אפונסו דה פאיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דרך הים אל הודו ואתיופיה: הקו הירוק מסמן את מסעם המשותף של אפונסו דה פאיבה ושל פרו דה קווילאן בשנת 1488 עד לעדן, הקו הכחול מסמן מסלול היעד של דה פאיבה, הקו הכתום - את המשך המסע של דה קווילאן להודו, והקו השחור - את מסעו הראשון של וסקו דה גאמה להודו

אפונסו דה פּאיבהפורטוגזית Afonso de Paiva, שמו בלידה ז'ואאו אפונסו דה אביירו João Afonso de Aveiro, ‏ 1460 קשטלו ברנקו - ?1491) דיפלומט ומגלה ארצות פורטוגזי. לפי דרישת המלך ז'ואאו השני ערך מסע למזרח על מנת לאסוף מידע על דרכי המסחר ותחנות הביניים באוקיינוס ההודי לקראת מסעותיו של ואסקו דה גאמה.

רקע משפחתי וכמה פרטים ביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן למשפחה מהאצולה הגבוהה של העיר קשטלו ברנקו, (שמוצאה לפי ההיסטוריון גשפאר קוריאה - מהאיים הקנריים) ירש את התפקיד של פקיד מס ושל "סופר המלך" לענייני הקהילה היהודית בעיר. במסגרת תפקידיו אלה היה במגע עם המיעוטים ה"מזרחיים" בארצו - היהודים והערבים - ולמד את שפותיהם. שיכלל את הידע שלו בערבית אצל סוחרי העיר סאוטה. אופנסו דה פאיבה השתתף והצטיין בקרב טורו (1476) כנושא כליו של המלך לעתיד ז'ואאו השני. לכן אחרי שעלה על כס המלכות, ז'ואאו השני בחר בו ללוות את פרו דה קוויליאן במסעות המיועדים למצוא את הדרך להודו ולממלכת הכומר יוחנן. דה קוויליאן רכש כבר ניסיון בשני מסעות קודמים לצפון אפריקה וידע היטב ערבית ואת מנהגי האוכלוסייה המוסלמית שם.

מסעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 במאי 1487 שני שליחי המלך הפליגו מסנטרם (מקום המצאות החצר של המלך) מצוידים בכסף (כולל אגרות אשראי של ברטולומיאו מרקיוני) ובמידע שסופק להם על ידי ה"קוסמוגרפים" של החצר (למשל מפה מאת דיוגו אורטיש) ‏[1] ועל ידי שני סוחרים יהודים. עם אחד מסוחרים אלה דב פאיבה התידד ונסע איתו ביחד בעבר לאורך חופי אפריקה. ‏[2] בקשר למסלול שיש לבחון. עברו קודם דרך ליסבון, ולנסיה, ב-14 ביוני הגיעו לברצלונה, כעבור עשרה יום לנאפולי, אחרי עוד עשרה יום לאיי יוון ולרודוס שם התארחו באכסניה האבירים הפורטוגזים של מסדר יוחנן הקדוש. אחר כך הגיעו לאלכסנדריה במצרים תוך התחזות לסוחרי דבש. באלכסנדריה חלו שניהם במחלת חום הקרויה "קדחת הנילוס". מפני שנחשבו לגוססים ללא צאצאים סחורותיהם הופקעו על ידי נאיב, סגן של הסולטאן, אבל הוחזרו להם אחרי שהתאוששו. נסעו בהמשך לרוזטה, לקהיר, עברו אחר כך דרך סואץ למדבר סיני ולחוף המזרחי של חצי האי ערב ומשם עד לעדן. בדרך עשו גם עליית רגל למכה ומדינה, מחופשים למוסלמים. הגיעו לעדן בשנת 1488 ומאותו רגע נפרדו צעדיהם. פרו דה קוויליאן פנה לכיוון הודו בעוד אפונסו דה פאיבה נסע לחפש את ממלכת הכומר יוחנן באתיופיה.

אולם אפונסו לא הגיע למקום היעד. ידוע שהמשיך לסוואקין בסודאן שם קיווה, כפי שכותב ג'יימס ברוס בספרו, להצטרף לשיירה אל יעדו. כשדה קוויליאן חזר לקהיר בתום מסע של כשנה, ב-30 בינואר 1491 פגש שני יהודים, הרב אברהם דה בז'ה וז'וזה דה לאמגו, שנשלחו על ידי מלך פורטוגל לחפש אותם במצרים. בקהיר נודע לו על מות עמיתו אפונסו בתחילת החודש, מדבר. כמה שנים מאוחר יותר, פרו דה קוויליאן יצליח להגיע לממלכה הנוצרית באתיופיה ואף חי שם עד סוף חייו.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית ספר ושדרה בעיר קשטלו ברנקו, כמו כן ככר בעיר סטובל נושאים את שמו.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Foundations of the Portuguese empire, 1415-1580 vol 1 ,University of Minnesota Press, 1977 ISBN 0816607826 ‏ (ביילי ווליס דיפי, בויד סי. שפר, ג'ורג' דייביסון וויניוס - יסודות האימפריה הפורטוגזית 1415-1580 כרך א , הוצאת אוניברסיטת מינסוטה, 1977)

מצטטטים את Padre Francisco Álvares

Verdadeira informacao das terras do Preste Joao das Indias 1 ed. 1540 ( האב פרנסישקו אלווארש - המידע האמיתי של ארצות הכומר יוחנן והודו - מהדורה ראשונה 1540)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

História de Portugal – Dicionário de Personalidades” (coordenação de José Hermano Saraiva), edição QuidNovi, 2004) (תולדות פורטוגל - לקסיקון אישים - בעריכתו שך ז'וזה הרמנו סראיבה, הוצאת קוויד נובי 2004)

  • James Bruce,Travels to Discover the Source of the Nile 1805) vol. 3

(ג'יימס ברוס - מסעות בחיפוש אחרי מקורות הנילוס, כרך ג 1805.

  • John Jeremy Hespeler-Boultbee, Richard Pankhurst, A Story in Stones: Portugal's Influence on Culture and Architecture in the Highlands of Ethiopia 1493-1634, CCB Publishing, 2006, ISBN 0978116216

(ג'ון ג'רמי הספר-באולטבי, ריצ'רד פנקהרסט - סיפור באבן: השפעת פורטוגל על התרבות והאדריכלות באתיופיה ההררית 1493-1634, הוצאת סי סי בי. 2006)

  • PEREIRA, António dos Santos, “Pero da Covilhã e Afonso de Paiva, de Castelo Branco: Agentes Secretos de D. João II”, in Anais Universitários. Série Ciências Sociais e Humanas, Covilhã, Universidade da Beira Interior, n.º 1, 1990, pp. 147-155.

(אנטוניו פריירה דוש סאנטוש - פרו דה קוביוואן ואפונסו שה פאביה מקשטלו ברנקו: סוכנים חשאים של דום ז'ואאו השני באנאיש אוניברסיטריוש, קווילאן, אוניסרסיטת ביירה איטריור, מס. 1.1; 1990 , ע'147-155.)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ז'וזה שאבאש וברנדרד גולדשטיין -אסטרונומיה בחצי האי האיברי - בTransactions of the American Philosophical society, , Philadelphia vol 90 Pt2, 2000
  2. ^ Anita Novinsky- O Papel des Judeus nos Grandes Descobrimentos Rev bras de Historia San Paulo, vol.11, nr 21 , pp65-75 set.1990-fev. 1991(אניטה נובינסקי - תפקיד היהודים בתגליות הארצות הגדולות , כתב ברזילאי להיסטוריה, סאו פאולו,כרך 11, מס 21, ע' 65-75 ספט. 1990-פבר.1991 )