אסכטולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֶסְכָטוֹלוֹגְיָהיוונית: ἔσχατος - אסכטוס פירושו "אחרון") או בשמה האלטרנטיבי "תורת אחרית הימים", היא חלק מהתאולוגיה העוסק באירועי אחרית ימי העולם או באחרית ימיו של המין האנושי, שפעמים רבות מכנים אותו סוף העולם. בדתות רבות, סוף העולם הוא אירוע עתידי שנובא בכתבי הקודש או בפולקלור. באופן רחב יותר, אסכטולוגיה עשויה לכלול מושגים קרובים כמו המשיח או תקופה משיחית, החיים בעולם הבא, או הנשמה.

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ימות המשיח

ביהדות, ימות המשיח הם שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים, שהוא לפי האמונה מלך מבית דוד, אשר יגאל את עם ישראל וימלוך עליהם בדרך התורה. המושיע נקרא "מלך המשיח", על שם המנהג למשוח בשמן מלכים על מנת לציין את המלכתם.

היחס שבין ימות המשיח לבין אירועים אחרים המוזכרים כעתידים להתרחש באחרית הימים, אינו ברור ונתון לוויכוח. במקביל לביאת המשיח אירועים אחרים המוזכרים, כבאים לפניו, אחריו או יחד עמו, הם תחיית המתים, מלחמת גוג ומגוג, יום שכולו שבת ועוד; לעתים משייכים לתקופות אלה את השם "העולם הבא", ולעתים הוא מוזכר כשם לחיים שלאחר המוות. גם את גן עדן וגיהנום היו ששייכו לאירועים היסטוריים באחרית הימים.

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר לנוצרים הראשונים, במאה הראשונה לספירה, היו כמה אזעקות שווא לגבי ביאתו של סוף העולם. פאולוס השווה את סוף העולם לחבלי לידה, ופירושו של הדימוי הוא כי למעשה העולם כבר הרה באסונו, אך אין לדעת מתי האסון אכן יתרחש. כאשר מומרים של פאולוס בתסלוניקה נרדפו על ידי הרומאים, חשבו כי זהו סימן שהסוף קרב. אולם, ספק עלה כאשר כבר בשנות ה-90 למאה הראשונה נוצרים אמרו "אנו שמענו את הדיבורים האלה על סוף העולם כבר בימי אבותינו, וראו – אנו כבר זקנים ודבר לא קרה". בערך ב-130 יוסטין מרטיר הכריז כי אלהים מעכב את סוף העולם מכיוון שהוא רצה שהנצרות תתפשט בעולם. ב-250 סיפריין כתב כי החטאים של הנוצרים מאותו הזמן הם הקדמה והוכחה לכך שהסוף קרב.

אולם, במאה ה-4 הרוב כבר האמינו שהסוף יהיה לאחר ימי חייהם; ישו, כך חשבו, התנגד לניסיונות לנחש את העתיד, לדעת את "הזמנים והעונות"; אך בכל זאת, נקבע התאריך של הסוף על ידי מסורות יהודיות של שש התקופות של העולם. על ידי שיטה זו, הסוף נקבע ב-202, אך כאשר התאריך עבר, כל התקוות נתלו ב-500 לספירה. כשתאריך זה חלף, הסוף התרחק מעבר לאופק ונעשה מרוחק יותר ויותר. לקראת סוף המילניום הראשון (ובמידה פחותה לקראת סוף המילניום השני) התעורר מחדש החשש מפני סוף העולם.

במקביל קיימת בנצרות האמונה בביאה השנייה, לפי אמונה זו יחזור ישו לחיים וימשול על העולם במשך 1,000 שנה.

נוצרים רבים מאמינים כיום כי הסוף קרב, ויש כתות שאנשיהן מציבים אותו בימי חייהם או זמן קצר לאחר מכן. הם נסמכים על טרגדיות הקורות יום יום בעולם, ועל פרשנות של התנ"ך וכתבים אחרים.

לרוב הדתות יש דוקטרינה לפיה האנשים ה"נבחרים" או ה"צדיקים" של האמונה האמיתית ינצלו או יגאלו מהמשפט שיבוא ומכעסו של האל. הם יוכנסו לגן העדן לפני, בזמן, או אחרי "סוף העולם", תלוי באיזה תיאור של סוף העולם מדובר. מלבד כעסו של האל בסוף העולם קיים גם כעסו של האדם: האנטי-כריסט, או משיח השקר, שיבוא כמה שנים לפני "סוף העולם" וינסה את המאמינים.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מהדי

באסלאם ישנן שתי עדות גדולות ונפרדות: הסונה והשיעה. חוץ מהבדלים גדולים אחרים ביניהם, השיעה מאמינה כי היו שנים-עשר (או שבעה, תלוי בכת המסוימת) אימאמים קדושים, שהיו המחליפים של מוחמד והצאצאים שלו. האימאם האחרון, המהדי, נעלם, אך הוא עדיין חי בהסתר ועתיד לשוב. מרבית חכמי הדת הסונים, לעומת זאת, אינם מאמינים בהיעלמות האימאם ועוסקים מעט מאוד בהגעת המהדי לקראת קץ הזמנים.

בטקסט "סימני הקייאמה" מתואר על ידי מוחמד עלי אבן זובייר עלי כי לאחר בואו של האימאם מהדי, "האדמה תיפול, ערפל או עשן יכסו את השמים לארבעים יום". לילה באורך של שלושה ימים יבוא לאחר הערפל. אחר כך, השמש תעלה במערב. חיה תעלה מן הארץ, שתדבר עם אנשים ותסמן אותם. תבוא רוח מהדרום שתגרום לפצעים בבית השחי של המוסלמים, מהם הם ימותו. הקוראן ילקח מלבבות האנשים.

"האימאם... יצור מדינה עולמית... הוא ילמד אתכם חיים פשוטים ומחשבות גבוהות. לאחר מכן הוא ייסד את האימפריה של אללה בעולם הזה. הוא יהיה ההוכחה הסופית של רצונו של אללה להכיר לאדם את דרכי החיים הנכונות".

בודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבודהיזם, על פי הפילוסופיות שכלולות בסוטה פיטאקה, "עשר הדרכים המוסריות" ייעלמו ואנשים יימשכו אחר עשר נהגים "לא מוסריים" במקום (גניבה, אלימות, רצח, שקר, דיבור רע, ניאוף, דיבור מזיק או חסר תכלית, חמדנות ובקשת רע, תאוותנות ותשוקה סוטה). העוני יגדל. הדהרמה, או חוקי העולם, ייעלמו.

בודהה חדש ששמו מאיטריה יקום. בודהה חדש זה "יחליף את הדהרמה המזויפת של החומרנות והאנוכיות... ויורה תורות חדשות על מנת לפתור את הבעיות החברתיות של העולם".

הינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הנבואות ההינדיות המובאות ב"סאנסקריט פוראנאס" העולם ידרדר לכאוס והשפלה. תהיה התגברות גדולה של סטייה, תאוותנות, מאבקים וכו': "כששקר, עצלנות, ישנוניות, אלימות, דיכאון, צער, אשליה, פחד ועוני ישלטו... כשאנשים, מלאים בגאווה, חושבים עצמם לשווים לברהמינים... זהו ה"קאלי יוגה".
מאוחר יותר, יופיע "אוואטר". "האל יגשים עצמו כ"קאלקי אוואטר"... הוא ייסד את הצדק על פני האדמה ושכלם של אנשים יעשה טהור כבדולח... כתוצאה מכך, ה"סאט" או ה"קריטה יוגה" (תקופת הזהב) תתחיל".

דת זרתוסטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזורואסטריות יש את האסכטולוגיה העתיקה ביותר הידועה לבני אדם מודרניים. עד שנת 500 לפנה"ס, הם כבר פיתחו את מושג סוף העולם באופן שלם, והם חשבו כי הוא יאכל באש.

לפי הפילוסופיות הזורואסטריות הכתובות ב"זאנד-אי ווהומן יאשט", "בסוף החורף האלף... השמש לא תראה יותר ותהיה מכותמת יותר; השנה, החודש והיום יתקצרו; הארץ תהיה פחות פוריה, והיבול יקטן; אנשים... יעשו לשקרנים יותר ורגילים יותר לחטוא. הם לא יכירו תודה". "העושר ילך לאלה שהם בעלי אמונה מעוותת... וענן שחור ימלא את השמים כל הלילה... יהיה גשם של חיות רעות".

סאושיאנט, איש השלום, יבוא להלחם בכוחות האופל. אז תהיה תחית המתים, ואלה שנאמנים לצדק יחיו בשלום לנצח, ואילו הרשעים ידונו למתכת מותכת. הצדיקים "ישחו דרך המתכת כאילו היא חלב חם" ואילו הרשעים יכוו.

בסוף הקרב בין הצדיקים לרשעים, יהיה משפט סופי של כל הנשמות. החוטאים יענשו לשלושה ימים, ואז ימחל להם. העולם יגיע לשלמות כאשר עוני, זקנה, מחלות, צמא, רעב ומוות כולם יפסקו. המושגים של דת זורואסטר דומים מאוד לאלה של היהדות והנצרות.

עמים נורדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראגנארוק "גורל האלים" הוא סיפור הקרב של אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית המתאר את מלחמתם של האלים הלוחמים (האייסיר), בהנהגתו של אודין, כנגד מגוון של מפלצות רשעות כמו ענקים והזאב פנריר בהנהגתו של לוקי. הקרב ישמיד את מרבית העולם ויוליד סדר חדש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]