אסף ארנרייך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסף ארנרייך
אסף ארנרייך בשנת 2015
אסף ארנרייך בשנת 2015
לידה 27 בספטמבר 1983 (בן 40)
יוהנסבורג, דרום אפריקה
סוגה מועדפת דרמה חברתית, דוקומנטרי
מדינה ישראל, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות שריטה, בלוקבסטר, נאמן למקור, מסיבת פרישה (אמאמיאלגיה)
www.moofilm.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אסף ארנרייך (נולד ב-27 בספטמבר 1983) הוא במאי, תסריטאי, מפיק ושחקן ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסף ארנרייך נולד ביוהנסבורג, בדרום אפריקה. בגיל שנתיים, בשנת 1985 עלו הוריו חזרה לישראל והשתקעו בחיפה. ארנרייך השלים את לימודי התיכון בבית הספר אליאנס במגמת אומנויות. לאחר השלמת שירותו הצבאי בחיל האוויר ב-2004, החל ליצור קולנוע באופן עצמאי, בעיקר כתסריטאי. בין השנים 2005 - 2006 למד משחק מול מצלמה אצל גלית רוזנשטיין וכן תיאטרון ומשחק בסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לוינשטיין. ב-2007 הצטרף כשחקן בית לתיאטרון הפרינג' של חיפה ("הסטודיו") ובמקביל החל לימודיו לתואר ראשון בתקשורת וטלוויזיה במכללת עמק יזרעאל, אותם סיים בשנת 2010. בשנת 2011 החל לימודי תואר שני בקולנוע וטלוויזיה (M.F.A) באוניברסיטת ת"א, אותם השלים בשנת 2013 ובמסגרתם התמקד בכתיבה תסריטאית. במקביל ללימודיו ריכז מגמת קולנוע בתיכון, המשיך לכתוב תסריטים ועבד גם כבמאי, מפיק ושחקן.

את סרטו הראשון באורך מלא, "שריטה" (2007, 74 דקות), יצר יחד עם חברו עמית מהלאל. הסרט עוסק בהתמודדותם של חיילים משוחררים עם המציאות לאחר השחרור. הסרט הופק ללא סיוע של קרנות או גופים מסייעים ובזכות כ־35 אנשי צוות שהתנדבו לצורך הפקתו. הוא הוקרן בפסטיבלים וסינמטקים בארץ ובעולם וסומן כאחד הסרטים המיועדים להפוך לקאלט מקומי[1]. ב-2009 החל לעבוד על פרויקט משפחתי-אישי בשם "זה לא נגמר באושוויץ", אשר עוסק בשואה מנקודת מבטו של הדור השלישי ומשפחתו[2]. הסרט עדיין בשלבי עריכה וארנרייך שואף להשלימו בשנים הקרובות. את סרטו השני באורך מלא, "בלוקבסטר" (2010, 87 דקות), קומדיית פשע סוריאליסטית, הפיק ארנרייך באופן עצמאי. הוא עבד על הסרט יחד עם הבמאי שרון ממן והשתתף גם בכתיבת התסריט. הסרט הוקרן בסינמטקים ובפסטיבלים בישראל ומחוצה לה. ארנרייך יצר גם מספר סרטים קצרים, ביניהם ליקריש (2009, 18 דקות) וזה מכבר (2013, 10 דקות). בשנת 2011, ביים את הסרט הקצר נאמן למקור (8 דקות), סרט מדע בדיוני (תת-ז'אנר עתיד קרוב), בשאלה מה יקרה אם נוכל לייצר עותק נאמן למקור של אהובינו, תוך דיון בהשלכות האתיות, החברתיות והאישיות של הטכנולוגיה על המציאות. הסרט הופק במסגרת פסטיבל 48 שעות, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר. הוא גרף גם את פרס חביב הקהל, פרס העריכה ופרס הצילום בתחרות. הסרט הוצג בפסטיבלים בארץ (ביניהם פסטיבל אייקון ופסטיבל הסרטים חיפה) ובעולם (בין היתר בכנס NAB בארצות הברית[3] ובפסטיבל הסרטים Bermuda בגרמניה).

סרטיו של ארנרייך מאופיינים בסאטירה חברתית אפלה ועוסקים בעיקרם בהתמודדות האדם עם תקופות מעבר דרמטיות בחייו.

כשחקן, הופיע במסגרת תיאטרון סטודיו - בית יוצר לתיאטרון מקורי (תיאטרון פרינג') בתפקידים ראשיים ומשניים בהצגות "קטסטרופה" על פי בקט ויונסקו ו"השידוך" של צ'כוב. הופיע בתפקידים ראשיים בשני סרטיו, "שריטה" ו"בלוקבסטר", וכן בתפקידים קטנים יותר לצד מוני מושונוב בסרט מעל הגבעה, לצד אדיר מילר בסרט פעם הייתי ולצידו של אסי דיין בסרט רעש לבן.

בשנת 2018 יצא סרטו הדוקומנטרי הראשון, "מסיבת פרישה", המתעד את התמודדות הוריו עם השלכות יציאתם לפנסיה וביניהן מחלת הפיברומיאלגיה של אמו. הסרט נתמך על ידי ערוץ Yes דוקו ובסיוע של קרן תרבות חיפה. הסרט הוצג בפרימיירה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה והתמודד על תואר "הסרט התיעודי הטוב ביותר" לשנת 2018 בטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי. כמו כן זכה הסרט בפרס "ראוי לשבח" בפסטיבל הקולנוע Family film project בפורטו שבפורטוגל.

ארנרייך ובת זוגו, מפיקים של ערוץ טיולים ומגזין תיירות דוקומנטרי בשם Romitravel ובו עשרות פרקים תיעודיים שיצר מיעדים שונים בעולם.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שריטה (2007) - תסריטאי, מפיק, במאי, שחקן ראשי
  • ליקריש (2009) - תסריטאי, מפיק, במאי
  • בלוקבסטר (2010) - מפיק, תסריטאי שותף, שחקן ראשי
  • נאמן למקור (2011) - במאי
  • זה מכבר (2013) - תסריטאי, מפיק, במאי
  • מסיבת פרישה (2018), במאי, צלם, מפיק שותף, תסריטאי
  • אליעד לנדאו - מרחב (קליפ), בימוי, צילום, הפקה ועריכה [עם אילן טיילר וMoo Films]
  • שי נחייסי - בואי אלי (קליפ), בימוי, צילום, הפקה ועריכה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסף ארנרייך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבתו של עירא שפר [1]
  2. ^ כתבתו של ליאור רוזנבאום בעכבר העיר [2]
  3. ^ על הכנס בוויקיפדיה האנגלית ראו כאן