אסכולת טוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סצנה מתוך מגילה המתארת את ההיסטוריה של מנזר בודהיסטי. ציור של טוסה מיטצונובו

אסכולת טוסהיפנית: 土佐派) היא אסכולה של ציור יפני, שנוסדה במאה ה-13 על ידי פוג'יווארה צונטאקה (Fujiwara Tsunetake), ושגשגה בין ראשית המאה ה-15 לשלהי המאה ה-19.

בניגוד לאסכולות ציור יפניות מוקדמות יותר, שעסקו בעיקר בתיאור אלוהויות בודהיסטיות, דיוקנאות של קדושים ומלומדים סיניים, כוהנים מפורסמים ונופים בסגנון סיני, נתפסה אסכולת טוסה משך זמן רב כיפנית לגמרי בבחירת הנושאים ובמתודיקה. מכיוון שכך, זוהו אמנים של אסכולה זו בעיקר כאחרוני המומחים ל-יֶמאטו-אֵה (やまと絵), סגנון ציור יפני שהתפתח בתקופת הייאן (794-1185 לספירה), אך העבודות המצויות בידינו כיום מראות שסגנונות ונושאי ציוריהם היו מגוונים הרבה יותר מהנהוג לחשוב. מסתבר כי אמני טוסה ציירו גם תמונות איקונין בודהיסטיות ותמונות עם נושאי "ציפור ופרח" המבוססות על מודלים סיניים, כמו גם על מקומיים, בדומה לאסכולות הוותיקות יותר, כשלעתים הם משלבים סגנונות של משיכות מכחול המזוהים ביפן עם ציור סיני מתקופת סונג (960-1279 לספירה) ואחריה.

מקור השם "טוסה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של שם המשפחה טוסה הוא ככל כנראה בראשית המאה ה-15 כתוארו של מושל מחוז טוסה (כיום נפת קוצ'י) שבאי שיקוקו. אילן היוחסין של משפחה זו מלפני סוף המאה ה-15 אינו ידוע, אך ידוע כי בראשיתה מספר ציירים עם שמות משפחה שונים, הכוללים את רוקאקו (Rokkaku), פוג'יווארה (Fujiwara) וטוסה, פעלו בארמון הקיסרי ועמדו בראש המשרד הקיסרי לציור (絵所). ככל הנראה, באותה תקופה ציירים קודמו במעמדם בתוך האסכולה יותר על בסיס מומחיות וקשרים פוליטיים מאשר על בסיס שיוך משפחתי.

ראשית האסכולה תחת שוגונות אשיקאגה - מאות 14-16[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשון שתועד תחת השם טוסה היה פוג'יווארה-נו-יוקיהירו (Fujiwara-no-Yukihiro) (פעל באזור 1400-1420), שהיה בנו של הצייר פוג'יווארה-נו-יוקימיצו (Fujiwara-no-Yukimitsu) או בנו של מיצושיגה (Mitsushige). הוא צייר מגילות המציגות מיתוסי יסוד של מקדשים (えんぎえまき), דיוקנאות, איקונות בודהיסטיות שמרניות, עיצובים של רהיטים ומניפות, ואפילו דוגמאות לבגדים. עבודותיו הידועות ביותר, בהן הוא שיתף פעולה עם חמישה אמנים נוספים, הן קטעים מתוך שתי המגילות המציגות את מיתוס יסוד המקדש של כת יוזו נמבוצו Yūzū Nenbutsu (קיוטו, 1414). הצייר השני משושלת טוסה שקיים תיעוד היסטורי לגביו הוא הירוצ'יקה (הירוקאנה) ((Hirochika (Hirokane; פעל 1439-1487), שכנראה ירש את יוקיהירו כצייר רשמי של שוגונות אשיקאגה, וייתכן כי היה בנו.

לאחר מותו של הירוצ'יקה עברו אדמותיו לטוסה מיטצונובו (土佐 光信). עד לתקופה זו ניתן היה לזכות בשם טוסה או לקבלו בירושה, אך ממנה ואילך הועבר השם בירושה בלבד ורק בתוך המשפחה, כשאיתו מועברת גם הנהגת האסכולה. בימיה הראשונים שירתו ציירי אסכולת טוסה גם את השוגונים של אשיקאגה (תקופת מורומאצ'י, בין השנים 1333-1568). מיצונובו צייר דיוקנאות וציורים רבים בעלי נושאים בודהיסטיים. הוא גם יצר מגילות יד סיפוריות בצורה של "ספרי מעשיות" עבור בכירי הצבא, שהציגו מיתוסי יסוד מקדשים, אותם הגישו לאחר מכן כמנחות. מייחסים לו גם פרגודים המציגים נושאי "ציפור ופרח".

את מיצונובו ירש בנו המאוחר מיצומוצ'י (土佐光茂). גם הוא יצר עבודות במגוון של פורמטים וז'אנרים עבור הארמון, השוגונות ואנשי אליטה אחרים ממעמד הלוחמים. תקופתם של מיצומוצ'י ושל בנו מיצומוטו (1530-69) חפפה לאיבוד הכוח הסופי של שוגונות אשיקאגה. המהפכים, שנגרמו על ידי מאבקי הכוח שבאו בעקבות זאת, שמו את הארמון במצוקה וסיכנו את עתידה של אסכולת טוסה, שהתפרנסה מהעבודות האמנותיות שהזמין.

עבודה טיפוסית של אסכולת טוסה מתקופה זו היא ציור מאת צייר אנונימי מאמצע המאה ה-16 המתאר את ארבע העונות, שמופיעות בתוך פרגוד המורכב ממספר חלקים, כשעונת החורף היא השלישית ברצף. בצידה הימני מופיעה שמש צהריים מלאה וזהובה, מעל הרים גבוהים ומעוגלי צורה, צבעיהם בהירים ועליהם סימני פריחה אביביים. קבוצת ההרים השנייה מופיעה בקיץ, כשלמרגלותיהם גלים סוערים. בחלק השלישי, שיפולי הגבעות המושלגות באות לאזן את ההרים האביביים הנראים במעורפל בקצה השמאלי העליון של התמונה .

ציורי גנז'י ותקופת טוקוגאווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של מיצומוטו בקרב, הפקיד מיצומוצ'י את נכדיו בידיו של תלמיד בשם גנז'י, כשבכך הוא מעניק לו גם את תפקיד מנהיג האסכולה. נהוג לחשוב כי גנז'י הוא טוסה מיצויושי (土佐光吉; 1539-1613), בנו הצעיר של תלמידו של מיצומוצ'י. הוא ביסס את הקו של משפחתו כזה הדומיננטי באסכולה. זמן קצר לאחר הפיכתו למנהיגה, העביר את האסכולה (באזור 1570) לנמל הגדול של העיר סאקאי (היום נפת אוסאקה). בסאקאי עיקר הרפרטואר שלו, שהוכתב על ידי סוחרים שהשתמשו בעושרם הרב כדי להעלות את רמתם התרבותית, כלל איורים לקלאסיקה הספרותית החשובה של חצר המלך "סיפורי גנז'י" (באזור 1005). מזמנו ואילך "ציורי גנז'י" הפכו למזוהים ביותר עם אסכולת טוסה. מיצויושי ובנו מיצונורי (光則; 1583-1638) ציירו לעתים קרובות בפורמט של אלבום, כשהם יוצרים ציורים הבולטים בתשומת הלב המדויקת לקווים והקפדה על פרטים. הם גם המשיכו ליצור עבודות בקנה מידה גדול.

דוגמה לעבודה מסוג זה היא התמונה השנייה מתוך "שתי סצנות מתוך רומן מימי הביניים", שבה נראה אחד מאנשי החצר מטפס במדרגות למרפסת, ובאחד החדרים שלמעלה ניתן להבחין בבגדיה התחתונים של בת אצולה מציצים מבעד לפרגוד במבוק. התמונה משויכת ל-"מינורי" (Minori) (פרק 40 בסיפורי גנז'י), כשהנסיך גנז'י מבקר את מורסאקי הגוססת. בתחתית התמונה מופיע שיח פרחים בסגנון סיני.

ב-1634, כנראה בתגובה לשלום והיציבות החדשים שנוצרו תחת השלטון היציב של השוגונים לבית טוקוגאווה, חזר מיצונורי לעיר הבירה עם בנו מיצואוקי, אך נפטר ארבע שנים בלבד לאחר מכן. ב-1654 קיבל מיצואוקי מחדש לידיו את ההנהגה על המשרד הקיסרי לציור, ובכך שיקם את מעמדה של משפחת טוסה.

בעקבות הנהגתו של קאנו טאניו את המשרד הרשמי לציור של השוגונות, שינה מיצואוקי את הסגנון של טוסה, כשהוא משלב את המרחב המעורפל וקלות המגע שמצויותיה בציורי החצר של תקופות סונג (960-1279) ויואן (1279-1368), כמו גם בחלק מציורי הדיו היפניים מהמאה ה-15. הוא גם שם יותר דגש על סגנון משיכת המכחול של הדיו. ניתן לראות זאת באיור שלו לניו-נו-מייה (Nio-no-Miya) (פרק 42 בסיפורי גנז'י) [תמונה 3], בה נראית שיירת אפיריונים של בני אצולה הרתומים לשוורים, שמלווה במשרתים. משיכות המכחול כאן מאוד מדויקות ואחידות, וכך גם הדמויות הנוצרות על-ידן. עם זאת, לא ניתן לראות את המרחב שבו מתרחשת הסצנה עקב היעדר קווי נוף בסיסיים.

סופה של אסכולת טוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצואוקי היה הראשון מאסכולת טוסה שחתם על עבודותיו, מנהג שהיה נפוץ יותר בקרב ציירים סיניים. על-אף שמיצואוקי נחשב בדרך-כלל לצייר המרכזי האחרון של אסכולת טוסה, ירשה אותו שורה ארוכה של ציירים, המתחילה בבנו מיצונארי (光成; 1646-1710), והסטודיו שלו אף הצמיח ענף בצורתה של אסכולת סומיושי (Sumiyoshi), שלימים עברה לאדו (טוקיו של היום) כדי לשרת את השוגונות של טוקוגאווה.

יורשיו של מיצואוקי עמדו בראש המשרד הקיסרי לציור עד לסוף תקופת טוקוגאווה (1600-1868), אך הסתמכותם על חיקוי סגנונו של מיצואוקי מאשר פיתוחם של טכניקות או נושאים חדשים הוביל ליצירת עבודות שהיו יותר ויותר סטטיות וקונבנציונאליות .

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Phillips, Quitman E. "Tosa school" In Grove Art Online. Oxford Art Online. (accessed April 19, 2009)
  • H.G., "Three Japanese Paintings of the Tosa School", Bulletin of the Art Institute of Chicago (1907-1951), Vol. 20, No. 9 (Dec., 1926), pp. 119-121.
  • Stanley-Baker, Joan. Japanese Art, pp. 4-5 London: Thames and Hudson, 1984.
  • "Tosaha 土佐派",in the Japanese Architecture and Art Net Users System (accessed April 19, 2009)
  • Roberts, Laurance P. A Dictionary of Japanese Artists. Tokyo: Weatherhill, 1976
  • Harari, Michael. The Harari collection of Japanese paintings and drawings, Vol.1, 4-5. London: Lund Humphries, 1970.
  • Sakakibara, Satoru. "Sumiyoshi school" In Grove Art Online. Oxford Art Online. (accessed May 21, 2009).