אסטרטגיה של גישה עקיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסטרטגיה של גישה עקיפה
- מאה דורות של מלחמה
Strategy: The Indirect Approach
עטיפת הספר "אסטרטגיה של גישה עקיפה" במהדורה העברית
עטיפת הספר "אסטרטגיה של גישה עקיפה" במהדורה העברית
מידע כללי
מאת באזיל לידל הארט
שפת המקור אנגלית
סוגה אסטרטגיה צבאית
הוצאה
הוצאה מערכות
תאריך הוצאה תשט"ז 1956
מספר עמודים 470
הוצאה בעברית
תרגום סא"ל אלחנן אורן
מהדורות נוספות
תאריך מהדורות נוספות תשל"ט 1978
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001844882
סר באזיל הנרי לידל הארט

אסטרטגיה של גישה עקיפה הוא מונח בתחום האסטרטגיה הצבאית שהגה באזיל לידל הארט בעקבות קרבות מלחמת העולם הראשונה. מונח זה משמעו להעדיף תמרון או לוחמה פסיכולוגית על פני התנגשות חזיתית. התאוריה פותחה כריאקציה לתפיסות האסטרטגיות שרווחו במלחמת העולם הראשונה, תפיסות שנעוצות בתורתו של קרל פון קלאוזביץ, ושמו את הדגש באסטרטגיה על הקרב החזיתי וראו בתמרון רק אמצעי ליצירת תנאים טובים יותר בהתנגשות החזיתית.

האסטרטגיה של גישה עקיפה הוצגה לראשונה בספר שנשא את השם: "אסטרטגיה של גישה עקיפה - מאה דורות של מלחמה" שיצא לראשונה בבריטניה בשנת 1929. הספר זכה להצלחה רבה ותורגם לשפות רבות, ביניהן עברית (בשנת 1956).

תורה אסטרטגית זו השפיעה רבות על האסטרטגיה הצבאית, אסטרטגיות כמו בליצקריג, הלם ומורא, אסטרטגיות של לוחמה זעירה ואסטרטגיות של שימוש בטילים הבליסטיים ובטילי שיוט שואבות את עקרונותיהן מהאסטרטגיה של הגישה העקיפה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנרל קרל פון קלאוזביץ, שהיה ממניחי היסוד לתורת הלחימה המודרנית שם את הדגש באסטרטגיה הצבאית על החתירה לקרב. הוא טען כי הקרב הוא מרכזה של המלחמה, הוא נקודת ההכרעה בה, ולפיכך כל המאמץ האסטרטגי: התמרון, הלוגיסטיקה וההטעיה נועדו רק לתת נקודת פתיחה טובה יותר בקרב שבו יתנגשו הכוחות ותוכרע המערכה בכוח הזרוע. לפיכך, קלאוזביץ שלל נקיטת מאמץ רב כדי לייצר הפתעה או הונאה.

תורתו של קלאוזביץ הייתה בעלת השפעה רבה וצבאות אירופה במאה ה-19 תכננו את תוכניות המלחמה שלהם בהשראת תורת קלאוזביץ. מצביאים בולטים, בעיקר גרמנים, כגון מולטקה הקשיש, מולטקה הצעיר ואלפרד פון שליפן ראו בעצמם תלמידיו של קלאוזביץ. במלחמת העולם הראשונה נתגלה כי אסטרטגיה זו איננה מניבה תוצאות. פיתוח כלי לחימה חדשים כגון המקלע ושכלול אמצעי הביצורים הפכו הסתערות חזיתית על עמדות מבוצרות למסוכנת בהרבה ובהכרח גובה אבדות רבות. בקרבות רבים כגון בקרב ורדן ובקרב על הסום נהרגו עשרות אלפים בטרם הגיעו עד לעמדות האויב. מצב זה יצר קיפאון בשדה הקרב, שזכה לכינוי מלחמת החפירות.

אסטרטגיה של גישה עקיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזיל הנרי לידל הארט השתתף במלחמת העולם הראשונה כקצין זוטר ונפצע בקרב על הסום. לאחר מלחמת העולם הראשונה החל לידל הארט לפרסם מאמרים צבאיים בהם קרא להשתחרר מקיפאון החתירה לקרב. בשנת 1929 הוציא ספר מקיף בו פרש לראשונה את משנתו בהתבסס על ניתוח מלחמות רבות מתקופות מגוונות, מיוון העתיקה עד למלחמת העולם הראשונה (במהדורות מאוחרות הוסיף חלק על מלחמת העולם השנייה).

לידל הארט טען כי המלחמה מוכרעת לאו דווקא על ידי שלילת יכולת האויב ללחום, כפי שטען קלאוזביץ אלא גם על ידי שלילת רצון האויב ללחום, הגורם הנפשי במלחמה חשוב הרבה יותר מן הגורם הפיזי. לידל הארט טען כי הסתערות על כוחות האויב איננה הפתרון האידיאלי וכי "שיא השלמות יושג באסטרטגיה על ידי השגת הכרעה ללא כל לחימה של ממש"[1]

האסטרטגיה של הגישה העקיפה מבוססת על ההנחה כי הרושם שנוצר אצל מפקד היריב חשוב יותר ממצב כוחותיו בפועל. אם הוא מגיע למסקנה כי כוחותיו בנחיתות הוא עשוי להחליט החלטות שגויות כגון נסיגה בטרם זמנה או כניעה ללא צורך. את הרושם מקבלים המפקדים מן המוראל בו נמצאים הלוחמים יותר מאשר מקריאת המצב האסטרטגי בו הם נמצאים. אם מצביא מצליח ליצור בלבול, חוסר תיאום ומוראל ירוד בקרב כוחות האויב, הוא ינצח אף אם מצב כוחות האויב בפועל טוב בהרבה ממצב כוחותיו.

כדי ליצור רושם זה, לידל הארט שם דגש על תמרון, על הונאה ועל הפתעה. בניגוד לקלאוזביץ שטען כי ההפתעה היא בזבוז של משאבים שכן תועלתה היא לזמן קצר בלבד, לידל הארט טען כי אף שתועלתה של ההפתעה הוא לזמן קצר, הרושם שהיא יוצרת יכול להיות כה גדול שהוא יכריע את המלחמה. לידל הארט דגל גם בתמרון, הוא שלל תקיפה חזיתית של כוחות האויב והתכתשות עימם אבל טען כי תמרון אל מעבר קווי האויב, הפצצה של יעדים בעורף, פעולות לוחמה זעירה או תקיפת קווי האספקה של האויב היא בעלת משמעות מכרעת, שכן הרושם שהיא יוצרת על הכוחות גדולה בהרבה אף ממשמעותה בפועל. לידל הארט טען כי הנקודה אותה יש להתקיף איננה דווקא הנקודה החשובה יותר מכל, היכן שמן הסתם ירוכזו מרבית כוחות היריב, אלא דווקא הנקודה הצפויה פחות, שם תהייה דווקא התנגדות מועטת ופריצה דרכה יכולה לגרום לערפל קרב גדול. בנוסף, לידל הארט ייחס חשיבות לגמישות ולאלתור, לניצול מצב במהירות לצורך יצירת בלבול אצל האויב.

לידל הארט ניסח בספרו שורה של עקרונות הנובעים מן התורה שלו:[2]

עקרונות עשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התאם את מטרתך לאמצעיך.
  • שווה מטרתך לנגדך תמיד.
  • בחר את הקו (או הדרך) הצפוי פחות מכל.
  • נצל את קו ההתנגדות הפחותה ביותר.
  • נקוט קו פעולה הפותח לפניך יעדים לברירה (יעדים אלטרנטיביים).
  • הבטח שהן תוכניתך והן הערכותיך תהיינה גמישות - עשויות לסגל עצמן לנסיבות.

עקרונות אל תעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אל תטיל משקלך למהלומה שעה שיריבך דרוך על משמרתו.
  • אל תחדש התקפה לאורך אותו קו עצמו (או באותה צורה עצמה) לאחר שכבר נכשלה פעם.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסטרטגיה של הגישה העקיפה זכתה לפופולריות רבה והיא מיקמה את לידל הארט כהוגה הדעות הצבאי הגדול ביותר בדור האחרון[3]. הגישה אומצה על ידי גנרלים רבים לאחר מלחמת העולם הראשונה, בייחוד בגרמניה, שבשל המגבלות הצבאיות שהוטלו עליה ונחיתותה הצבאית הייתה פתוחה לקבל אסטרטגיות חדשות. שיטת הבליצקריג בה השתמשו הגרמנים בתחילת מלחמת העולם השנייה מבוססת בעיקרה על לוחמת שריון בדרך של גישה עקיפה. במהלך מלחמת העולם השנייה ננקטה אסטרטגיה עקיפה פעמים רבות, לדוגמה, מבצע אורנוס, ששבר את ההתכתשות ההדדית בקרב סטלינגרד על ידי גישה עקיפה.

האסטרטגיה של הגישה העקיפה עומדת גם במרכז אסטרטגיות של לוחמה זעירה, טרור וגרילה, שבאופן מובהק מנסות לעורר ערפל קרב, לפגוע בעורף האויב ולהוציא אותו משיווי משקלו או להחליש את המוראל שלו יותר מאשר לפגוע בו פגיעה אנושה. גם אסטרטגיית השימוש בטילים ארוכי טווח שואבת מן הגישה העקיפה, שכן גם שימוש בטילים כאלו במקרים רבים נועד בעיקר לעורר בהלה בעורף האויב ולהשפיע על רוחו.

אסטרטגיה של גישה עקיפה במלחמות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מאז מלחמת העצמאות שימשה האסטרטגיה העקיפה גורם רב משמעות באסטרטגיה של צה"ל. במאמר מאת יגאל ידין, שצירף לידל הארט לספר "אסטרטגיה של גישה עקיפה" החל ממהדורת 1954 נטען כי אסטרטגיה של גישה עקיפה שימשה תפקיד מרכזי במלחמת העצמאות ותרמה לניצחון מדינת ישראל על מדינות ערב. לאחר המאמר מציג נתנאל לורך את מבצע עשר המכות, מבצע עין ומבצע חירם כדוגמאות מובהקות של גישה עקיפה[4]. כיבוש סיני במבצע קדש נחשב גם הוא לדוגמה מובהקת של גישה עקיפה.

מלחמת ששת הימים נחשבת לדעת רבים אחת מדוגמאות המופת לשימוש מושלם בגישה העקיפה, במכתב שכתב לידל הארט ליהודה ואלך לאחר מלחמת ששת הימים הוא כתב כי לאחר מלחמת העולם השנייה הוא קיבל בצער את השבחים שהרעיפו עליו הגנרלים הגרמנים שטענו כי הם למדו ממנו את האסטרטגיה של הגישה העקיפה, שכן לדעתו הם הבינו אותה רק בצורה טכנית, אך הוא היה גאה לציין כי צה"ל תפס את תוכנה של תורתו והגשים אותה בצורה מזהירה[5].

גם במלחמת יום הכיפורים ובעיקר במבצע אבירי לב יושמה האסטרטגיה העקיפה. עד היום נלמדת האסטרטגיה העקיפה בהכשרות לקצינים בצה"ל ובמכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו שביקרו את האסטרטגיה של הגישה העקיפה, בעיקר את הדגש המוחלט שהיא מעניקה לתמרון ולהימנעות מקרב. לידל הארט טען שהוא מבסס את דעותיו על מחקר שיטתי של כלל ההיסטוריה הצבאית העולמית, אך היו שטענו שהוא בחר את הקרבות המתאימים לו ואנס את ההיסטוריה על פי שיטתו. מבקריו טוענים כי בהיסטוריה יש מקרים רבים בהם האסטרטגיה העקיפה נחלה כישלון ודווקא קרב התכתשות מוצלח הכריע את המערכה. כמו כן, לידל הארט נלחם וחוה את מלחמת העולם הראשונה, שהתאפיינה באסטרטגיה קיצונית לכיוון הגישה הישירה, ולכן תורתו קיצונית בכיוון ההפוך בצורה שהיא לאו דווקא נכונה. כמו כן, במקרים רבים דווקא התמרון הוא הצפוי והאויב מוכן אליו אך הוא לא מוכן להתנגשות נועזת חזיתית, כאן נכנסת הגישה העקיפה לכשל פנימי בו הגישה העקיפה יותר היא הגישה הישירה.

כיום, מרבית המצביאים הדוגלים בגישה העקיפה, לא מחזיקים בה באופן מוחלט ומוכנים לקבל התנגשות ישירה לפי הצורך. הגישה העקיפה חשובה מאוד כהשראה וכיוון חשיבה, אך לאו דווקא כתוכנית צבאית נוקשה.

דפים מתוך הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק כ': "תמצית מהותן של האסטרטגיה והטקטיקה", מתוך הספר "אסטרטגיה של גישה עקיפה - מאה דורות של מלחמה", (תרגום: אלחנן אורן), צבא הגנה לישראל - הוצאת מערכות, תל אביב, 1956[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בזיל הנרי לידל הארט, אסטרטגיה של גישה עקיפה - מאה דורות של מלחמה (תרגום: אלחנן אורן), מערכות, תל אביב, 1956.
  • בזיל הנרי לידל הארט, מדוע איננו לומדים מן ההיסטוריה (תרגום: יורם שדה), מערכות, תל אביב, 1985.
  • יהושפט הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, מערכות, תל אביב, 1990, עמ' 447–457.
  • יהודה ואלך, תורות צבאיות - התפתחותן במאות ה-19 וה-20, מערכות, תל אביב, 1977, עמ' 206–234.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לידל הארט, אסטרטגיה של גישה עקיפה עמ' 332.
  2. ^ לידל הארט, אסטרטגיה של גישה עקיפה עמ' 344-345.
  3. ^ יהושפט הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה עמ' 453.
  4. ^ לידל הארט, אסטרטגיה של גישה עקיפה, עמ' 395-401.
  5. ^ נפוליאון, אמרות המלחמה (עריכה וביאורים: יהודה ואלך), מערכות, 1991, עמ' 53 בהערה מס' 2.
  6. ^ האישור לפרסום הדפים המצורפים באדיבות הוצאת מערכות.