אפונסו השישי, מלך פורטוגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אפונסו השישי
(21 באוגוסט 1643; ארמון ריברה, ליסבון, פורטוגל - 12 בספטמבר 1683; ארמון סינטרה, סינטרה, פורטוגל) (בגיל 40)
Afonsoviportugal.jpg
מקום קבורה מנזר סאו ויצ'נטה דה פורה, ליסבון
בת-זוג
שושלת בית ברגנסה
תואר מלך פורטוגל ואלגארבה
כינוי "המנצח"
אב ז'ואאו הרביעי
אם לואיזה דה גוזמן
מלך פורטוגל ואלגארבה
תקופת כהונה 6 בנובמבר 1656 - 12 בספטמבר 1683 (26 שנים)
הקודם בתפקיד ז'ואאו הרביעי
הבא בתפקיד פדרו השני

אפונסו השישי (21 באוגוסט 1643 - 12 בספטמבר 1683), הידוע בכינויו "המנצח" (o Vitorioso), היה מלך פורטוגל ואלגארבה השני לבית ברגנסה.

בגיל שלוש אפונסו, שהיה ידוע בילדותו כדוכס ברגנסה, חלה במחלה שהשאירה אותו משותק בכל הצד השמאלי של גופו ומעורער נפשית לשארית חייו. בגיל 10, עם מותו של אחיו הבכור תאודוסיו, אפונסו הפך ליורש העצר לכס המלוכה הפורטוגלי וקיבל את התואר נסיך ברזיל.

בשנת 1656, כשאפונסו היה בן 13, מת אביו, ז'ואאו הרביעי, מלך פורטוגל, אך משום גילו הצעיר אימו, לואיזה דה גוזמן, מלכה במקומו כעוצרת. אולם גם כאשר אפונסו הגיע לבגרות אימו המשיכה למלוך בשמו בשל מצבו הנפשי ואי התעניינותו בפוליטיקה. אולם בשנת 1662 הפוליטיקאי לואיש, רוזן קסטלו מלור, ניסה להגביר את כוחו על ידי התחברות עם אפונסו. הוא הצליח לשכנע את המלך הצעיר שאמו מנסה לגזול ממנו את הכתר ולהגלות אותו מפורטוגל. כתוצאה מכך אפונסו גירש את אמו למנזר והחל למלוך בעצמו, בעודו ממנה את לואיש לראש הממשלה.

במהלך תקופת שלטונו הפורטוגלים השיגו שני ניצחונות חשובים על הספרדים שגרמו לספרד להכיר לראשונה בעצמאותה של פורטוגל בשנת 1668. באותה תקופה פורטוגל הפסידה את מושבותיה בבומביי וטנג'יר לידי האנגלים, כחלק מהנדוניה של אחותו של אפונסו, קתרינה, עם הנשאה לצ'ארלס השני, מלך אנגליה. עם עזרתם של האנגלים ההולנדים הכירו בשלטון הפורטוגלי בברזיל בתמורה ליציאתה של פורטוגל מסרי לנקה.

אפונסו נישא בשנת 1666 למארי פרנסואז, נסיכת סבויה ונמור, בתו של דוכס נמור, אך לאחר שנה בלבד מארי ביקשה מהכנסייה לבטל את הנישואים בשל אי-אונו של המלך. הכנסייה העניקה למארי את הביטול והיא נישאה לאחיו הצעיר של אפונסו, פדרו (לימים פדרו השני, מלך פורטוגל). באותה השנה פדרו השיג מספיק תמיכה כדי להכריח את המלך לוותר על השלטון ולהגלות אותו לאיים האזוריים לשבע שנים. פדרו מונה לעוצר הממלכה עד למותו של אפונסו בשנת 1683.