אסכולת ניו יורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסכולת ניו יורק היא כינוייה של קבוצת ציירים ואמנים אמריקאים שסגנון עבודתם מכונה אקספרסיוניזם מופשט. הקבוצה פעלה בארצות הברית בסוף שנות הארבעים המאוחרות ובשנות החמישים של המאה העשרים. הקבוצה פעלה אחרי מלחמת העולם השנייה באווירה של ריקנות, ייאוש וחוסר אמונה בטוב שבאדם. הקבוצה רצתה ליצור אמנות חדשה, תרבות חדשה. הם דחו את האמנות הפיגורטיבית הריאליסטית שאפיינה את האמנות האמריקנית ואת האמנות הקוביסטית האירופית ורצו ליצור אמנות רגשית, אנושית, הומניסטית, המתבטאת בסמלים אוניברסליים, מובנים לכל בן אנוש.

יצירותיהם היו בעלות ממדים ענקיים. האמנים שצמחו מתוך המרחבים העצומים של ארצות הברית נתנו בכך ביטוי לתחושת המרחב והחופש.

בין האמנים הבולטים בתנועה היו ג'קסון פולוק (Jackson Pollok), מארק רותקו (Mark Rothko) , וילם דה קונינג (Willem de Kooning), הנס הופמן (Hans Hofmann), אדולף גוטליב (Adolph Gottlieb) , רוברט מדרוול (Motherwell Robert), פרנץ קליין (Franz Kline) ארשיל גורקי (Arshil Gorky) ואחרים.

שני כיוונים עיקריים התפתחו בין אנשי הקבוצה: "אמנות פעולה" (Action Painting), יצירות כדוגמת אלה של פולוק, ו"אמנות שדות הצבע" (Colour-field Painting), יצירות כדוגמת אלה של רותקו. תנועה זו נחשבת להתפתחות האמנותית החשובה, הראשונה באמנות האמריקאית שזכתה להכרה ולהשפעה בינלאומית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]