אסון צאלים ב'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסון צאלים ב' הוא תאונת אימונים צבאית בה נהרגו חמישה חיילים מסיירת מטכ"ל. התאונה התרחשה ב-5 בנובמבר 1992 בבסיס צאלים שבנגב בעת שחיילי סיירת מטכ"ל התאמנו על מודל לביצוע התנקשות בחיי נשיא עיראק, סדאם חוסיין.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת המפרץ הנחה הרמטכ"ל, אהוד ברק, כי סיירת מטכ"ל, תיערך לביצוע התנקשות בחיי נשיא עיראק, סדאם חוסיין. שם המבצע היה "שיח אטד". למבצע התנגד ראש אמ"ן, האלוף אורי שגיא, כמו גם מפקד היחידה, סא"ל דורון אביטל[1], אשר התנגד למבצע נחרצות בטענה כי סיכויי ההצלחה קלושים וישנו סיכון גדול מדי לחיי הלוחמים‏[2]. הרמטכ"ל מינה את אלוף עמירם לוין, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, כ"פרויקטור" מיוחד, ולא את מפקד הסיירת. שרשרת הפיקוד של הכוח כללה את לוין, תחתיו רס"ן דורון קמפל כמפקד המשימה בשטח ותחתיו סרן א' מפקד הצוות היורה. על פי תוכנית המבצע כוח הסיירת היה אמור לטוס לעיראק באמצעות שני מסוקי "יסעור" של חיל האוויר, לנוע על גבי ג'יפים לעבר אזור הפעולה. שם יתפצלו לשני צוותים. צוות אחד מרוחק כ-12 ק"מ, האמון על ביצוע ירי טילי התמוז, וצוות שני בסמוך למטרה ומוסווה, במרחק כמה מאות מטרים מנשיא עיראק‏[2].

התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לערן ויכסלבאום וארבעת חבריו שנפלו באסון צאלים ב'

בתרגיל עליו פיקד האלוף לוין, צפו הרמטכ"ל אהוד ברק, סגנו אמנון ליפקין-שחק[3], אורי שגיא, "הפרויקטור" של התרגיל האלוף עמירם לוין, תא"ל שמואל ארד ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, וקציני מטכ"ל נוספים שבאו לצפות באימון. התאונה התרחשה בשעה 06:10, כאשר במהלך השלב ה"יבש" של התרגיל, אשר אמור היה להיות ללא אש חיה, הצוות המשגר שיגר בשוגג שני טילי "תמוז"‏[4] לעבר קבוצת חיילים שדימתה את הפמלייה של סדאם חוסיין; הטילים היו אמורים להיות משוגרים רק בחלק השני וה"רטוב" של התרגיל, בו האזור תוכנן להיות ריק. מפגיעת הטילים נהרגו חמישה חיילים ונפצעו חמישה נוספים. שגיא, ארד ומפקד היחידה, אביטל‏[5], מיהרו למקום האירוע, עזרו במתן עזרה ראשונה לפצועים ובארגון הפינוי לבתי החולים‏[6].

חקירת התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר האירוע הודתה המדינה באופן רשמי בקיומה של סיירת מטכ"ל. בעקבות התאונה הקים הרמטכ"ל אהוד ברק ועדה מיוחדת לחקר התאונה, בראשות האלוף במילואים מנחם עינן - ועדת עינן, חברי הוועדה הנוספים היו תא"ל שאול מופז, עורך הדין אמנון גולדנברג, אל"ם (מיל.) רן אייזנברג ואל"ם (מיל.) אבשלום חורן. אחר סיום עבודת הוועדה ומסירת חוות הדעת של הפרקליט הצבאי תת-אלוף אילן שיף לרמטכ"ל, נפתחה חקירה של מצ"ח, ומסקנות שני הגופים הביאו להעמדתם לדין ולהרשעתם של שני קצינים ביחידה, קמפל וא'. כמו כן ננזפו האלופים אורי שגיא (ראש אמ"ן), שסיירת מטכ"ל נמצאה תחת פיקודו, ועמירם לוין, שעמד בראש הפרויקט שבמסגרתו נערך האימון. כנגד מפקד היחידה, דורון אביטל, לא ננקטו צעדים, אולם בדו"ח שהכין על האסון, הביא מבקר המדינה את עמדת הרמטכ"ל: "הרמטכ"ל אמר לצוות הביקורת, כי לדעתו הייתה למפקד היחידה מידה מסוימת של אחריות פורמלית, אך מבחינה מוסרית לא ניתן היה לתבוע ממנו אחריות זו. זאת, כיוון שמדובר במפקד שאך זה מונה לתפקיד ונאמר לו להתרכז במטלות אחרות שהיו בעדיפות. הוא הוסיף, כי שקל להעיר לו הערה פיקודית, אך ביטל את הרעיון משום שהקצין ישב שבעה על מות אביו בימים שלפני אסון צאלים ב'".‏[7] המבקר הוסיף את עמדתו לפיה "לא ייתכן כי מפקד היחידה לא יישא בשום אחריות לעובדה שהנהלים שהפיץ לא הוטמעו כהלכה. למען הסר ספק נוסיף, כי הדברים הנ"ל נאמרו במישור הנורמטיבי וכלקח לעתיד, ואין בהם המלצה לנקיטת צעדים פיקודיים כיום כלפי מפקד היחידה".‏[8]

האסון עורר הד רב במדינת ישראל ובעולם, משום שמטרת התרגיל הייתה הכנה למבצע לחיסול נשיא עיראק, סדאם חוסיין (עובדה שפורסמה רשמית בישראל רק לאחר שסדאם נלכד בעיראק בשנת 2003)‏[2]. ההד שהיה לפרשה בארץ הוביל לגל של חוסר אמון מצד הציבור וההורים השכולים כלפי צה"ל בכלל, חקר התאונות בו והרמטכ"ל אהוד ברק. הד זה התגבר עם פרסום תחקיר "ידיעות אחרונות" ב-1995 שקבע שברק נטש את שטח התאונה מיד לאחר שהתרחשה. ברק עצמו הכחיש את הדבר. ב-9 ביולי 1997 דחה מבקר המדינה את כל ההאשמות נגד ברק ואישר את גרסתו של ברק (שמופיעה בביוגרפיה של אהוד ברק, "אהוד ברק - חייל מספר 1") לפיה ברק עזב את השטח כשעה לאחר התאונה, כשכל הפצועים פונו כבר לבתי החולים. בדצמבר 1999 נהרג בתאונת פגע וברח נמרוד לודמר‏[9], שכונה "ההרוג השישי של אסון צאלים". לודמר, שהפעיל את אחד הטילים שנורו לעבר קבוצת החיילים, לא נפגע באסון, אולם סבל מהלם קרב ממנו לא הצליח להשתחרר. לודמר מעולם לא הואשם באחריות כלשהי לאסון‏[6].

שנתיים קודם לכן ארעה באותו בסיס תאונת אימונים אחרת, בה נהרגו חמישה חיילי מילואים מעוצבת "עודד". תאונה זו זכתה בדיעבד לכינוי אסון צאלים א'.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]