אסון הנגמ"שים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נגמ"ש M-113 הנמצא בשירות צה"ל. הנגמ"ש נחשב למיושן ופגיע ביותר. שני נגמ"שים מדגם M-113 הושמדו באסון הנגמ"שים.

אסון הנגמ"שים הוא צמד תקריות ברצועת עזה, שהתרחשו ב-11 וב-12 במאי 2004, ובהם הושמדו שני נגמ"שי M-113 של צה"ל על צוותיהם. בתקריות נפלו 13 חיילים: 6 בתקרית הראשונה, בשכונת זייתון, 5 בתקרית השנייה, ברפיח, ועוד 2 בחילוץ ברפיח. תקריות אלה היו יוצאות דופן בשל ריבוי הנפגעים לצה"ל, הרבים ביותר בתקופה כה קצרה ברצועת עזה מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. התקריות השפיעו מאוד על צורת הלחימה ומדיניות צה"ל ברצועה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מפתיחת האינתיפאדה השנייה ביצעו הפלסטינים ניסיונות לפגוע ברכבים המשוריינים (רק"מ) של צה"ל, ובפרט בטנקים, שנתפסו בעיני הפלסטינים כ"סמל הכיבוש הישראלי" ובפרט בטנק המרכבה, פאר התעשיות הביטחוניות של ישראל. ההשראה העיקרית לכך נבעה מפעילותו של הארגון חזבאללה שביצע מאות פיגועי מטענים ו-RPG כנגד שיירות צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון. עיקר הניסיונות נעשו על ידי ועדות ההתנגדות העממיות והתבססו על מטעני גחון רבי עוצמה, שכן פגיעותם של הטנקים לרקטות הנ"ט המאולתרות והמיושנות שהיו בידי הפלסטינים הייתה נמוכה.

ב-14 בפברואר 2002 הצליחו לראשונה הפלסטינים לפגוע בטנק מרכבה סימן 3 ולהרוג 3 מאנשי צוותו. הטנק עלה על מטען גחון כבד שמשקלו הוערך בעשרות קילוגרמים. במהלך 2002 ו-2003 הצליחו הפלסטינים לפגוע בעוד שני טנקי מרכבה ובטנק מגח אחד, ולהרוג את צוותיהם.‏[1] מספטמבר 2000 עד פברואר 2003 הופעלו נגד כוחות צה"ל למעלה מ-400 מטענים.

בתגובה למטעני הגחון נקט צה"ל בשני אמצעים עיקריים: התקנת לוחות שריון על גחון הטנק, כדי למגנו מפני מטעני גחון ומוקשים[2] ופעולות חישוף ופתיחת צירים שנעשו על ידי כוחות הנדסה, בעיקר על ידי דחפורי D9 משוריינים וגששים בדואים.

בעקבות פעולות אלו פחתו באופן ניכר האבדות הישראליות כתוצאה ממטעני גחון, שכן הדחפורים המשוריינים (D9) שבהם השתמש צה"ל התגלו כעמידים ביותר גם כנגד מטעני גחון שהכילו למעלה מ-100 ק"ג חומר נפץ. הדחפורים שסיכלו מאות פיגועי מטענים ואף השתתפו בפעולות חישוף והריסת בתים נרחבות הפכו בעיני הפלסטינים לסמל הישראלי החדש שיש לנפץ. מאחר שהדחפורים לא נפגעו ממטעני הגחון החלו הפלסטינים להשתמש ברקטות RPG-7 וטילי נ"ט כנגד הדחפורים והרק"מ של צה"ל. לשם כך היה עליהם להבריח עשרות רקטות תקניות מחו"ל, בנוסף להברחת חומר נפץ ותחמושת כדי לייצר פצצות ומטענים נוספים וכן רקטות ארטילריות קלות מדגם קסאם. הפלסטינים נעזרו גם במומחים מטעם חזבאללה בפיתוח אמל"ח וטקטיקות כנגד צה"ל. למרות הניסיונות להברחות דרך הים (ראו למשל קארין איי) חלק הארי של ההברחות נעשה דרך מנהרות שנחפרו מתחת לציר פילדלפי שהפריד בין רצועת עזה לחצי האי סיני ועבר דרך העיר רפיח.

הקרב על המנהרות עלה לתודעת הציבור רק ב-2003 למרות שתקריות אש קשות והריסת בתים התרחשו בו עוד ב-2001. הבתים שימשו לירי מקלעים, צלפים ורקטות נ"ט על כוחות צה"ל בציר בידי ארגוני הטרור הפלסטיניים. בגלל איום הצלפים, הנחה צה"ל את הכוחות בציר פילדלפי לפעול רק מתוך הכלים המשוריינים ולא לצאת החוצה. בנוסף, דחפורי צה"ל הרסו מאות בתים על מנת ליצור רצועת ביטחון ולהרחיק את איום הירי. אוגדת עזה הפעילה צוות חיילים שתפקידו היה לחשוף ולהרוס מנהרות הברחה וכונה "צוות המנהרות". פעילותו של הצוות לא הוסדרה באופן מקצועי, ולפי עדות החיילים הוקצו להם יותר מדי משימות, אך ללא אמצעים או מיגון מספקים,‏[3]

מטול RPG-7 עם רקטה

הקרבות בציר פילדלפי גרמו נזק ניכר לכלי רכב של צה"ל ואף לפגיעה בצוותים אך לא זכו לתהודה תקשורתית גבוהה. העיתונאי חגי הוברמן ("הצופה") תיאר את המצב ברצועה בשנת 2003, תוך מתן דגש על הקרבות הקשים בציר פילדלפי, ריבוי התקריות בהן נעשה שימוש בנשק נגד טנקים והשיפור הכללי בכלי הנשק שבידי הפלסטינים:

"דחפור די-9 נכנס לשטח לבצע חישוף, הפלסטינים פותחים לעברו בירי מאסיבי של שני מטענים ושבעה טילי נ"ט. בהמשך יורים עליו רקטות אר.פי.ג'י תקניות, מאלו המוברחות בהמוניהן במנהרות ממצרים, או רקטות מתוצרת בית מסוג "אל-בנא" (של החמאס) או "אל-בתאר" (של הג'יהאד האסלאמי). כך רקטה אחרי רקטה, בתקוה שאחת מהן תחדור. עד כה, השבח לאל, לא היו הרוגים ממפעילי הדחפורים. רק מפעיל אחד נפצע קשה. אבל אסור שהעובדה הזו תטשטש את המציאות: הרקטות הללו חדרו גם חדרו אפילו את המיגון המאסיבי ביותר, שאין מאסיבי ממנו, של הדחפורים. מיעוט הנפגעים אינו מעיד על עוצמת כלי המשחית. המטענים ברצועה הולכים ומשתפרים, וכך גם הרקטות ורקטות הנ"ט (נגד טנקים) שהפלסטינים מייצרים בעצמם."‏[4]

התקרית שבה נהרגה האזרחית האמריקנית רייצ'ל קורי הביאה את ציר פילדלפי לתודעת הציבור. במקביל, ההסלמה בירי רקטות הקסאם על שדרות וירי אלפי פצצות מרגמה על גוש קטיף הביאו לכך שצה"ל נכנס יותר ויותר למרכז הרצועה.

באפריל ובמאי 2004 ביצע צה"ל שורת מבצעים שבהם נכנסו טנקים, נגמ"שים וכלים הנדסיים אל שכונת זייתון וח'אן יוניס על מנת לסכל ירי פצצות מרגמה ורקטות קסאם על יישובי גוש קטיף ועוטף עזה. במרבית המבצעים נהרגו עשרות פלסטינים ולא היו נפגעים לצה"ל.

אסון הנגמ"ש הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמושים פלסטינים עולים על אמבולנס של אונר"א

ב-11 במאי 2004 נכנס כוח משוריין של חטיבת גבעתי לבצע פעולה בשכונת זייתון בפאתי העיר עזה. את הכוח ליווו עיתונאים מערוץ 2 שהכינו כתבה על המתרחש. לפנות בוקר, בעת היציאה מהשכונה, גילה הכוח שנגמ"ש מחלקת הפלחה"ן נעלם. סריקה נוספת בשכונה גילתה שהנגמ"ש הושמד לחלוטין כתוצאה מפיצוץ. באותה פעולה, נגמ"ש נוסף נפגע קשות. שני הנגמ"שים היו מדגם M-113, שנחשב למיושן ופגיע.

ששה חיילים נהרגו בפיצוץ, ומחבלי הג'יהאד האיסלאמי התעללו בשרידי הגופות. בתגובה, צה"ל שלח כוחות חילוץ נרחבים, בפיקוד מפקד אוגדת עזה, תא"ל שמואל זכאי,‏[5] לשכונה במטרה לסרוק ביסודיות את האזור עד שכל שרידי הגופות יוחזרו אל צה"ל ויובאו לקבורה נאותה. במבצע בזייתון נהרגו עשרות מחבלים ונגרם נזק רב לשכונת זייתון. צה"ל איים שהדחפורים יעבדו בשכונה והכוחות לא יצאו ממנה עד שלא יוחזרו אליו שרידי הגופות, והפלסטינים נכנעו לדרישה ונתנו את שרידי הגופות לצלב האדום שהחזירם לישראל. מאוחר יותר חשפה רויטרס סרט וידאו שמתעד חמושים פלסטינים עולים לאמבולנס של אונר"א ואילו שר הביטחון שאול מופז האשים שאמבולנסים של אונר"א סייעו להבריח את חלקי הגופות מהשכונה אל ידי הג'יהאד האסלאמי.‏[6]

אסון הנגמ"ש השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום לאחר מכן, ב-12 במאי, פוצץ נגמ"ש M-113 של צוות המנהרות של פיקוד הדרום במהלך פעילות בציר פילדלפי שעל גבול מצרים. פלסטינים שעמדו על גג בניין ירו רקטות RPG-7 אל עבר הנגמ"ש והדחפור שליוו אותו. הדחפור ניזוק באופן קל אך הרקטה שפגעה בנגמ"ש חדרה לתוכו, וגרמה לפיצוץ חומר הנפץ שנשא. כל חמשת אנשי הצוות בנגמ"ש, בהם מפקד צוות המנהרות, סרן אביב חקאני, נהרגו. בעוד מבצע החילוץ של הנגמ"ש הראשון עדיין מתנהל, נכנסו כוחות צה"ל אחרים לאזור בו נפגע הנגמ"ש של צוות המנהרות על מנת לפנות את הנפגעים.

דחפורים של צה"ל הקימו סוללות עפר סביב האזור שבו ארעה התקרית כדי להגן על הסורקים והרסו בתים מהם נורתה אש אל עבר כוחות החילוץ. לטענת "בצלם", בפעולה זו הרס צה"ל כ-116 בתים.‏[7] חיילים מחטיבת גולני הגיעו למקום בנגמ"שים כבדים מדגם אכזרית. חיילי קורס מ"כים של חיל ההנדסה הקרבית הוקפצו למקום על מנת לסרוק ידנית את השטח יחד עם אנשי הרבנות הצבאית ויחידת הקבורה המטכ"לית על מנת לזהות את הגופות ולהביאן לקבורה. תמונות החיילים המחפשים בחול בידיהם בכריעה על ארבע עוררו תגובות נרגשות. התומכים ראו בפעולה זו אות ומופת לערכיות של צה"ל ולמחויבותו לחייליו, ואילו המתנגדים ראו בכך סיכון מיותר של חיילים.‏[8]

במהלך מבצע החילוץ נהרגו עוד שני חיילים שאבטחו את האזור. צוות של החיילים ביצע פעולות אבטחה מתוך בית שצפה על האירוע ובתוכו משפחה פלסטינית. אחד מחיילי הצוות בבית נפגע מירי צלף ונהרג. עם היוודע האירוע התקרב לבית נגמ"חון ובו המ"פ שפיקד על הצוות לצורך ביצוע חילוץ. החילוץ בוצע תחת אש ובמהלכו נפצעו שני מחלצים וחייל נוסף נהרג. נהג הנגמח"ון, שסירב לפקודת המ"פ להישאר בכלי הממוגן, יצא לחלץ את הפצועים ועוטר בצל"ש לאחר המבצע. ההרוגים והפצועים היו כולם מפלחו"ד צבר, פלוגה שאיבדה רק זמן קצר לפני כן את מפקדיה, חגי ביבי ולאונרדו וייסמן, במהלך תקרית עם מחבלים על ציר כיסופים.

תוצאות והשפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לחללי אסון הנגמ"ש השני ובהם צוות המנהרות של אבירי הפלדה
הפגנת השמאל, 15 במאי 2004

במישור הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התקרית בציר פילדלפי יצא צה"ל למבצע ברפיח שכונה "קשת בענן" ומטרתו הייתה פגיעה בתשתיות הטרור בגזרה. במבצע נהרגו 52 פלסטינים, מהם 40 מחבלים, ולא נגרמו אבדות לחיילי צה"ל.

האירועים הובילו גם לשינויים ארגוניים בצה"ל. צוות המנהרות של אוגדת עזה סופח ליהל"ם - יחידת העלית של חיל ההנדסה הקרבית. ביהל"ם נקרא הצוות פלגת סמו"ר ורמת ההכשרה והאמצעים שהוקצו לו עלתה במידה ניכרת. נגמ"שי ה-M-113 המיושנים הוצאו משירות ברצועת עזה וכוחות צה"ל במקום צוידו בנגמ"שים ממוגנים יותר מדגמי נגמחון, נקפדון ופומ"ה. בנוסף, תוגברה חטיבת גבעתי בגדודים מחטיבת גולני המצוידים בנגמ"ש הכבד אכזרית. במקביל החלו בצה"ל לפתח נגמ"ש כבד על בסיס תובת טנק מרכבה וזה נכנס לשירות ניסיוני בגבעתי באמצע שנת 2005 ולשירות מבצעי בסוף 2008. חיל החימוש פיתח פתרונות חדשים להובלת חומרי נפץ. צה"ל ביצע עבודות מיגון וביצור נרחבות בציר פילדלפי על מנת להגביר את ביטחון החיילים השומרים עליו.

במישור הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני האירועים, שאירעו בסמיכות זה לזה, חידדו את שאלת הנוכחות הישראלית ברצועת עזה, במיוחד לאור תוכנית ההתנתקות שהציע ראש הממשלה אריאל שרון.

במוצאי שבת ה-15 במאי נערכה הפגנת המונים מטעם "מטה הרוב" (המזוהה עם שלום עכשיו ומפלגות שמאל) שנערכה בסימן תמיכה ביציאה מעזה. ההפגנה תוכננה עוד לפני האסון, והוחלט שלא להיענות לבקשות לדחותה אלא לקיימה בטון מאופק.‏[9] בהפגנה עצמה נכחו בין 100,000 ל-150,000 איש ונישאו בה נאומים שקראו לסגת מעזה ולהוציא ממנה את החיילים, כפי שנעשה ברצועת הביטחון בלבנון.‏[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ NFC, 19/03/2004
  2. ^ תוספת השריון פגעה בניידות הטנק אך במספר מקרים מנעה פגיעה קטלנית בצוות (למשל במקרה זה (nrg)
  3. ^ ה"אני מאשים" של אנשי יחידת המנהרות, nrg‏ 27/1/2006‏
  4. ^ "מתי הציבור יבין שברצועה יש מלחמה לכל דבר?", חגי הוברמן, באתר קטיף.נט
  5. ^ בן כספית, האזרח זכאי, מעריב, ‏ 03.06.2005, כפי שהועלה באתר פרש.
  6. ^ הארץ
  7. ^ 15.5.04: תחקיר בצלם על הפעולה ברפיח, בצלם
  8. ^ מאמר מאת חניך בקורס מ"כים שהשתתף בחיפוש הגופות http://www.bariqada.co.il/show_item.asp?levelId=45731&itemId=393
  9. ^ אטילה שומפלבי, לקראת עצרת השמאל: מנמיכים את הטון, באתר ynet‏, 13 במאי 2004
  10. ^ כ-150 אלף השתתפו בהפגנה למען יציאה מעזה, וואלה, 16.5.2004
האינתיפאדה השנייה - אירועים עיקריים, מסודרים לפי רצף כרונולוגי
שנת 2000 הרוגים:
יש' 47
פל' 299
פסגת קמפ דייוויד (יולי) | רצח דוד בירי (27.9) | עליית אריאל שרון להר הבית (28.9) | מהומות הר הבית (9. 29) | התפשטות המהומות ברחבי יש"ע, ופרשת מוחמד א-דורה (30.9) | אירועי אוקטובר 2000 (10. 10 - 1) | הלינץ' ברמאללה (12.10) | ירי על שכונת גילה בירושלים | תחילת פיגועי ירי בשטחים | מכונית תופת מתפוצצת בשוק מחנה יהודה (2.11) | תחילת ה"סיכולים הממוקדים" (9.11) | פיגוע התאבדות ראשון במחולה (22.12)
שנת 2001 יש' 247
פל' 538
ועידת טאבה (21-27.1) | בחירות בישראל לראשות הממשלה (6.2) |הרוגים ישראלים ראשונים בפיגוע התאבדות - בנתניה (4.3) | הפיגוע בדולפינריום (1.6) | הפיגוע במסעדת סבארו (9.8) | פיגועי 11 בספטמבר (ארצות הברית) | רצח רחבעם זאבי (17.10) | סיכול ממוקד של מחמוד אבו הנוד (23.11) | ערפאת קורא להפסקת אש (16.12) |
שנת 2002 יש' 453
פל' 1033
לכידת ספינת הנשק קארין איי (3.1) | חיסול ראאד אל-כרמי (14.1) | "מרץ השחור" - 135 ישראלים נרצחו בפעולות טרור | הפיגוע במלון פארק (27.3) | מבצע חומת מגן (10.5 - 29.3) | הפיגוע במסעדת מצה (31.3) | הקרב בג'נין מעורר תשומת לב בינלאומית רבה (3.4 - 12.4) | הפיגועים בקו 32א בצומת פת (18.6) ובגבעה הצרפתית בירושלים (19.6) | מבצע דרך נחושה | ג'ורג' בוש קורא להקמת מדינה פלסטינית ולהחלפת ערפאת (24.6) | משה יעלון מחליף את שאול מופז כרמטכ"ל צה"ל (9.7) | חיסול סלאח שחאדה על ידי מטוס קרב - "פצצת הטון" (22.7) | הפיגוע ברחוב אלנבי (19.9) | הפיגוע בציר המתפללים (15.11) | החלה הקמת גדר ההפרדה
שנת 2003 יש' 212
פל' 553
הפיגוע בקו 37 (5.03) | מותה של רייצ'ל קורי בהתקלות עם דחפור די-9 ברפיח (16.3) | אבו מאזן מתמנה לראש ממשלה (19.3) | פרסום מפת הדרכים (30.4) | ועידת עקבה (4.6) | ה"הודנה" (19.8 - 29.6) | הפיגוע בקו 2 בירושלים (19.8) | אבו מאזן מתפטר מראשות הממשלה (6.9) | הפיגוע במסעדת מקסים (4.10) | השלמת החלק הצפוני של גדר ההפרדה | ירי רקטות קסאם על שדרות | שרון מכריז על תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה (18.12)
שנת 2004 יש' 117
פל' 468
סיכול ממוקד של אחמד יאסין (22.3) ורנתיסי (17.4) | רצח טלי חטואל ובנותיה‏ ומשאל מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות (2.5) | אסון הנגמ"שים (12.5-11.5) | מבצע קשת בענן (25.5 - 18.5) | הרוגים ראשונים מקסאמים בשדרות (28.6) | ירי אלפי רקטות קסאם ופצמ"רים על שדרות וגוש קטיף | מבצע ימי תשובה (15.10 - 30.9) | מותו של יאסר ערפאת (11.11)
שנת 2005 יש' 45
פל' 425
אבו מאזן נבחר לראש הרש"פ (9.1) | פסגת שארם א-שייח (9.2) והתחלת ה"תהאדיה" | יובל דיסקין מחליף את אבי דיכטר כראש השב"כ, דני חלוץ מחליף את יעלון כרמטכ"ל (1.6) | ביצוע ההתנתקות (12.9 - 15.8) | מבצע גשם ראשון (1.10 - 23.9) | פיגועי התאבדות בחדרה (26.10) ונתניה (5.12) | חידוש ירי הקסאמים והסיכולים הממוקדים | חשיפת מנהרת טרור במעבר ארז (10.12) | ארגוני הטרור מודיעים על סיום ה"תהאדייה" בסוף השנה (10.12) שמתמוטטת עוד באמצע החודש
ערכים משניים: אבידות באינתיפאדה השנייה | הטקטיקה באינתיפאדה השנייה | האינתיפאדה השנייה בתרבות
ראו גם: הסכסוך הישראלי-פלסטיני | טרור פלסטיני | פיגועי התאבדות בישראל