אסתר שטרייט-וורצל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אסתר שְטְרייט-וורְצֶל (25 ביולי 1932, כ"א בתמוז ה'תרצ"ב - 7 בדצמבר 2013, ה' בטבת ה'תשע"ד) הייתה סופרת ישראלית, מורה במקצועה, שכתבה בעיקר לבני נוער.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרייט נולדה בשנת 1932 במושבה פתח תקוה, לסופר והמחנך שלום שטרייט. בגיל 12 פרסמה את סיפורה הראשון תחת שם העט "צבי הדס". ב-1949 סיימה את לימודיה בגימנסיה אחד העם אותו ייסד אביה, והחלה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1952, לאחר שסיימה לימודי תואר ראשון בספרות ובפסיכולוגיה, החלה ללמד בגימנסיה שבה למדה. בהמשך דרכה הייתה מורה בבית הספר החקלאי כנות ליד גדרה,‏[1] ובשנת 1958 בבית הספר תיכון ברנר בפתח תקווה, שם לימדה עד פרישתה.

בשנת 1954 נישאה לרופא ד"ר מרדכי וורצל. לזוג שלושה ילדים.

בשנת 1955, בגיל 22, החלה קריירה ספרותית שכללה פרסום סיפורים וכן רשימות בנושא חינוך. בשנת 1962 ראה אור ספרה הראשון, "מן המצר". בשנת 1969 סיימה בהצטיינות תואר שני בספרות ובתנ"ך. בשנת 1982 זכתה בפרס זאב על ספרה "אליפים". בשנת 1987 פרשה לגמלאות ממקצוע ההוראה, לטובת כתיבה ומפגשים עם קוראים. בשנת 2001 הוציאה לאור את הספר מ"אורי עד אדי", שהוא מעין אוטוביוגרפיה שלה ושל יצירותיה. ב-2008 הוציאה את הספר "קיץ כתום", רומן המספר על פינוי גוש קטיף, ונוקט עמדה המתנגדת לתוכנית ההתנתקות ותומכת במתנחלים. שטרייט-וורצל אמרה שהיא התנגדה להתנתקות ותומכת בימין הציוני-לאומי.‏[2]

אסתר שטרייט-וורצל נפטרה ב-7 בדצמבר 2013, בגיל 81, אחרי מאבק במחלה קשה וממושכת. הותירה בעל, שלושה ילדים וחמישה נכדים. נקברה בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.

ארכיונה שמור בארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.‏[3]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה של שטרייט-וורצל מכוונים בעיקר לבני הנוער ולילדים, ומסופרים לרוב על רקע ההיסטוריה של המדינה, הקמתה, מלחמות ישראל והשואה. ספרים נוספים שלה מסופרים על רקע הווי חיי הנוער והילדים בישראל, כפי שהיא תופסת אותו.

על כתיבתה העידה:

כשאני כותבת לנוער חשוב לי להקפיד על עלילה מרתקת, כי הנוער חסר סבלנות. הספרים שלי גם תמיד מסתיימים בכי טוב. אמנם לא צריך להסתיר את הטרגי והכואב, אבל צריך לתת פתח לתקווה. אבל לא פחות מזה חשובים לי התכנים שאני מאמינה בהם. אני כותבת ספרים שהרקע שלהם הוא היסטורי, אבל האווירה חשובה לי יותר מהאירוע המדויק. גם הדמויות, למרות שאני מראיינת ומתחקרת אותן, הן, בכל זאת, דמויות שיצרתי ובראתי.

ידיעות אחרונות, 24.3.06

בשנת 2011 יצאה סדרת טלוויזיה בערוץ הילדים המבוססת על ספרה המצליח "אליפים".

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מן המצר (חידוש, 1962)
  • נערי המחתרת (מסדה, 1969) בספר זה מתוארים קורותיהם של יוחי, גיבור הספר, וחבריו ששירתו במחתרת של ההגנה למרות גילם הצעיר. הספר מגולל את כל קורותיהם מההשבעה והאימונים ועד הדבקת עלונים ומעצרים. הספר יצא במהדורה מחודשת בשנת 1991 בהוצאת "עמיחי".
  • אוּרי (עמיחי, 1969)
  • הבריחה (מסדה, 1973)‏[4]
  • הרפתקה באילת (עמיחי, 1978)
  • בן הערובה (עמיחי, 1987) – הספר מספר על שלושה אנשים: בועז – נער ישראלי שנסע ללמוד אנגלית באנגליה בחופשת הקיץ ונחטף על ידי מחבלים; פרנץ יוזף – יהודי שילדותו עברה עליו בשואה ובגיל מתקדם היגר לגרמניה נשא אשה גרמנייה והמציא מסג חדש שהפך אותו למיליונר; ויוסי – מרגל ישראלי המחופש לראפיק מחבל בפת"ח.
  • אליפים (עמיחי, 1982) – זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער; ב-2010 עובד לסדרת טלוויזיה באותו השם.
  • מכתבים לצופיה (עמיחי, 1987)
  • בני דניאל (עמיחי, 1989)
  • שחר (עמיחי, 1990)
  • אוסטרלים / אנה (עמיחי, 1990)
  • תפילת הנזיר (עמיחי, 1994)
  • שבעת המנעולים (כתר, 1995)
  • רגעי האור (עמיחי, 1998)
  • אדי מלך המסטולים (עמיחי, 1999)
  • חברות (עמיחי, 2003)
  • רועי (עמיחי, 2004)
  • מאורי עד אדי: קורות ספרי (עמיחי, תש"ס) (אוטוביוגרפי)
  • עטרות (עמיחי, 2006) – ספר המתאר את קורות היישוב היהודי עטרות, יישוב יהודי שננטש במהלך מלחמת העצמאות.
  • שתי אמהות (עמיחי, 2006)
  • קיץ כתום (עמיחי, 2008) – על תוכנית ההתנתקות ופינוי גוש קטיף.

ספרים לגיל הרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבובה מהבית הקטן (מ' ניומן, 1964)
  • שנה טובה לדנה (מסדה, 1964)
  • צ'ירי בירי מארץ צ'יריבום (עמיחי, 1991)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהשראת כנות קראה לבית הספר החקלאי בספרה "אליפים" "גנות".
  2. ^ כרמית ספיר ויץאסתר שטרייט-וורצל מתנתקת מהקונצנזוס, באתר nrg מעריב, 21 בדצמבר 2008.
  3. ^ אסתר שטרייט-וורצל, באתר הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
  4. ^ ביקורת: אוריאל אופקהבריחה, דבר, 14 בספטמבר 1973.