אסלאם בגאורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המסגד היחיד בטביליסי

דת האסלאם הגיע לראשונה לגאורגיה בשנת 645, כאשר צבא שנשלח על ידי הח'ליף האיסלמי, עומר, כבש את מזרח גאורגיה וייסד את אמירות טביליסי. המוסלמים היו אז 12% מהאוכלוסייה הגאורגית.

ישנן שתי קבוצות עיקריות של מוסלמים בגאורגיה. המוסלמים שהם אתנית גאורגים הם סונים חניפים ומרוכזים ברפובליקה האוטונומית של אג'ריה של גאורגים בגבול טורקיה. הקבוצה השנייה הינם מוסלמים שאתנית הם אזרים, שהם שיעים תריסריים ומרוכזים בגבול אזרבייג'ן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת המאמרים העוסקים ב:

היסטוריה של גאורגיה

העת העתיקה
קולכיס
אגריסי-לזיקה
ממלכת איבריה | נסיכות איבריה
ימי הביניים
אמירות טביליסי
ממלכת אבחזיה | ממלכת הרתי
כורבישופות קאחתי | ממלכת קאחתי-הרתי
טאו-קלארג'תי
הממלכה הגאורגית המאוחדת
הפלישה המונגולית לגאורגיה
הפלישות הטימוריות לגאורגיה
ממלכת אימרתי | ממלכת כארתלי
נסיכות אבחזיה | ממלכת קאחתי
נסיכות סוואנתי| כארתלי-קאחתי
השלטון הרוסי
גאורגיה תחת האימפריה הרוסית
עצמאות מוקדמת
הרפובליקה הדמוקרטית של עבר הקווקז
הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה
מלחמת גאורגיה-ארמניה
פלישת הצבא האדום לגאורגיה
השלטון הסובייטי בגאורגיה
הרפובליקה הסובייטית של עבר הקווקז
גאורגיה הסובייטית
טבח טביליסי (1956)
טבח טביליסי (1989)
גאורגיה המודרנית
הרפובליקה של גאורגיה
מלחמת האזרחים של גאורגיה
מהפכת הוורדים
גאורגיה אחרי שוורדנדזה
ההיסטוריה של הרפובליקות האוטונומיות
ההיסטוריה של אבחזיה
ההיסטוריה של אג'ריה

האסלאם הגיע לגאורגיה של היום בתחילת הכיבוש הערבי. החל מהמאה ה-8 הפכה המדינה לאמירות ערבית. אף על פי כן, בשנת 1122, הדברים השתנו כאשר המלך דוד הבנאי כבש את טביליסי כדי להפוך אותה לבירת הממלכה הגאורגית הנוצרית.

התפתחות האסלאם בגאורגיה נובעת משני כוחות מוסלמיים: האימפריה הספווית של איראן והאימפריה העות'מאנית של טורקיה, שנוסדו במידת מה של הצלחה, ובו זמנית, באזורים הנוכחיים של גאורגיה. שלטון הספווים והטמעת האסלאם בחלק מהאזורים, במיוחד של כארתלי תחתית והכפרים המקיפים אותה גרם להגירת השבטים הטורקיים מהאזור. הטמעת האסלאם באג'ריה התנהל בצורה שונה - הוא החל מאוחר יותר, והיה שטחי יותר.

החל מהמאה ה-19 השמדת 2 הכוחות האסלאמיים, הספווים והעות'מאנים, על ידי רוסיה הנוצרית החלישה את האסלאם בגאורגיה אבל לא הכחידה אותו לחלוטין. הפוליטיקה של האימפריה הרוסית בקווקז, כמו בחלקים אחרים המאוכלסים במוסלמים, היטלטלה בין סובלנות לבין כפיית דתית פרבוסלבית.

באזור הסובייטי, האידאולוגיה הלאומית של אתאיזם גרם לריסוק של כל הדתות שהיו בברית המועצות, במיוחד האסלאם. אף על פי כן, החל משנת 1944 והלאה המדיניות האנטי-דתית שככה.

אחת מארבע המחלקות המתייחסות לדתות בברית במועצות נוסדה בבאקו. כל המוסלמים של גאורגיה, הסונים והשיעים, היו תלויים במחלקה זו. הפרסטרויקה איפשרה חופש פולחן רב יותר, ממנו נהנתה לא רק הכנסייה, אלא גם כל מרכיבי האסלאם הגאורגי. עם תום העידן הסובייטי, התפתחו קשרים בין האסלאם המקומי לבין ארגונים איסלאמיים זרים, במיוחד אלה של איראן וטורקיה.

בהיעדר סטטיסטיקה אמינה, קשה לאמוד את מספר המוסלמים החיים כיום בגאורגיה. למרות זאת, חקר שהוא אמין באופן יחסי, מציע את המספר 640,000 איש כמספר המוסלמים בשנת 1989, שהוא 12% מהאוכלוסייה הכללית. נראה כי המגמה היא לכיוון הירידה של כמות המוסלמים, והיא תואמת את האופי הנוודי של חלק מהאוכלוסייה המוסלמית, במיוחד האזרים, שנוטים לגלות לרוסיה מסיבות כלכליות, או לאזרבייג'ן מסיבות משפחתיות.

אג'ריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסלאם הופיע באג'ריה בין 1510 לבין תחילת המאה ה-17 כאשר האימפריה העות'מאנית החלה להתפשט בקווקז. אג'ריה כמות שהיא סופחה לאימפריה, האסלאם לבלב, במיוחד בקרב האליטה המקומית, שהשתמשו בה כדרך לחזק את כוחם. עבור השליטים העות'מאנים, המרת האליטה המקומית לאסלאם הציג את צעדם הראשון בדרך להפיכת האוכלוסייה לנתינים פאודליים.

השליטה העות'מאנית שלא הייתה קשה, נתקבלה בדרך כלל אם כי היו התנגדויות ספורדיות מועטות. הלויאליות עם האימפריה העות'מאנית הייתה חזקה כל כך, שהאג'רים נלחמו יחד עם הטורקים כנגד ההתפשטות הרוסית.

הופעת המשטר הסובייטי על חורבות האימפריה הרוסית הייתה שינוי קיצוני לאג'ריה. אכן, הייחודיות של האזור בזה שהתגוררו בו מוסלמים, היה הקריטריון שבגינו קיבלו אוטונומיה ממוסקבה. ולמרות זאת, האוטונומיה שקיבלה מאפיינים איסלאמיים, לא מנעה מהסובייטים את מדיניות הכרתת הדת האיסלאמית, כמו בכל ברית המועצות. כמעט כל המסגדים והמדרסים (مدرسة), בתי הספר המוסלמים, נסגרו. איזכור פומבי של האסלאם נאסר, והאסלאם יכל להתקיים בליבות האנשים או בתנאים פרטיים.

מיד עם התפצלותה של רוסיה הסובייטית, עברו הרפובליקות התעוררות דתית והגדרה מחודשת של הקשרים בין הזהות הלאומית והרגשות הדתיים. בגאורגיה החליט זוויאד גמסחורדיה, מנהיג חזק נוסף של העצמאות הגאורגית, החליט להסתמך על הכנסייה ליצירת מדינה ואג'נדה לאומית. האינטלקטואלים הביעו את חששם מהתפתחות אסלאם אקטיווי, שמקורו בגבול, שנפתח זה לא מכבר, עם טורקיה. חזרת אנשי העסקים והמיסינרים הטורקים נראתה כחזרה לימי התקופה העות'מאנית. בהתאם להתראה של האינטלקטואלים והתקשורת בבתומי, השלטונות הגאורגים החליטו ליישם מדיניות של המרת דת מחודשת של אג'ריה לנצרות, בעזרת הכנסייה הנוצרית. הרבה המרות דת היו בין הצעירים האג'רים שמאמינים שזו חזרה לנורמליות: חידוש המסורת הנוצרית של אג'ריה, שבמיתולוגיה הגאורגית נזכרת כמחוז שממנו באה הנצרות למדינה הודות לעבודתו המיסיונרית של אנדרי הקדוש. למרות שתהליך של חזרה לנצרות נתמך על ידי הכנסייה והשלטונות בטביליסי, תחת גמסחורדיה ושוורדנדזה, זה לא מנע את התפתחות האסלאם האג'רי אחרי עלייתו של סאקשווילי לשלטון.

כארתלי תחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כארתלי תחתית במשך מאות שנים הייתה חלק מהאימפריה הספווית של איראן, והייתה תחת השפעה ישירה של השיעה התרייסרית, שהפכה לדת הרשמית של האימפריה מאז השלטון של איסמעיל הראשון (شاه اسماعیل اول). ההתרחבות הספווית באזור הקווקז, תחת שלטונו של עבאס (شاه عباس اول) במאה ה-17, הוביל להתפשטות האסלאם במחוז. תחת שלטונה של האימפריה הספווית, האסלאם היה נוקשה והיררכי ואנשי הדת היו מקושרים לשלטון.

אף על פי כן, החל משנת 1828 והלאה, כאשר רוסיה השתלטה על פני כל הקווקז ותחמה את גבולה עם איראן לאורך נהר הארקס, היא גרמה למוסלמים השיעים (כיום באזרבייג'ן וגאורגיה) להתנתק מהמרכזים התאולוגיים באירן ובעיראק. השליטה הסובייטית הדגישה את הקרע בין האסלאם השיעי בקווקז לבין זה האיראני, במיוחד על ידי הפיכת הגבולות של רוסיה הסובייטית לבלתי חדירים לחלוטין. כך שהעלייה לרגל לערים כרבלא, משהד, נג'ף וקום הפכו לבלתי אפשריים.

המשנה התרבותית של הגאורגים באופן כללי, סובל מפילוסופיית אורח/מארח. הממשלה החשיבה למעשה את המיעוט האזרי כאורחים שנתקבלו על ידי מארחיהם הגאורגים, ולפיכך הם ציפו להתאים את דרך חייהם על פי הרוב הגאורגי. זה הוביל לזה שהאזרים חשו שהם התמזגו עם הגאורגים כשלמעשה הם לא. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד כאשר הייתה הלאמת אדמות, תהליך בו חשו האזרים כי נעשה להם עוול.

בינתיים, כיוון שאזרים אלה מתגוררים באזורים הסמוכים לגבול, האזורים המאוכלסים על ידם לא הופרט, כיוון שהשלטונות בטביליסי פוחדים שאחזקת האזורים על ידי מיעוטים זרים תעודד אותם לכיוונים בדלניים, דבר שיעמיד בסכנה את המדינה כולה.

הטורקים המסחתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הטורקים המסחתים עם שיוך אתני לא ברור בגבול שבין גאורגים לטורקים, מקימים את אחד האלמנטים החיוניים לאסלאם בגאורגיה עד למלחמת העולם השנייה. ממוקמת בדרום-מערב של המדינה, בפרובינציה ההיסטורית מסחתי (אחלציחה), מיעוט טורקי זה נכנע לגירוש והגליה מסיביים על ידי סטלין בשנת 1944 (כ-100,000 איש לערך) כמו שפחדו מהאפשרות שהם ישתפו פעולה עם הגרמנים או הטורקים, בעלי הברית הפוטנציאליים שלהם.

אבחזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיעוט אחר של מוסלמים הם האבחזים, המתגוררים במפוזר לאורך כל אבחזיה וערים גאורגיות אחרות. הם מהחלק שהמירו את דתם במאות ה-17 וה-18 במהלך השליטה הטורקית.

החל משנות ה-60 של המאה ה-19, עם הנסיגה העות'מאנית והעמידה מול ההתקדמות הרוסית לקווקז, חלק גדול מהאבחזים המוסלמים (כמו מוסלמים ממיעוטים אחרים בקווקז) היגרו דרומה לערים עות'מאניות.

במהלך התקופה הסובייטית, אבחזיה המוסלמית הפכה לחלשה יותר. אבל נראה כי מאז נפילת ברית המועצות ייסוד הקשר בין האבחזים של גאורגיה וצאצאי האבחזים שהיגרו לטורקיה גרם למידת מה של תחיה איסלאמית.

כיסטים בפנקיסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיעוט אחר הוא הכיסטים (מיעוט אתני השייך לאותו שבט קדמון שממנו הגיעו הצ'צ'נים והאינגושטים), ולפחות דומים מאוד לצ'צ'נים ולאינגושטים.

הקהילה נוצרה בערוץ פנקיסי בצפון-מזרח, גאורגיה. במשך זמן מה מנתה הקהילה הזו כ-12,000 איש, השתייכו לאחווה המוסלמית סופית, במיוחד אלה של הקאדירה (מוכר בעיקר על ידי קונטה חאג'י המפורסם מהמאה ה-19) ונקשבנדיה (שעשה הכרה עם הכפרים הכיסטים האזרי המיסטי, איסה אפנדי בשנת 1909).

האסלאם של הכיסטים סבל שנים רבות מאסונות שנבעו מהמלחמה שהתחוללה לעצמאות צ'צ'ניה שלחמו כנגד העוצמה הצבא הרוסי. החמרת הקונפליקט הצ'צ'ני, שהקצין את האסלאם הצ'צ'ני, הוביל לזרם של פליטים לתוך פנקיסי, דבר שהדאיג מאוד את הכיסטים המקומיים.

גאורגיה הנוצרית של סאקשווילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום אחרי שסאקשווילי עלה לשלטון, הוא אימץ דגל לאומי חדש, המייצג את המחויבות של השלטון לערכי הנצרות. דגל חמשת הצלבים של המלך דוד הבנאי. בדגל החדש הזה רצו לסמן את שאיפת המדינה לחזור לערכי הנצרות ושרוצים לשים את הרוחניות הנוצרית במרכז הבניה הלאומית. הערכים והמסורות של הנצרות נכפו על גאורגיה והדאיגו את האוכלוסייה המוסלמית. המוסלמים הגאורגים מוצאים את עצמם מתקשים יותר ויותר להכיר בלאומיות החדשה והאידאולוגיה שלה. עם השנים, חוסר ההזדהות שלהם עם המדינה שהצהירה בצורה ברורה את הקשר שלה לערכי הנצרות, החלישה את הקשר בין המחוזות המיושבים במוסלמים רבים, עם השלטון המרכזי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]