אסטור פיאצולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסטור פיאצולה

אסטור פיאצולהספרדית: Ástor Pantaleón Piazzolla )‏ (11 במרץ 1921 - 4 ביולי 1992) היה מוזיקאי ארגנטינאי, נחשב לאחד היוצרים המוערכים ביותר ומהדמויות המכוננות של מוזיקת הטנגו המודרנית. פיאצולה היה נגן בנדונאון (סוג של אקורדיון) מוכשר אך תרומתו העיקרית ביצירותיו ששינו את פני הטנגו המודרני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיאצולה, שנולד בארגנטינה להורים מהגרים מאיטליה, עשה את רוב שנות ילדותו עם משפחתו בניו יורק. בתקופת שהותו שם, רכש שליטה בארבע שפות: ספרדית, אנגלית צרפתית ואיטלקית. כמו כן החל לנגן בבנדונאון ויצא לו שם של ילד פלא. כנער, פגש את קרלוס גרדל, גם הוא דמות חשובה בתחום הטנגו הארגנטינאי. בשנת 1937 חזר לארגנטינה, שם משל עדיין בכיפה הטנגו המסורתי על כל פרטיו ודקדוקיו, וניגן במועדוני לילה עם הרכבים בינוניים. הפסנתרן ארתור רובינשטיין (שחי אותו זמן בבואנוס איירס) יעץ לו ללמוד אצל המלחין הארגנטינאי אלברטו חינסטרה. למשך זמן מה נטש פיאצולה את הטנגו, התעמק בפרטיטורות של סטרווינסקי, ברטוק, ראוול ואחרים והלחין בסגנון קלאסי מודרני.

בעידודו של חינסטרה, הגיש פיאצולה בשנת 1953 את הסימפוניה "בואנוס איירס" שהלחין לתחרות קומפוזיציה, וזכה במענק מממשלת צרפת ללימודים בפריז אצל המלחינה והמנצחת הצרפתיה נדיה בולאנז'ה. בתבונתה ובחדות ראייתה, הפכה בולאנז'ה את חייו על פיהם תוך יום אחד, כפי שמספר פיאצולה במילותיו הוא:

"כשפגשתי אותה, הראיתי לה את טונות הסימפוניות והסונאטות שחיברתי. היא עיינה בהן ולפתע פלטה משפט נורא ואיום: "זה כתוב יפה מאוד", ועצרה. בנקודה גדולה ועגולה, כמו כדורגל. אחרי שעה ארוכה אמרה, "אני רואה אצלך את סטרווינסקי, את ברטוק, את ראוול, אבל איפה פיאצולה בכל זה? אותו אינני מצליחה למצוא." אז התחילה לחקור את חיי הפרטיים: מה עשיתי, מה ניגנתי ומה לא ניגנתי, אם אני רווק, נשוי, או חי עם מישהי. היא הייתה כמו סוכנת של ה-FBI! ואני התביישתי מאוד לספר לה שאני נגן טנגו. לבסוף אמרתי, "אני מנגן במועדון לילה." לא רציתי להגיד קאבארט. והיא ענתה, "מועדון לילה, mais oui, אבל זה קאבארט, לא?" "כן," עניתי, ובלבי חשבתי, "אני הולך להוריד לאישה הזאת רדיו על הראש..." לא היה קל לשקר לה.

היא שאלה שוב ושוב, "אתה אומר שאינך פסנתרן. באיזה כלי אתה מנגן, אם כך?" ואני לא רציתי לספר לה שאני נגן בנדונאון, כי חשבתי, "היא תזרוק אותי מהקומה הרביעית." לבסוף הודיתי באמת והיא ביקשה ממני לנגן כמה תיבות מטנגו שחיברתי. לפתע היא פקחה את עיניה, אחזה בידי ואמרה לי, "אידיוט שכמוך. הנה, זה פיאצולה!" ואני לקחתי את כל המוזיקה שחיברתי, עשר שנים מחיי, ושלחתי אותה לכל הרוחות תוך שתי שניות."

פיאצולה חזר לארגנטינה בשנת 1955, הקים את אוקטטו בואנוס איירס, התמקד בהלחנה ובנגינת טנגו, והמשיך בדרך זו כל חייו מבלי להביט לאחור.

פיאצולה שילב בין הפולקלור הארגנטינאי לבין אלמנטים מודרניים, ובכך יצר זרם חדש שנקרא "TANGO NUEVO" - הטנגו החדש. זרם זה הינו שילוב חדשני של מוזיקת טנגו עממית עם ג'אז מודרני ומוזיקה קלאסית. גישה זו נתקלה תחילה בהתנגדות בארגנטינה השמרנית, אך התקבלה יפה באירופה ובצפון אמריקה, ובמשך הזמן אימצו אותה גם חוגים ליברליים בחברה הארגנטינאית, שחתרו לקידום שינויים פוליטיים במקביל להפיכה המוזיקלית.

בין יצירותיו הבולטות ניתן למצוא את "Libertango" , "Oblivion" , "Tango Ballet" ו-"Adios Nonino" שנכתבה לזכרו של אביו. כמו כן מוכרות "ארבע העונות" של פיאצולה בדומה ל"ארבע העונות" של ויואלדי וקונצרט לבנדוניאון ותזמורת סימפונית.

בתקופת השלטון הצבאי הדיקטטורי בארגנטינה, בין השנים 1976 ל-1983, חי פיאצולה באיטליה, אך הרבה לבקר בארגנטינה ולהקליט שם.

פיאצולה ביקר בארץ בשנת 1981 וביצע את הקונצ'רטו לבנדוניאון שלו עם נגנים מן התזמורת הפילהרמונית כשליד הפסנתר שלמה גרוניך.

נפטר בבואנוס איירס בשנת 1992.

המוזיקה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטנגו החדש של פיאצולה שונה מן הטנגו המסורתי ביסודות הג'אז שהוא ממזג בו, בהרמוניות המורחבות, בדיסוננסים ובגיחותיו אל צורות קומפוזיציה מורחבות. פיאצולה הכניס לשימוש גם כלים חדשים, שלא היו מוכרים בביצועי הטנגו המסורתי, ביניהם חליל, סקסופון, גיטרה חשמלית, כלים אלקטרוניים ומערכת תופי ג'אז/רוק.