אסון פסטיבל ערד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסון פסטיבל ערד או אסון ערד הוא כינוי לאירוע שהתרחש ב-18 ביולי 1995 בו נמחצו שלושה בני נוער למוות במהלך פסטיבל ערד. האירוע סיים למעשה את תקופת הפריחה של הפסטיבל שאפיינה את שנות התשעים המוקדמות.

הופעת הפרידה של להקת משינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 ביולי 1995 הייתה אמורה להיערך הופעת הפרידה של להקת משינה שהודיעה על התפרקותה בחודש מאי של אותה שנה. ההופעה הייתה אמורה להיערך באחד ממתחמי הפסטיבל שהיה ממוקם באזור התעשייה של ערד שכונה "אתרוק" (הלחם בסיסים של "אתר" ו-"רוק").

הביקוש להופעה זו היה רב מאוד. זמן רב לפני ההופעה כבר המתינו אלפי בני נוער ליד שער הכניסה למתחם. בהוראת המארגנים לא נפתחו שערים נוספים ונוצר דוחק רב בכניסה. בזמן הופעת החימום של להקת "טיפקס" חלק מהשער התמוטט מלחץ הקהל, וקרס על הצעירים שעמדו על ידו. קריסת השער הביאה למותם של שני צעירים: איטן פלד וחן יצחק. צעירה נוספת, נעמה אלקריב, נפצעה אנושות ומתה בבית החולים כעבור מספר ימים. ההופעה של "טיפקס" נעצרה ולהקת משינה לא הופיעה באותו ערב. מארגני הפסטיבל ניסו להמשיך כרגיל בסדרת המופעים ולהתעלם מן האסון, אך האמנים המשתתפים ובראשם שלמה ארצי ועפרה חזה הודיעו כי הם מסרבים להופיע לנוכח האסון שארע. המשך הפסטיבל בוטל.

האירוע חולל תדהמה ורעש רב בישראל בימים ובחודשים שלאחריו. עזר ויצמן שכיהן אז כנשיא המדינה אמר על האירוע הזה ש"האמריקניזציה שוטפת אותנו ועם ישראל צריך להיזהר ממקדונלד'ס, אנחנו צריכים להיזהר ממייקל ג'קסון. אנחנו צריכים להיזהר מהמדונות".

השלכות האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבוע לאחר האסון פורסם דו"ח ראשוני לפיו למופע נמכרו 25 אלף כרטיסים, כמות גבוהה בהרבה ממספר הצופים שאושר על ידי המשטרה בהתאם לגודל המתחם. יתר על כן, התברר שבמופע לא היה קצין ביטחון ורק 54 שוטרים פיקחו על רבבות בני הנוער.

בעקבות האסון נתבקש מכון התקנים הישראלי להכין תקן חדש לארגון מופעים המוניים, הכנת התקן ארכה זמן רב ובשנת 1997 התרחש אסון נוסף, "אסון המכביה". למרות זאת, התקן הוצג רק בשנת 2007, לאחר יותר מעשור מאז האסון[1].

בעקבות האירוע התפטר מפקד המחוז הדרומי של המשטרה. בשנים שלאחר האסון סבל הפסטיבל מהפסדים כספיים עקב מספר משתתפים נמוך. בני הנוער החלו להדיר את רגליהם מהפסטיבל והוא הפך במהרה לאירוע מצומצם הפונה לאוכלוסייה מבוגרת יותר, ולא חזר למעשה למתכונתו הקודמת[2].

לאור ממצאי החקירה, נמתחה ביקורת ציבורית על מארגני הפסטיבל שכשלו בארגון הלוגיסטי והאבטחתי, והואשמו בחמדנות וברשלנות. לאחר כשש שנים וחצי הורשעו בבית משפט השלום באשדוד חמישה מהאחראים על הפסטיבל ונשלחו לתקופות מאסר שונות של עד שנה. נאשם שישי זוכה מחמת הספק[3]. ערעורים של הנאשמים לבית המשפט המחוזי נדחו בשנת 2005[4].

בתביעת נזיקין שהגישו הורי ההרוגים נפסקו בשנת 2007 פיצויים של קרוב לחמישה מיליון שקלים. ההורים של איטן פלד הגיעו מספר שנים קודם לכן להסכם פשרה על פיו הוקמה קרן מלגות לסטודנטים מצטיינים להנצחתו, על ידי הנתבעים[5].

בחג סוכות באוקטובר 2009 חזר הפסטיבל למתכונת דומה לזו המקורית במסגרת ווליום ערד בחסות סלקום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כנס הצגת התקן החדש: ת"י 5688 - בטיחות באירועים המוניים, 17 בינואר 2007, אתר המוסד לבטיחות וגיהות
  2. ^ Popular Music and National Culture in Israel, By Motti Regev, Edwin Seroussi, Inc NetLibrary, עמוד 133
  3. ^ ראובן קפלן, יצאו בזול, באתר nrg מעריב, 26 בדצמבר 2001
  4. ^ מתן צורי, אסון ערד: הערעורים נדחו, באתר nrg מעריב, 20 ביוני 2005
  5. ^ אפרת פורשר, אסון ערד: הורי ההרוגות יפוצו, באתר nrg מעריב, 22 בפברואר 2007