אפיקומן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האפיקומן הוא מחצית מהאמצעית מבין שלוש המצות שעל שולחן הסדר.

האֲפִיקוֹמָן הוא מצה שאוכלים לקראת סופו של ליל הסדר, בסימן "צָפוּן". נוהגים לצורך כך לקחת חצי מהמצה האמצעית משלוש המצות המונחות על שולחן הסדר, ולהצניעה עד סוף הסדר.

מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המנהג הוא אכילת קורבן הפסח בסופו של הלילה בזמן שבית המקדש היה קיים, שהיה נאכל עם מצה ואסור היה לאכול אחריו דבר, כפי שנאמר במשנה (פסחים י, ח): "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". בפירוש המשנה נחלקו האמוראים בתלמוד, רב פירש שאסור ללכת מחבורה אחת שאוכלת את קורבן הפסח לחבורה אחרת, ושמואל פירש שמדובר בקינוח הסעודה, שאסור לאוכלו כדי שיישאר טעם המצווה בפה, וכך נפסק להלכה. זכר לאותה אכילה, נהגו לאכול את מצת האפיקומן בסוף ליל הסדר גם כאשר אין מקריבים את הפסח, ולאחר אכילה זו אין אוכלים דבר.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה אפיקומן לא מגיעה מעברית לפיכן יש מספר השערות לגבי מקורה:

  • השערה מקובלת מניחה שמקור המילה הוא ממִשתה שעורכים אחרי הסעודה (מיוונית epi komon הוא אל התהלוכה, אל השעשועים)‏[1].
  • בלשנים מודרניים סבורים כי מקור המילה אפיקומן היא מיוונית, "קינוח סעודה" (επικωμον‏[2]).

כמות אכילת האפיקומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הראשונים, יש לאכול כזית מהאפיקומן (שיעור זה נתון במחלוקת בין הפוסקים - מ-7 סמ"ק ועד כדי 50 סמ"ק), כמו כל מצוות אכילה. עם זאת, מהרי"ל כתב שיש לאכול לכתחילה כשיעור שני זיתים, כדי שתהיה אכילת שביעה.

גניבת האפיקומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובאת ברייתא:

Cquote2.svg

תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו

Cquote3.svg
תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט, עמוד א'

רש"י שם פירש שמדובר בהגבהת הקערה עם המצות (דהיינו, סילוק האוכל), או אכילה מהירה. עם זאת, הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז, ג) הבין שמדובר בחטיפת המצה אחד מהשני. רק בשלב מאוחר יותר התפתח המנהג שהילדים עצמם הם החוטפים. בכל מקרה, המנהג נועד לעורר את הילדים, כדי שישתתפו בליל הסדר, שהרי עיקר המצווה הוא "והגדת לבנך".

בליל הסדר, עורך הסדר בוצע את אחת המצות, כדי שיהיה באכילה משום "לחם עוני", הנאכל כפרוסה ולא כלחם שלם. את החצי הנותר נוהגים להותיר לאפיקומן. סביב המצה הזו התפתח המנהג שהילדים מנסים "לגנוב" אותה, ולקבל הבטחות למתנה בתמורה להחזרת המצה. אמנם, לרוב אין צורך אמיתי בהחזרת המצה, כיון שניתן לאכול את האפיקומן גם ממצות אחרות.

על אף שהחבאת האפיקומן נהוגה בעדות רבות, גניבתו על ידי הילדים הייתה בעבר מקובלת רק אצל חלק מיהודי אשכנז ובשאר עדות ישראל לא היה המנהג מוכר כלל, והיו אף חכמי הלכה שאסרו מנהג זה מחשש שהוא עלול לחנך את הילדים לגנוב. כיום התקבל מנהג שאחד המבוגרים בבית מחביא את האפיקומן והילדים צריכים למצוא אותו על מנת לקבל פרס, כך משיגים את המטרה המקורית תוך הימנעות מחשש של חינוך לגניבה או סחטנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבן שושן, המילון החדש, אֲפִיקוֹמָן
  2. ^ המילון הארמי של מרקוס יאסטרוב


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.