אסון התצוגה האווירית ברמשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסון התצוגה האווירית ברמשטיין
Rimini 11.jpg
שרידי המטוסים
סיכום
תאריך 28 באוגוסט 1988
גורם טעות אנוש
אתר בסיס רמשטיין, גרמניה
הרוגים 75 (מתוכם 3 טייסים)
פצועים 346 (ששהו על הקרקע)
כלי טיס
סוג כלי הטיס אארמקי MB-339
מפעיל חיל האוויר האיטלקי

אסון התצוגה האווירית ברמשטיין הוא אחד מאסונות האירובטיקה הגדולים בכל הזמנים. התאונה האווירית התרחשה ב-28 באוגוסט 1988, כאשר שלושה מטוסי סילון המשמשים לתצוגות אירובטיקות מסוג אארמקי MB-339 המשרתים בחיל האוויר האיטלקי התנגשו זה בזה בעת פעלול ראווה מסוכן, ואחד מהם התרסק אל תוך הקהל, אשר מנה כ-300,000 איש, בזמן מופע הראווה (Flugtag '88) של המטוסים בבסיס חיל האוויר האמריקני רמשטיין במערב גרמניה. 72 צופים נהרגו באסון (וגם שלושת הטייסים), ועוד מאות רבות נפצעו כתוצאה מהתפוצצות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרה מטוסי חיל האוויר האיטלקי מסוג אארמקי MB-339 של קבוצת התצוגה Frecce Tricolori של חיל האוויר האיטלקי ביצעו את תרגיל 'הלב המחורר' (איטלקית: Cardioid, גרמנית: Durchstoßenes herz) שלהם. בתרגיל זה שתי קבוצות של מטוסים יוצרים צורה של לב מול הקהל, אשר עמד לאורך המסלול. בסיום פינתו הנמוכה של הלב, שתי קבוצות המטוסים חולפות אחת ליד השנייה במקביל למסלול ההמראה. בשלב זה הלב נחדר על ידי מטוס בודד בכיוונו של הקהל.

ההתנגשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאונה אירעה כאשר שתי קבוצות אשר יצרו יחד צורת לב חלפו זו לצד זו, ומטוס אשר היה אמור לחדור את הלב התנגש בהם. המטוס החודר התרסק על מסלול ההמראה והתפוצץ תוך שהוא פוגע ברכב קירור שחילק גלידה חינם לקהל רב שהתגודד סביבו ביום הקיץ החם. באותו זמן, אחד המטוסים יוצרי-הלב שנפגע התרסק לתוך מסוק UH-60 בלק הוק שנועד לפינוי נפגעים. כתוצאה מההתנגשות נהרג הטייס, והמכונאי המוטס נפצע קשה ומת מפצעיו מאוחר יותר.

טייס המטוס שפגע במסוק הפינוי היה היחיד שפלט, אך גם הוא נהרג לאחר שהמצנח שלו לא נפתח. לאחר ההתנגשות נחתו המטוסים שלא נפגעו בבסיס האווירי Sembach.

מתוך 31 האנשים שנהרגו במקום, 28 נפגעו מרסיסים. 16 מן ההרוגים נפטרו ימים ושבועות לאחר האירוע, עקב כוויות קשות. האחרון שנהרג היה המכונאי המוטס של מסוק פינוי הפצועים. מעל 500 איש פונו לטיפול רפואי בעקבות האירוע.

התגובה לאירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגובה לאירוע הייתה כושלת. היא לא הייתה מתוכננת כראוי, משום שכל יחידת פינוי התאמנה רק עם עצמה, ולא היה כל תיאום בין צוותי ההצלה. מרכז ההצלה בקייזרסלאוטרן לא היה מודע לגודל האירוע עד כשעה לאחר שהתרחש, וזאת, אף על פי שהפצועים כבר הגיעו ואושפזו בבית החולים.

מסוקים ואמבולנסים אמריקנים היוו את התגובה המהירה והגדולה ביותר לפינוי פצועי הכוויות הקשים, אך לא יכלו לטפל בהם עקב מחסור באמצעים. כשעתיים לאחר האירוע הגיעו פרמדיקים גרמנים לבית החולים הצבאי האמריקני לנדשטוהל, ומצאו מספר רב של פצועי כוויות קשות שכלל לא טופלו. אוטובוס אחד הגיע לבית חולים בעיר לודוויקשאפן במרחק של כ-80 קילומטרים, כשלוש שעות לאחר האירוע, וזאת משום שהנהג לא ידע את הדרך ולא דיבר גרמנית. הפרמדיקים הגרמנים השתמשו בקטטרים שלא היו מתאימים לסטנדרטים האמריקניים, והדבר גרם לבלבול ברגעים הקשים ביותר של האירוע.

חקירת האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות גדולה של חומר מצולם ומתועד הגיע מן האסון. היה ברור שהמטוס שחדר אל הקבוצה לקבוצה נפגע בצידו הימני על ידי המטוס העליון בקבוצה. חלקי המטוסים שהתרסקו פגעו והרסו מטוס נוסף באותה קבוצה. התאונה נגרמה על ידי טעות של הטייס, שכן המטוס החודר הגיע במהירות גבוהה מדי ובגובה נמוך מדי, דבר שגרם לו להתנגש באחד המטוסים, אשר סיימו באותו רגע ליצור את צורת הלב, בגובה הנמוך מ-150 מטר. נחשד כי טייס המטוס החודר ניסה להאט את מטוסו על ידי הנמכת כני הנסע שלו. עקב גובהו הנמוך של המטוס הוא היה עלול להתנגש במגדל הפיקוח.

תיאום וארגון טוב יותר של כוחות ההצלה כנראה היה מונע חלק ממקרי המוות. הרשויות הגרמניות החליטו למנוע כשלונות דומים בעתיד על ידי תרגולים בקנה-מידה גדול של אסונות אשר יכללו את כל כוחות ההצלה.

אנדרטה להנצחת הנספים באסון

בעקבות האסון הכבד, הציבור בגרמניה החרים למשך זמן רב מופעי ראווה כגון אלו, וכן הוקמה ועדת חקירה, שמסקנותיה פורסמו כעבור 3 שנים.

תוצאות החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשלכות הטראומתיות של התאונה מורגשות עד היום. רבים מהצופים, מהנפגעים ומצוותי ההצלה סובלים מתסמונת פוסט טראומתית ולכך נלווים עד היום נסיונות התאבדות של חלק מהם. תמיכה פסיכולוגית מועטה ביותר סופקה לנפגעים לאחר האירוע, אולם כיום, תמיכה פסיכולוגית מהווה חלק בלתי נפרד מעבודתם של כוחות ההצלה בגרמניה.

  • גובה טיסה מינימלי של 400 מטר בין הצופים ובין המטוסים, וכן כוחות כיבוי והצלה שישהו בסמוך למופעים.
  • ללא תמרונים מסוכנים בכיוון הצופים.
  • כל התמרונים והפעלולים באישור ובאימון מוקדם, ולא על דעת הטייסים בלבד.

בסיס חיל האוויר האמריקני ברמשטיין לא החזיק עוד צוות אירובטי לאחר האסון.

התייחסות של התרבות הפופולרית לאסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב1994 הוקמה הלהקה הגרמנית רמשטיין, ששמה נקרא על שם מקום האסון. כמו כן כתבה הלהקה את השיר "שיר החותמת" להנצחת האסון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 49°26′18″N 7°36′13″E / 49.43833°N 7.60361°E / 49.43833; 7.60361