אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הגהה. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (ארמית: הסקת השמועה עד להלכה) או בקיצור אליבא דהלכתא, היא אחת מדרכי לימוד התורה שבעל פה. בשיטה זו נלמדת הסוגיה מתוך תפיסה שמטרת הלימוד היא להגיע לפסיקת הלכה למעשה ולא להסתפק בלימוד תאורטי. גישה זו היא ההיפך משיטת הפלפול. מקורו של ביטוי זה במספר מקומות בתלמוד, אך על פי פירוש רש"י לתלמוד המשמעות המקורית של הביטוי היא אמירת דין שמתקבל הלכה למעשה על ידי פוסקים אחרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מהות המושג
עיקרו של דרך הלימוד היא לימוד ה"שמעתא" (ה"שמועה", הסוגיה) בצורה מוכוונת-מטרה – פסיקת ההלכה. המושגים והדיונים אינם נבחנים בצורה מנותקת מהעולם ההלכתי, ואף אין בשיטה שילוב של שילוב ההלכה והאגדה כפי שקיים בגישות מסוימות בתורת ארץ ישראל; הדיון הנו רק על בסיס הלכתי. עם זאת, קיימות גישות שונות בהסבר דרך הלימוד המדובר; הגישות נוגעות למחלוקות בבאור המושג "שמעתא", ואילו שמועות בעיקר יש ללמוד, וכן מחלוקת בנושא ה"הלכתא" (הלכה), כאשר השאלה היא במה הכוונה במילה "הלכה", והאם המדובר בהלכה מעשית, או אפילו הלכה תאורטית.
[עריכה] מיקוד ה"שמעתא"
בתוך גישת לימוד זו יש הבדלים בין שיטות הלימוד השונות, אשר נובעים מהדגשים בשאלה אילו מקורות יש ללמוד באופן מרכזי. בלימוד ההלכה ישנם כמה מקורות אפשריים, שהדגש השונה על חלק מהם מביא לחלוקה בין השיטות השונות. כך, השאלה מהו הדגש בלימודם של כל אחד מן המקורות: התלמוד, הגאונים והראשונים, ה"בית יוסף" והאחרונים, מהווה את ההבדל בין השיטות השונות.
יש שאימצו את השיטה המדגישה את מרכז הלימוד בתלמוד, כאשר הראשונים השונים מקבלים תפקיד משני, והאחרונים תפקיד קטן ביותר; גישה זו מקנה עצמאות גדולה יותר מבחינה הלכתית, וגורמת לפסיקה מקורית יותר. גישה זו נהוגה בעיקר על ידי בתי מדרש קונסרבטיביים, כגון מכון שכטר ללימודי יהדות. עם זאת, הזרם הקונסרביטיבי לרוב אינו מכיר בכללי הכרעה "מקובלים" בשאלות הלכתיות, וקיימת בו נטייה לפסוק לאור האידיאות ההומניסטיות המודרניות. לעומת גישה זו, יש ששמים את הדגש בלימוד הראשונים ולכללי הפסיקה המקובלים, כשהם מייחסים פחות חשיבות לכתבי היד השונים של התלמוד ולניתוח ספרותי ועצמאי שלו. גישה זו עדיין מעניקה עצמאות הלכתית, אך במידה פחותה מקודמתה. גישה זו נהוגה, לדוגמה, בישיבת תורת החיים. גישה אחרת מעבירה את הדגש ללימוד הבית יוסף והשו"ע, ואף האחרונים. בגישה זו קיימים ניואנסים שונים בין המקומות, כאשר ככל שמוקד הדיון בלימוד מוקדם יותר בזמן, העצמאות ההלכתית שהוא מקנה גדולה יותר. כך לדוגמה, גישה זו נהוגה בסגנון הלימוד ה"ג'רבאי", וקיימת בישיבת פורת יוסף; בציונות הדתית ניתן למצוא גישה זו בישיבת הר ברכה.
[עריכה] הלכה מעשית או מופשטת
הבדל מסוים קיים בפרשנות למושג "אליבא דהלכתא". יש שנטו לפרש שהכוונה דווקא הלכה מעשית אפשרית, ולכן דיונים תאורטיים ומופשטים ביותר, חסרי אפשרות לביטוי הלכתי למעשה, אינם רלוונטיים; גישה זו ראתה במושג "הלכתא" ביטוי לפסק הלכה, כשהיא רואה בדרך לימוד זו קישור משמעותי לרצון לפסוק הלכה (זאת בהקבלה לדרך הלימוד הלכה ברורה ובירור הלכה). לעומתם, יש שפרשו שהכוונה בהלכה, לכל דיון הקשור בעולמה של ההלכה; לדעתם, כפי שדיני בן סורר ומורה ועניין עיר הנידחת נחשבים הלכות על אף שהם דיונים תאורטיים (לרוב הדעות), כך הם הדברים ביחס לסגנון לימוד זה, המחייב עיסוק בענייני הלכה, גם אם אלו תאורטיים; לדוגמה: המהר"ל, המסביר במספר מקומות בספריו שהלכה זו דרך האמת, וזה לאו דווקא קשור למה צריך לעשות במצב כזה או אחר. ובהיטוי הלכה הוא על פי האמת. ולפסוק הלכה זה להכריע בוויכוח הלכתי על פי האמת האלוהית, כפי דעת הרוב לאחר דיון הממצה את כל השיטות החולקות.
[עריכה] התנגשות בין שיטות לימוד
קיימת התנגשות ברורה בין דרך לימוד זו לשיטת הלימוד ב"תורת ארץ ישראל" כפי שהיא מקובלת היום, השואפת לחיבור ההלכה והאגדה. אמנם ברור שכולם מודים בחשיבות הלימוד ההלכתי, אבל יש כאן מחלוקת חזיתית מהו עיקר מטרת הלימוד - על פי מצדדי הלימוד אליבא דהלכתא, עיקר המטרה הוא פסיקת ההלכה, ואילו על פי מצדדי תורת ארץ ישראל עיקר המטרה הוא הבנת התוכן האגדי הרעיוני שמתגלה בהלכות. הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת חולון - המצדדת בגישת תורת ארץ ישראל - אף מגדיר כי לימוד אליבא דהלכתא איננו תורה לשמה, כיוון שלימוד התורה הופך לאמצעי לפסיקת הלכה, במקום להיות מטרה בפני עצמו, להפגש עם התורה כהופעת דבר ה' בעולם.
מלבד זאת, קיים יחס מעניין בין צורת הלימוד של אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא לדרך הלימוד בצורת פלפול.
לחלק מהדעות אין הבדל מהותי בין צורת לימוד זו לשיטת הפלפול; כאשר לדעתם גם בשיטת הפלפול קיים עיסוק בשמועות על בסיס ההלכה. לדעתם ההלכות יכולות להיות תאורטיות, כשלחלק מהדעות ככל שהעיסוק הנו בדברים תאורטיים יותר, כך הלימוד הנו יותר "לשמה".
לעומתם, יש המכירים בהבדל בין השיטות, כאשר יש מהם הרואים בכך הוכחה לטעות הקיימת בלימוד הפלפול, ובכך הם שוללים צורת לימוד זו. לעומתם יש הטוענים שהמחלוקת ביחס ללימוד בשיטה זו או בשיטת הפלפול נעוצה כבר בתקופת התלמוד. לדעתם האזכור לכך שרבי מאיר היה מטמא ומטהר את השרץ ב-"ק"נ טעמים" הייתה התייחסות ללימוד התלמוד בצד התאורטי שלו, ולא בצד המעשי (וזאת בהתאם ללימוד בשיטת הפלפול); לעומת זאת הגישות האחרות בתלמוד, מתייחסות לכך שמטרת הלימוד היא מעשית.
[עריכה] כיום
רוב מוסדות לימוד התורה כיום אינם לומדים "אליבא דהלכתא", אלא בצורה הקרובה יותר לשיטת הפלפול. עם זאת, קיימות כיום כמה ישיבות אשר חרתו על דגלן נושא זה. כך לדוגמה קיימת שיטת העיון הספרדי המדגישה את הלימוד אליבא דהלכתא בישיבות כגון ישיבת כיסא רחמים, ישיבת פורת יוסף, ישיבת יחוה דעת. בישיבות הציונות הדתית ישנן ישיבות ששינו מסגנון הלימוד הפלפולי שהונהג בישיבות לאחר השואה, כגון ישיבת תורת החיים, ישיבת הר ברכה, ישיבת אור וישועה, ישיבת קרני שומרון וישיבת שבי שומרון. דרך לימוד ייחודית מתקיימת בשנים האחרונות, מאז שנת תשס"ז, בישיבה הגבוהה בשילה. מאז מינויו של הרב אהרלה הראל לראשות הישיבה, נהוגה דרך לימוד המשלבת את המהלך הלמדני הפלפלני כדרך הישיבות הוותיקות, עם דגש על חתירה אל ההלכה. המיוחד הוא, שכחצי מהיום מוקדש ללימוד ספר ההלכה ה'טור' עם פירוש 'בית יוסף' השולחן ערוך ומפרשיו, וספרות השו"ת, ולאו דווקא ללימוד גמרא כמו בכל הישיבות.
גם בישיבות שאינן מצדדות בלימוד "אליבא דהלכתא", ישנם כוללי הלכה שעוסקים מעצם הגדרתם בלימוד הלכה, בדרך כלל לקראת מבחני הסמכה לרבנות. יוצאות מן הכלל, כמובן, הן ישיבות המתנגדות ללימוד "אליבא דהלכתא" - אם מתוך תמיכה בשיטת הפלפול המסורתית, ואם מתוך החדשנות של תורת ארץ ישראל.
בין לומדי הדף היומי התפתחה לאחרונה מגמה של לימוד אליבא דהילכתא, מתוך כוונה שרצוי לנצל את שעת הלימוד היומית לתועלת הרבה ביותר. כך במסגרת מאורות הדף היומי נקבע על ידי רבים מגדולי דור זה ללמוד אחרי שיעור הגמרא שתי הלכות יומיות הקשורות במידה כזו או אחרת לנושאים הנלמדים בדף היומי, ומכוני הוצאה לאור של גמרות ללמודי הדף היומי, כמו מתיבתא או ש"ס לובלין, מדפיסות בסוף הגמרא מדורי הלכה הכוללים את ההלכות העולות מתוך הסוגיות, יחד עם ענייני הלכה אקטואליים מספרי השו"ת.
