אסון הנפט של אקסון ואלדז
 | |
| המכלית אקסון ואלדז | |
| תאריך |
24 במרץ 1989  |
|---|---|
| מיקום |
אלסקה |
| קואורדינטות | 60°50′24″N 146°51′45″W / 60.84°N 146.8625°W |
  | |
אסון הנפט של אקסון ואלדז הוא אסון אקולוגי, שנגרם מדליפת נפט גולמי ממכלית הנפט אקסון ואלדז, אשר אירע ב-24 במרץ 1989 במפרץ הנסיך ויליאם שבדרום אלסקה. האסון נחשב לאחד האירועים הימיים הסביבתיים החמורים בהיסטוריה. מיקומו המרוחק של המפרץ ובעיות הנגישות אליו הקשו על תוכניות ופעולות התגובה של הממשלה והתעשייה. ההערכה הרשמית היא שבמהלך האסון נשפכו לים כ-257 אלף חביות נפט גולמי. סערה שפרצה במפרץ שלושה ימים לאחר פגיעת המכלית בשרטון העבירה כמויות גדולות של נפט לרבים מהחופים הסלעיים בשרשרת האיים בסביבה וגרמה לזיהומם ולפגיעה אקולוגית חמורה באזור שהיה בית גידול למינים רבים של בעלי חיים. בין המינים שנפגעו ניתן למנות דגי סלמון, כלבי ים, לוטרות ים, לווייתנים ומינים רבים של ציפורים.
התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכלית אקסון ואלדז הפליגה מטרמינל הנפט של העיירה ואלדז שבאלסקה בערב ה-23 במרץ 1989, ונשאה כ-1.26 מיליון חביות נפט גולמי לבתי זיקוק בקליפורניה. נווט הנמל הנחה את הספינה ביציאה דרך מיצרי ואלדז ולאחר המעבר העביר את הפיקוד על המכלית לרב-החובל ג'וזף הייזלווד. על מנת להימנע מפגיעה בקרחונים המכלית סטתה מנתיב השייט הרגיל. לאחר מכן, בסביבות השעה 23:00, עזב רב החובל את גשר הפיקוד ובזמן האסון נמצא בחדרו הפרטי. הוא השאיר בגשר הפיקוד את הקצין השלישי ומלח נוסף עם הוראות לחזור לנתיב השיט הרגיל בנקודה מוסכמת מראש. המכלית לא חזרה לנתיב השיט וקרוב לחצות היא פגעה בשונית בליי. המכלית התבקעה כתוצאה מהפגיעה בשונית. כתוצאה מכך, נשפך כ-20% מהמטען הכולל של המכלית - 257,000 חביות נפט (כ-41 מיליון ליטר) - למימי מפרץ הנסיך ויליאם.
הסיבות לאסון נחקרו על ידי הוועדה הלאומית לבטיחות בתובלה, אשר זיהתה ארבעה גורמים שגרמו לפגיעת המכלית בשונית:
- הקצין השלישי כשל בתמרון כלי השייט, ככל הנראה בשל עייפות ועומס עבודה מופרז.
- רב-החובל כשל בפיקוח על הניווט, ככל הנראה עקב השפעת אלכוהול.
- חברת אקסון, בעלת האונייה, לא פיקחה על רב-החובל ולא סיפקה לו צוות רענן ובגודל מספק לתפעול המכלית.
- משמר החופים של ארצות הברית כשל בניהול תעבורת הספינות במפרץ.
הוועדה פרסמה מספר המלצות במטרה לטפל בגורמים שהובילו לאסון, ביניהן שינוי צורת העבודה של צוותים בחברה.
כמות הנפט שנשפך[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי דיווחים רשמיים, המכלית נשאה כ-1.26 מיליון חביות נפט, שמהן כ-257,000 חביות נשפכו למימי המצר. מספר זה הפך להיות ההערכה המוסכמת לגבי הדליפה, כפי שנתקבלה על ידי הגופים הממשלתיים והתעשייתיים המעורבים בנושא, וגם על ידי ארגוני איכות הסביבה, כמו גרינפיס ומועדון סיירה. עם זאת, גורמים כמו ארגון הסביבה מגיני חיות הבר חולקים על הערכה זו וטוענים כי נפח הדליפה היה למעשה גדול יותר. זאת מכיוון שחישוב כמות הנפט שנשפך מתבסס על כמות הנפט שנותרה במכלית; לטענתם, הנפט במכלית נמהל במי הים ולכן למעשה כמות הנפט שנשפכה למפרץ גדולה יותר.
מאמצי הניקוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעולת הניקוי הראשונה הייתה ניסיון לשימוש בתערובת שהורכבה מחומר פעיל שטח וממס. חברה פרטית נשכרה לפזר את התערובת באמצעות מסוק כבר ביום הדליפה הראשון, אך מכיוון שהים לא היה גלי מספיק לערבוב התערובת, השימוש בשיטה זו הופסק. שריפת נפט ניסיונית נערכה בשלבים המוקדמים של הדליפה, באזור שבודד על ידי מחסום צף חסין לאש. הניסוי היה מוצלח יחסית, אולם בשל תנאי מזג אוויר לא מתאימים, לא בוצעו שריפות נוספות כחלק מפעולות הניקוי. פעולות ניקוי נוספות החלו זמן קצר לאחר מכן, בעזרת מחסומים צפים ומכונות להפרדת נפט מהמים (skimmers), אך המכונות לא היו זמינות ביממה הראשונה לאחר האסון, ובנוסף נפט סמיך ואצות גרמו לסתימות בציוד. בפעולות הניקוי השתתפו יותר מ-11,000 תושבי אלסקה, עובדי חברת אקסון ומתנדבים מכל רחבי ארצות הברית, אשר נשכרו במיוחד על ידי חברת אקסון.
מכיוון שבמפרץ הנסיך ויליאם היו מפרצונים סלעיים רבים בהם הצטבר נפט, התקבלה החלטה לנקות אותם בעזרת מים חמים בלחץ גבוה. שיטה זו הביאה לפגיעה באוכלוסיות המיקרו-אורגניזמים על החוף. רבים מיצורים אלה, כגון פלנקטון, מהווים את הבסיס לשרשרת המזון הימית/חופית ואחרים, כגון חיידקים ופטריות, הם בעלי יכולת פירוק ביולוגי של נפט והיו יכולים לסייע לטיפול בזיהום. יש הטוענים כי היה צריך להשאיר את הנפט ולא לנקותו, ולאפשר לו להתפרק בהדרגה.
למרות פעולות הניקוי הנרחבות, מחקר שנערך על ידי הסוכנות הלאומית לאוקיינוגרפיה ואטמוספירה קבע כי נכון לתחילת 2007, יותר מ-98,000 ליטר נפט עדיין נמצאים בקרקע החולית של החופים שזוהמו, כמות אשר קטנה בקצב של פחות מ-4% לשנה.
טיפול החברה במשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנהלת חברת אקסון ביצעה שגיאות רבות בניהול המשבר: מיד לאחר התאונה החברה התעלמה והתנערה מאחריותה לזיהום הסביבתי שנוצר. טיפול החברה במשבר היה איטי ורבים ביקרו את מה שראו כחוסר אכפתיות כלפי האסון ושחצנות כלפי אמצעי התקשורת והציבור הרחב. הביקורת הובילה לחרם צרכנים, לירידה במכירות ובנתח שוק, ולפגיעה תדמיתית קשה. לאחר המשבר החברה הדרדרה מחברת הנפט המובילה בעולם לשלישית בעולם בהיקף הפעילות שלה ובסופו של תהליך הדבר הביא לחילופי מנהלים בקרבה.
בעקבות הביקורת הציבורית, החליטה הנהלת אקסון לפעול בשיתוף פעולה עם משמר החופים במאמץ לנקות הזיהום ולשקם את סביבת החיים של האזור שנפגע. המבצע נמשך יותר מארבעה קייצים ועלה כ-2.1 מיליארד דולר. הוא היה יקר, מקיף ויסודי יותר מכל פעולות הניקיון שננקטו בעקבות דליפות נפט קודמות. בנוסף, חויבה החברה לשלם למעלה ממיליארד דולר דמי נזיקין.[דרוש מקור]
לאחר סיום הטיפול במשבר הפיקה חברת אקסון סרט וידאו לימודי בשם "מדענים ודליפת הנפט באלסקה", אשר יועד להפצה בבתי ספר. לדעת רבים הסרט הציג את תהליך הטיפול במשבר בצורה מאוד לא מדויקת, באשר למספר בעלי החיים שמתו או נפגעו ובאסון ועובדות לא מדויקות נוספות, והעביר מסר סופי בלתי מדויק לפיו הסביבה האקולוגית של מפרץ הנסיך ויליאם השתקמה באופן מלא ואין לאסון השלכות ארוכות טווח על החיים במפרץ.
השלכות סביבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוצאות, קצרות הטווח וארוכות הטווח, של דליפת הנפט נחקרו רבות לאורך השנים. אלפי חיות מתו בזמן האסון עצמו ומיד אחריו. ההערכות הן כי 250,000-500,000 ציפורי ים, 2,800-5,000 לוטרות ים, 300 כלבי ים, 250 עיטמים לבני-ראש ו-22 לווייתני אורקה מתו מדליפת הנפט. כמו כן הושמדו מיליארדי ביצי דגי סלמון והרינג. פעולות הניקיון היסודיות הותירו סימנים מועטים לזיהום באזורים בהם בני אדם מבקרים, וחברת אקסון טענה כי "הסביבה במפרץ הנסיך ויליאם בריאה, מגוונת ומשגשגת, מה שברור לכל אחד שמבקר באזור". בפועל, השפעות האסון ממשיכות להיות מורגשות גם היום. אוכלוסיות בעלי חיים ימיים שונים הצטמצמו ואוכולוסיות אחרות גדלות בשיעור איטי יותר מקצב גדילתן לפני האסון. כלבי ים וברווזים הראו שיעורי תמותה גבוהים יותר בשנים לאחר האסון, בין השאר בשל בליעת נפט, אם מאכילה מקרקע מזוהמת או התנקות משאריות נפט על השיער והנוצות.
כ-15 שנים לאחר האסון, מחקר של צוות מדענים מאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל הראה כי השפעות הדליפה הם ארוכות טווח משחשבו בעבר. להערכת החוקרים, לחלק מבתי הגידול החופיים עלול לקחת עד 30 שנה להשתקם. חברת אקסון מכחישה טענות בנושא, ומצהירה כי הם העריכו כי מעט הנפט שנשאר לא יגרום לתוצאות אקולוגיות ארוכות טווח, בהסתמך על 350 מאמרי מדענים. עם זאת, מחקר של מדענים מהסוכנות הלאומית לאוקיינוגרפיה ואטמוספירה מסכם כי הזיהום יכול ליצור חשיפה כרונית ברמה נמוכה, לגרום לנטישת המקומות בהם הזיהום כבד ולפגוע באופי האקולוגי של האזור כולו.
השלכות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגוד עובדי הנפט, תעשיות כימיות ואטומיות, שמייצג כ-40,000 עובדים ברחבי ארצות הברית, הצהיר על התנגדות לקידוח בשמורת הטבע הארקטית הלאומית עד שהקונגרס יחליט בחקיקה על מדיניות אנרגיה לאומית מקיפה.
בעקבות האסון הוציא סטיב קופר, מושל אלסקה, צו פעולה שדורש ליווי של שתי גוררות לכל מכלית טעונה מהעיירה ואלדז דרך מפרץ הנסיך ויליאם ועד הינצ'ינברוק. הצו עודכן בשנות ה-90, ואחת משתי הגוררות הרגילות הוחלפה באניית ליווי ותגובה (ERV). מרבית המכליות היוצאות מוואלדז הן עדיין בעלות דופן רגילה, בניגוד לחקיקה שהועברה ומחייבת אותן להיות בעלות דופן כפולה. מצב זה אמור להשתנות עד 2015, המועד האחרון שנקבע בחוק ליישום דיפון כפול.
על פי מחקרים שמומנו על ידי מדינת אלסקה, לדליפה היו השלכות כלכליות קצרות וארוכות טווח, אשר כללו אובדן משרות דיג, פנאי ספורטיבי, תיירות מופחתת ופגיעה במה שנקרא בפי הכלכלנים, "ערך קיום", שהוא ערכו לציבור הרחב של מפרץ הנסיך ויליאם במצבו המקורי. ב-1991, עקב הידרדרות האוכלוסייה הימית ובמיוחד אוכלוסיית הצדפות, דגי ההרינג וכלבי הים, החברה המקומית Chugach פשטה רגל.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאמר על אחריות בנזיקין בעקבות אסון הנפט של אקסון ואלדז מאת רונן פרי
״חוף שמן״ - על האונייה אקסון ואלדיז ואסון הזיהום בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי- אסון הנפט של אקסון ואלדז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
