אספת המורים

אספת המורים היא התארגנות המורים הראשונה שהוקמה בארץ ישראל ופעלה בין השנים 1891 ל-1895.

ייסוד

בשלהי שנת 1891 (ה'תרנ"ב) החינוך העברי בארץ היה בחיתוליו. פערי השפה הקשו מאוד על קומץ המורים ששאפו ללמד בעברית, וכך גם הפערים העצומים שבהקמת ובארגון מערכת החינוך החדשה. לאור זאת, ביוזמת דוד יודילוביץ ויהודה גרזובסקי, החליטו קומץ המורים העבריים שהיו אז בארץ להתארגן לאספה שתיפגש באופן עיתי כדי להעלות ולפתור את הבעיות הקשות שנתקלו בהן באופן שוטף, הן מבחינה ארגונית והן מבחינה דידקטית. לארגון שהוקם הם קראו 'אספת המורים', והוא היה לארגון המורים הראשון שהוקם בארץ ישראל. ארגון זה נחשב לחלוץ הניסיונות לאיחוד כלל המורים במערכת החינוך העברית בארץ ישראל, והיווה ניסיון ראשוני להפעלת אגודה מקצועית שתשמש גם ככלי ביטוי מקצועי-פדגוגי וכן רעיוני ואידאולוגי.

במהלך כלל שנות פעילותה השתתפו באספות 13 מורים עבריים שהניחו את יסודות החינוך העברי בארץ ישראל.

תוכן האספות

באספות שנערכו עלו בעיקר טענות על הקשיים העצומים שהיו למורים בהוראת העברית. המחסור במילים חיות ובספרי לימוד בעברית הקשו על הוראת המקצועות בעברית. גם התלמידים עצמם שהגיעו ללא כל היכרות עם העברית הקשו על המורים. לראשונה דנו במשותף בבעיות המרכזיות שהקשו על מערכת החינוך העברית וביקשו להעלות פתרונות שונים ברוח התקומה הלאומית של העלייה הראשונה.

באספה הראשונה שהתקיימה בי"ט בחשוון ה'תרנ"ב השתתפו שישה מורים וביניהם: מרדכי לובמן, דוד יודילוביץ , ישראל בלקינד ויהודה גרזובסקי.

אחת היוזמות של אספת המורים הייתה לפנות לאליעזר בן יהודה ולהציע לו לייסד עיתון לילדים. בן יהודה השיב שהוא ואשתו חמדה כבר חשבו על כך ואכן בטבת ה'תרנ"ג יצא בירושלים לראשונה עיתון ילדים בעברית בשם "עולם קטן".

באספה הרביעית של אספת המורים, פירט דוד יודילוביץ, מזכיר האספה, את תפקידיה הלאומיים של העברית וכן את המניעים שבגינם ראוי לעשותה לשון דיבור בארץ ולהנחילה כשפת ההוראה בלימודים. הוא הדגיש את מרכזיותו של בית-הספר העברי וניתח את הגורמים המייעדים אותו למקום החייאתה העיקרי של השפה העברית:

	הרעיון אשר קם עתה בישראל ונשרש בלב רבים מעמנו להחיות את לשון עברית העתיקה ולעשותה לשפה מדוברת, ראוי והגון עתה להתבונן אליו במקום הזה ביתר שאת: כיום הזמן אין לישראל לא בתי משפט, בתי עם ובתי ממשלה, לא שוק וברזה (בורסה) עברים, לא ארץ ולא מקום מסחר על כדור הארץ אשר נוכל להראות עליו כי שמה נשתמש ונתפתח, ונתמיד לדבר בעברית למען נתרגל בה כי תהיה בפינו ללשון מדוברת. כל אלה אין לנו, מקום לדבר בלשוננו על פי הניסיון היומי אין לנו; ואך פינה קטנה אחת, מקום לא גדול אחד נשאר לנו, אשר בו התקנה, בו כל מבטחנו, כי ממנו תצא הלשון והייתה למדוברת בפיות בני ישראל ובנותיו אשר המה יוכלו להביאה אחר כך אל השוק, אל המסחר, אל בתי העם ואל דרך החיים, והמקום הזה הוא בית הספר."
– זיכרון דברי האסיפה הרביעית, ראו: דרויאנוב אלתר (עורך), כתבים לתולדות חיבת ציון וישוב ארץ ישראל, ת"א, תרצ"ב, כרך ג', עמ' 977

מצוקה נוספת שהועלתה על הפרק בישיבה זו הייתה המחסור העצום בספרי לימוד איכותיים בעברית. על כך אמר יודילוביץ:

	ויהי כסובב דברי האספה לדבר ספרי הלימוד, וכל הנאספים הביטו איש בפני רעהו, וכל אחד כמו בוש להודות בפני אחיו כי שואל הוא לנפשו: מאין אקח ספרים? איזה ספרים אציע? אים? איה מחבריהם? איה דברי הימים לישראל? איה דברי הימים לעמים בעברית בלשון ילדים? איה דברי הימים לספרות ארץ ישראל בתוכנית ספרי בית הספר? חשבון בעברית? איה מדע כללית? איה מדע ארץ ישראל לילדים בעברית, במשפט המדינה היום? איה ידיעת הטבע ותולדותה? איה ספר התחלה פשוט לילדי מחלקת המתחילים (כתה א') לשיחות קצרות ושמות על הדברים הנראים סביבם?... כן הדבר: ענייה היא ספרות הילדים, ומעט הספרים אשר החלו לצאת לאוויר העולם, עוד לא יספיקו לכל המחלקות ולכל ידיעותיהם."
– שם, עמ' 984

בסיום אספת המורים השישית, בב' בכסלו 1895 הוצע לדון "על דבר קטנים פחות מבני שש, בדבר ההכנה לבית הספר ויחליטו לדבר על זה באספה הבאה". באספה השמינית שנערכה בי' בטבת אכן דנו בנושא והוחלט להזמין לארץ ספרי יסוד בפדגוגיה שכללו את ספריו של פרידריך פרבל הנחשב ל"אבי גן הילדים", ובכך הניחו את התשתית הפדגוגית להקמת מערכת גני הילדים העבריים בארץ.

לקריאה נוספת

• שלמה כרמי, תלמים ראשונים בחינוך העברי : "אסיפת המורים העברים בארץ-ישראל" ומקומה בתולדות החינוך, תרנ"ב-תרנ"ו, 1986.
• שלמה כרמי, אסיפת המורים העברים בארץ ישראל (תרנ"ב-תרנ"ו), התפזרותה והניסיון לחדש את פעולותיה, קתדרה 36, 1985 עמ' 180-165.

קישורים חיצוניים

• שלמה כרמי, ‏'אסיפת המורים העברים בארץ-ישראל' (תרנ"ב-תרנ"ו), התפזרותה והניסיון לחדש את פעולותיה, קתדרה 36, יוני 1985, עמ' 180-165