אפיפורה

אֶפִּיפוֹרָה (מיוונית: επιφορά, לשאת מעל) היא אמצעי ספרותי, המאופיין בחזרה על מילה או כמה מילים בסוף מספר שורות או משפטים רצופים. מטרת השימוש באפיפורה היא להבליט ולהדגיש מסר מסוים. בשירת ימי הביניים העברית נכתבו שירים, שכל השורות שלהם הסתיימו באותה מילה, למשל הפיוט "צמאה נפשי" של רבי אברהם אבן עזרא, שכל שורותיו מסתיימות במילה "חי".

צורת הטכניקה ומקורותיה

האפיפורה מופיעה כבר בתנ"ך, ובמידת מה גם במשנה, ועל כן היא נחשבת לאחת מהטכניקות הקדומות ביותר. לדוגמה: וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם (שמ"א כה 6).

האפיפורה משמשת בשירה, בסיפורת ובסיסמאות. מבנה החזרה נותן עוצמה לשורות ומקשר אותן בקשר חזק יותר. לרוב האפיפורה מופיעה במרווחים קצרים יחסית, אך לעיתים יש גם חזרות מרוחקות יותר. כך למשל הפזמונאי בוב דילן סוגר כל בית בשירו Ballad for a thin man במשפט: "?Do you, Mr. Jones".

אפיפורה במוזיקה

במוזיקה ישנו מונח מקביל המתאר קטע בו יש תמה מוזיקלית החוזרת בסוף כמה משפטים (אין לבלבל עם אקורד חוזר שאינו אפיפורה, אלא רק חריזה מוזיקלית). על התמה להיות מורכבת ממלודיה והרמוניה גם יחד. במקרים מסוימים הקטע עובר מודולציה בין המשפטים, אך המלודיה וההרמוניה, יחסית לסולם, נשמרות.

המונח המוזיקלי מקובל פחות מהמונח הספרותי וזאת כיוון שהוא נדיר יותר. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לאפיפורה מוזיקלית היא הבופ סטנדרט Epistrophy (בעברית: אפיפורה) שהולחן בידי הפסנתרן ת'לוניוס מונק והמתופף קני קלארק.

דוגמאות לאפיפורה

דוגמה מהמקרא

• אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן:

יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן:

יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן: (הושע יד, ו-ח).

דוגמה מהשירה

• לא הכול הבלים, בתי (...)

כי עדית מטפחתך, בתי (...)

והכה החלי, בתי (...)

אז עלה הברזל, בתי (...)

לא לכח יש קץ, בתי (...)

עוד יבא יום שמחה, בתי (שיר לאשת-נעורים, נתן אלתרמן).

הדובר משתמש במילה "בתי" כאפיפורה על מנת להדגיש את ההתמסרות הכפייתית והמוחלטת של הדובר לאהובתו.

ראו גם

• אנאפורה
• חרוז לבן