אסכולת ייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסכולת ייל (Yale school) פעלה בעיקר בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, וכללה קבוצה של מבקרים ספרותיים (בכללם: פול דה-מאן Paul de Man, וג'וזף היליס-מילר J. Hillis Miller) שנודעו בפרקטיקות וטקטיקות שונות של קריאה דקונסטרוקטיביסטית שאותן הפעילו על טקסטים ספרותיים, במגמה להראות, ברוח כתביו ורעיונותיו של הפילוסוף היהודי-צרפתי ממוצא אלג'יראי, ז'אק דרידה, כי קיימת אי-אפשרות עקרונית להעמיד טקסט על משמעות אחת ויחידה, ולכן גם הגיעה למסקנה הפרדוקסלית, שאין להעמיד טקסט על משמעות כלשהי, שכן מספר המשמעויות כמספר הקוראים בכוח. מכאן שהתפקיד היחיד שנועד למבקר ולפרשן הספרותי הינו להנהיר את אי-אפשרות הקריאה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב לוי, הרמנויטיקה, הוצאת "ספריית פועלים"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]