אסף ענברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסף ענברי

אסף ענברי (נולד ב-1968) הוא סופר ופובליציסט ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענברי נולד בקיבוץ אפיקים, הבכור מבין שלושה ילדים. התחיל את שירותו הצבאי ביחידה קרבית ולאחר זמן מה עבר לחיל השלישות. אחר כך, עבר לגלי צה"ל, שם ערך את תוכנית הבוקר של אלכס אנסקי "שבע אפס שבע" והעביר את מרבית שירותו הצבאי. במקביל החל לפרסם סיפורים ומאמרים בעיתונים רבים תחת שבעה שמות-עט שונים, ביניהם דוד בש, איתי לדרמן ויריב שכטר. בראיון ברדיו עם יעקב אגמון הוא החשיב תקופה זו כתקופת הכשרה אינטנסיבית ביותר בכתיבה שסייעה לו רבות בהמשך דרכו. לאחר שסיים את שירותו הצבאי המשיך לפרסם סיפורים ומסות בעיתונים שונים במסגרת עבודתו בהם.

ענברי למד ספרות כללית ופילוסופיה במסגרת התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. עבודת המוסמך שלו חקרה את "מבנה המציאות ביצירתו של נאבוקוב" והוגשה בשנת 2000. הוא המשיך ללימודי ספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, שבה כתב עבודת דוקטור בנושא: "הגותו הספרותית-תרבותית של ביאליק" (הוגשה בשנת 2008).

בשנת 2005 נישא לנעמי, ולזוג נולד בן.

כיום הוא מתגורר בקיבוץ דגניה ב' (אך לא חבר בו) ומלמד במכללת כנרת ובמכללת עלמא בתל אביב. הוא פרסם מסות וסיפורים בכתבי עת ובעיתונים שונים.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009 יצא לאור רומן פרי עטו, הביתה, המתאר את תולדותיו של קיבוץ אפיקים לאורך שלושה דורות. סגנונו של הספר חסכני, משפטיו קצרים, והוא גדוש בפעולות ומקמץ בתיאורי רגשות ומחשבות. כתיבה זו נאמנה לתפיסה התאורטית של ענברי על טיבה של הספרות העברית: "במשפט אחד: הספרות העברית, בגרעין מהותה, היא סיפורת-פעולה היסטורית-לאומית. כלומר סיפורת הנשענת על תפיסת הזמן כהיסטוריה, על תפיסת האדם כחלק מלאום, ועל תפיסת המציאות כסדרה של פעולות, ולא כמכלול של עצמים במרחב".[1] ספרו היה ברשימת המועמדים הסופיים לפרס ספיר לשנת 2011.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏אסף ענברי, לקראת ספרות עברית‏, כתב העת תכלת, גיליון 9, אביב תש"ס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "הביתה"

על מאמריו