אפידורל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קטטר אפידורל מוחדר במהלך לידה
איור של הזרקת משכך כאבים לחלל האפידורלי

המושג אפידורל הוא קיצור של הרדמה אפידורלית. הרדמה זו היא סוג של הרדמה אזורית, במהלכה מוזרקים סמים מאלחשים באמצעות קטטר אל החלל האפידורלי.

הזריקה, הנעשית בשלב השני של הלידה, עשויה לגרום לאובדן תחושה. אובדן התחושה גורם להפחתה ברמת כאבים מהם סובלת האישה, על ידי חסימת מעבר של אותות כאב בעמוד השדרה.

אף על פי שנהוג לחשוב כי "אפידורל" הוא החומר המוזרק, למעשה, ניתן השם בשל מיקום ההזרקה בתוך גוף היולדת.

האזור המדובר נמצא בעמוד השדרה, ברווח שבין חוט השדרה לבין תעלת החוליות שסביבו. רווח זה מחולק ל 3 קרומים/שכבות כאשר הרחוקה ביותר מחוט השדרה נקראת "dura madre " הזריקה מוזרקת לחלל מעל השכבה הזו ומשם השם זריקה אפידורלית. התהליך מתבצע באמצעות הזרקה של משכך כאבים, בדרך כלל לידוקאין.

המנגנון בנוי ממזרק ובתוכו צינורית דקה, שקצהּ השני נמצא בתוך מכשיר המאפשר הזרקה קבועה של חומר ההרדמה. לחיצה על הכפתור הנמצא בתוך המזרק מביאה להגברה רגעית של ההרדמה. הצינורית נשארת בגופה של היולדת במהלך כל הלידה ומוצאת כשעתיים לאחר הלידה.

מכיוון שמיקום שגוי של המחט עלול להיות מסוכן ביותר, נוקטים צעדי זהירות להבטחת מיקומה מדויק של המחט, בהם: החדרת מנת מבחן קטנה, כדי לוודא שאין תופעות שליליות על היולדת, לאחריה מוחדר שאר החומר במנות קטנות. כדי למנוע סיבוכים אפשריים, לפחות איש צוות רפואי אחד חייב להיות נוכח במקום במשך כל התהליך.

כמחצית מהיולדות בבתי החולים בישראל בשנת 2007 עשו שימוש אפידורל‏[1].

יתרונות וחסרונות של התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרונו של האפידורל הוא בכך שהאישה היולדת אינה צריכה לסבול את כאבי הלידה והצירים. חווית הלידה העוברת על היולדת הינה רגועה יותר. בעבר נטען כי חומר האלחוש האפידורלי אינו משפיע על גופו של העובר, אלא נשאר בגופה של האם בלבד- טענה זו לא הוכחה מחקרית.

המתנגדים לאלחוש אפידורלי מונים כמה בעיות:

  1. לא ניתן לצפות מראש רגישות לחומר העלולה לגרום לתופעות קשות.
  2. הפרוצדורה מאטה את קצב הלידה ומאריכה את משכה הכולל.
  3. יש הטוענים כי הפרוצדורה מגדילה את הסיכוי ללידת מכשירים.
  4. מרגע שניתנה זריקת אפידורל צריכה היולדת להיות תחת השגחת מוניטור רצופה עד סוף הלידה.
  5. עקב השיתוק הנלווה להרדמה, מוכרח השלב השני של הלידה להיעשות בשכיבה, בניגוד לכוח הכבידה, תוך לחיצות שעלולות להיות לא-יעילות עקב חוסר התחושה של היולדת. הדבר עלול לגרום לסיבוכי לידה שונים ולנזקים לרצפת האגן של היולדת.

תופעות לוואי אפשריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלכה מיידית של ההזרקה הינה חסימת העצבים המוליכים כאב, אולם עלולות להיות השלכות נוספות. סמים מאלחשים מקומיים בחלל האפידורלי עלולים לחסום גם סוגי עצבים אחרים, בהתאם לסוג הסם ולכמות הניתנת. חסימות אלה עלולות להתבטא ב:

  1. תחושת גרד.
  2. אובדן תחושה (כמו חוש מגע).
  3. הרפיית שרירים.
  4. אובדן פעולה של המערכת הסימפתטית השולטת בלחץ הדם.

במקרים בהם מוזרקת כמות גדולה מדי של אפידורל, עלול להיגרם שיתוק בסרעפת ובשרירי החזה. כמו כן עלולה הפעילות הסימפתטית של הלב להיפגע, מה שיכול להוביל לירידה משמעותית בקצב פעימות הלב ולחץ הדם. כרבע מהיולדות המטופלות באפידורל סובלות במשך ימים אחדים לאחר הלידה מתופעות לוואי קלות, בהן חולשה כללית, צמרמורת וכאבי ראש. תופעות קשות יותר הן נדירות וכוללות: תגובה אלרגית לחומר, זיהומים ודימומים באזור ההזרקה.

מקרים בהם נוצרים סיבוכים קטלניים כתוצאה מהתהליך הם נדירים למדי; החמורים שבהם - שיתוק בפלג הגוף התחתון ומקרי מוות - מתרחשים ביחס של פחות מאחד למאה אלף. דוגמה למקרה כזה היא החדרת החומר למקום שגוי שעלולה לגרום לתופעות קשות, בהן: שיתוק זמני ובמקרים חריגים שיתוק קבוע במקומות שונים בגוף, בדרך כלל ברגליים, פגיעה מוחית ואפילו מוות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיטל יסעור בית-אור, באיזה בי"ח הסיכוי הכי טוב לקבל אפידורל?, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2008

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.