חניכים לאסדות של מפעל האשלג הארץ ישראלי, שנעו על פני ים המלח. אסדה אחת שמה לב לאיתות ודבר המקרה הועבר בקשר למנהל המפעל, משה נובומייסקי ששלח למקום את רופא המפעל. לאחר כשעתיים הגיעה גם סירה מקלי"ה ועליה ציוד רפואי ושוטר בריטי.

ההרוגים והפצועים פונו באלונקות מאולתרות אל החוף ומשם בסירות לקלי"ה ומשם לירושלים. עקב התחלת חקירת המקרה על ידי המשטרה הבריטית יצאו אנשי הפלמ"ח בנפרד ובחשאי לצעידה רגלית אל רמת רחל.

ארבעה מהחניכים הובאו לקבורה בבית הקברות סגולה וסביב קבריהם נטעו ארבעה ברושים, עצים יחידים בבית הקברות סגולה^[2].

הגלעד והאנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת יום השלושים לאסון הוציאה הנהגת "השומר הצעיר" את החוברת "כי עלינו למצדה" בעריכת משה שמיר, אשר הוקדשה לזכרם של הנספים.

שנה לאחר המקרה יצא מדריך החניכים מקן פתח תקווה, המשורר נתן יונתן, עם מדריכים נוספים לעין גדי. הקבוצה הקימה גלעד מאבן מקומית עליה נחרתו שמות ההרוגים ומילותיו של יונתן: "עובר אורח, דום! כאן נפלו בעליית השומר-הצעיר למצדה פסח תש"ב. הם פלסו נתיבות, המסע לא עצר מלכת." לדברי המשורר, הוא שאב השראה ממילות היד שהוקמה לזכר חיילי ספרטה לאחר קרב תרמופילאי, לפי המשורר סימונידאס.

במהלך השנים הוחלפה האבן בלוח שעליו נחרתו הדברים. ב-1972 הזמין בית ספר שדה עין גדי מהאדריכל דן צור (שאחיו נהרג באסון) אנדרטה. האנדרטה, למרגלות השביל העולה למעיין עין גדי, סמוך לתל גורן, עוצבה כספסל בטון מעוגל, המסמל את הישיבה סביב המדורה, ושולב בה לוח האבן. מיקום מדוייק 31°27'37.0"N 35°23'16.5"E