אפוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכהן הגדול לובש את בגדי הכהונה, האפוד מסומן בצהוב.

אפוד הוא פריט לבוש שהיה אחד משמונת בגדי הכהונה של הכהן הגדול. אפודים היוו חלק חשוב בפולחן הדתי בתקופת התנ"ך.

כיום אפוד איננו פריט לבוש בעל משמעות דתית, אלא החגור של חיילים, בו שמים מחסניות וכדומה.

תיאור אפוד הכהן הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורו של אפוד הכהן הגדול בתורה לא ברור, ומפרשי המקרא התלבטו בו. ההנחה המקובלת היא שהאפוד היה מעין בגד מרובע, דמוי סינר ארוך, ארוג מחוטים הטוויים מזהב (הזהב רוקע לטס דקיק ונחתך לחוטים), תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש (שמות כ"ח, ו'). על פי רש"י היה האפוד סינר אחורי, שכיסה רק את חלקו האחורי של גוף הכהן הגדול, ועל פי רשב"ם היה האפוד סינר שלם, מעין חצאית. האפוד נמשך מאחורי גוף הכהן עד כתפיו, ומשם ירדו שתי כתפות מלפניו עד למתניו. במתני הכהן נקשר האפוד לגוף הכהן על ידי ה"חשב" (חגורה).

על הכתפות היו משובצות שתי אבני שוהם שעליהן חקוקים שמות שבטי ישראל, ועליהן נאמר במקרא: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל על שתי כתפיו לזיכרון".

על פי פרשנות אחרת, שמקורה בכתבי יוסף בן מתתיהו, לא היה האפוד סינר אלא מעין אפודה במשמעה המודרני, דהיינו פריט לבוש מעין חולצה פתוחה מצידיה, שכתפותיה מחברות את שתי חלקיה, וה'חשב' (החגורה) קושרת אותה לגוף.

לאפוד חובר החושן בטבעות, ובמספר מקומות במקרא נקרא החושן בשם 'אפוד', מאחר שהם זוהו כפריט לבוש אחד.

אפודים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מתוארים כוהנים רגילים כ'לובשי אפוד בד'. גם בתיאורי עבודה זרה מתואר האפוד כפריט פולחן דתי המשמש לניבוי עתידות.