אספת הרבנים (1910)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אסיפת הרבנים (1910))
תמונה קבוצתית של חלק ממשתתפי האספה. עומדים מימין לשמאל: ולדימיר זאב טיומקין (רב מטעם ביליסבטגרד), עו"ד סליוזברג (פטרבורג), שני פקידים ממשרד הפנים, עו"ד משה מאזור (קייב), מנחם ברונשטיין (רב מטעם ביקטרינוסלב), הרב מנחם מנדל חן (רבה של ניז'ין), הרב יצחק שניאורסון (רב מטעם בצ'רניגוב), קלמן פרנקל (אוסטראה), ליאון ספיר (וינציא), הרב אליעזר משה מדייבסקי, (רבה של חורול), הרב משה נחום ירושלמסקי (רבה של קילץ), משה צבי גריובארט, הרב שמשון דב ירושלמי, פקיד ממשלתי. יושבים מימין לשמאל: הרב יוסף היילפרין (חבר לשכת הרבנות באודסה), היועץ לאזאר (אליעזר) פוליאקוב (מוסקבה), פלטוניקוב (נציג משרד הפנים), הברון דוד גינצבורג יו"ר האספה, ממונטוב (נציג משרד הפנים), הרב יעקב מזא"ה (רב מטעם במוסקבה), הרב יהודה לייב צירלסון יו"ר הוועדה הרבנית באספה ורבה של קישינב, הרב שמואל פולינקובסקי (חבר לשכת הרבנות באודסה), הרב חיים לייב איטקין (רבה של אלכסנדריה שבפלך חרסון), הרב יצחק יעקב רבינוביץ' (רבה של פוניבז'), הרב חיים עוזר גרודזנסקי (רבה של וילנא), הרב יצחק ביק (רבה של מוהילוב), הרב יצחק יואל רפאלוביץ (רבה של קרמנצ'וג)

ב-1910, בבירת האימפריה הרוסית, סנקט פטרבורג, כונסה אספת רבנים, שנבחרו על ידי הקהילות היהודיות ב-42 מחוזות בחירה. האספה דנה בבעיות הנוגעות ליהדות רוסיה וגיבשה הצעות שהוגשו לנציגי השלטון.

בשנת 1848 התקבל החוק להקמת ועדת רבנים קבועה, שתתכנס מפעם לפעם. בהתאם לכך נתכנסו על ידי השלטונות ועידות בשנים הבאות: תרי"ב (1852), תרי"ז (1857), תרכ"ב (1861), תרל"ט (1879), תרנ"ד (1894-1893), תר"ע (1910). באספות הקודמות העדיפו השלטונות להזמין את ראשי הקהילות. הפעם העדיפו השלטונות לכנס אספה של רבנים, כדי שאלה יציעו שינויים בניהול החיים היהודים באימפריה הרוסית.

הוועדות המכינות ב-1909[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבנים השמרנים מכל הזרמים התכנסו ב-1909 בווילנה, לאספה שביקשו לכנס מזה כמה שנים ולא הצליחו להשיג רישיון מהממשלה הרוסית. כאשר נודע על האספה המתוכננת בפטרבורג ניצלו את ההזדמנות לקבל רישיון עבור אספה בווילנה כביכול כדי לתאם עמדות לקראת אספת הרבנים הקרובה[1][2]. בוורשה, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית, התקיימה אספה דומה בראשותו של האדמו"ר האמרי אמת מגור. האספות נמשכו כשבוע, והתקיימו בחודש אייר. במקביל ערכו הרבנים מטעם אספה בקובנה בשם "אספת העסקנים הציבוריים היהודיים".

החלוקה לנציגים הייתה לפי מפתח גאוגרפי. 32 נציגים מתחום המושב, 5 נציגים מפולין, 2 ממוסקבה, 2 מפטרבורג, ובנוסף גם ד"ר קרעבס "היהודי המלומד" מטעם משרד הפנים הרוסי[3].

האספה עצמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האספה עצמה נמשכה במשך חודש ימים, והתקיימה בין התאריכים ה-15 במרץ ל-15 באפריל 1910. יושב ראש הוועידה היה הרב יהודה לייב צירלסון, ומזכירה היה שניאור זלמן רובשוב (לימים, נשיאה השלישי של מדינת ישראל).

המושב הראשון של האספה נפתח בנאום של אדמו"ר הרש"ב שהיה הפעיל העיקרי מצד הרבנים החרדים. הנאום עסק בתולדותיה של יהדות רוסיה, ועל ההכרח הגמור להעניק סמכויות לרבנים שומרי התורה והמצוות ולהעדיף אותם על ה'רבנים מטעם'. בנאומו, טען הרש"ב כי דווקא בכוחם של הרבנים להביא לשיפור במצבה של יהדות רוסיה בדרכי נועם.

בהמשך, נחלקה הוועדה לארבעה ועדות מרכזיות שדנו בנושאים שעמדו על הפרק:

  • מעמד הרבנים הדתיים.
  • מצבם של הקהילות היהודיות.
  • קונפליקטים דתיים-ממשלתיים.
  • הענקת השכלה כללית לילדים היהודים.

מנקודת מבטם של הרבנים משתתפי האספה, היה הנושא העיקרי ביטול הכפילות של רב רוחני ורב מטעם, ושאלת הדרישה מהרבנים שיהיה בידם תואר (צינז), או לכל הפחות ידיעה בשפה הרוסית.

ברוסיה הצארית הרבנים הרוחניים לא היו מוכרים בעיני הממשלה שהעמידה מטעמה רבנים רשמיים שנקראו 'רבנים מטעם' והם ניהלו את תעודות הלידה והנישואין. כל הנציגים היו בדעה אחת אחת שעל הממשלה לאשר את הרבנים הדתיים. במושב הרביעי והחמישי דנו בשאלות אלו[4] אך נחלקו לשלוש דעות בפתרון[5]:

א. דעת הרוב ובראשם הרב חיים עוזר גרודזנסקי מווילנא שדרושה לרב תעודת השכלה מצומצמת וידיעת השפה הרוסית וינהל גם את תעודות הלידה.

ב. דעת מיעוט (12 קולות) מהמתקדמים (בהם הרבנים מטעם יעקב מזא"ה, מנחם ברונשטיין, יצחק שניאורסון, זאב טיומקין, וכן קלמן פרנקיל ולאזאר פוליאקוב) ובראשם עו"ד הנריק סלוזברג, לפיה דרושה להרב תעודת השכלה רחבה וידבר רוסית צחה.

ג. דעת מיעוט ( 8 קולות) מהרבנים ובראשם הרבי הרש"ב מליובאוויטש שהרב נדרש רק לידע תורני, ורישום תעודות הלידה יהיה על ידי פקיד מיוחד.

עם נעילת האספה הועלו עיקרי הדברים על הכתב, וההחלטה הסופית בהם הייתה אמורה להתקבל באספה נוספת שתתכנס ארבע שנים מאוחר יותר בשנת 1914, אלא שאז פרצה מלחמת העולם הראשונה, וההחלטות הממשלתיות בנושא היהודית התבססו על דברי הרבנים והצעותיהם כפי שהועלו באספה זו, ובכך הפכה לאחת האספות העיקריות שקבעו את מדיניות ממשלת רוסיה כלפי תושביה היהודים בשנים שלאחר מכן.

המשלחת אל סטוליפין[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממשתתפי האספה סברו כי מן הראוי לארגן משלחת שתופיע בפני ראש הממשלה הרוסי סטוליפין. הברון דוד גינצבורג אכן טרח לסדר פגישה כזאת, אך סטוליפין זלזל במשלחת וברבנים, נתן להם להמתין למעלה משעתיים עד לקבלתם, דיבר איתם בעמידה ואף נזף בהם על הנטייה המהפכנית של הדור הצעיר[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]