אפליה בגלל גובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפליה בגלל גובהאנגלית: Heightism) היא דעה קדומה או אפליה על בסיס גובה. המונח מתייחס הן לאפליית אנשים גבוהים במיוחד והן לאפליית אנשים נמוכים במיוחד.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "Heightism" הוטבע על ידי הסוציולוג שאול פלדמן, במאמר שכותרתו "הצגת קוצר גובה חיי היומיום - heightism בחברה האמריקאית: לקראת סוציולוגיה בעל שיעור קומה", שהוצג בכינוס של האגודה הסוציולוגית האמריקאית בשנת 1971. המונח Heightism נכלל במילון ברנהרט השני לאנגלית החדשה והפך לפופולרי כאשר מאמרו של פלדמן הודפס בטיים בשנת 1971.

Heightism הוא אחד מהתחדישים הקשורים לדעות קדומות ואפליה שהם בדוגמה המילונית לאחר סקסיזם.

בעסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות מסוימות דורשות אנשים גבוהים או לפחות מעדיפות אנשים גבוהים, כולל חלק מעבודות הכפיים, אכיפת החוק, ספורט מקצועי ביותר ודוגמניות מקצועניות. טייסים צבאיים צריכים להיות בגובה של 77-64 אינצ'ים (160 - 200 ס"מ) עם גובה ישיבה של 40-34 אינצ'ים (86 - 100 ס"מ)‏[1]. במקצועות מסוימים, לעומת זאת, יש מגבלות על הגובה העליון, כמו רקדניות בלט שבדרך כלל נדרשות להיות מתחת לגובה של 5 רגל ו-7 אינץ' (1.70 מ'). ברובם המכריע של המקרים לא היה נראה שיש השפעה של גובהו של האדם על יכולתו לבצע היטב את העבודה המבוקשת. בנוסף, מחקרים הראו שלאנשים נמוכים משלמים פחות מאנשים גבוהים, עם פערים בסדר גודל דומה לפערים בין גזעים ופערים בין המינים‏[2][3].

סקר על גובהם של המנכ"לים שחברותיהם נכללו בדירוג החברות של כתב העת Fortune בשנת 2005 גילה שהם היו בממוצע בגובה של 6 רגל (1.83 מ'), גובה הגבוה ב-2.5 אינץ' (6.4 ס"מ) מקומת האדם האמריקאי הממוצע. 30% מהם היו בגובה של 6 רגל ושני אינצ'ים (1.88 מ') ומעלה, לעומת רק 3.9% מכלל האוכלוסייה הכוללת של ארצות הברית שהגיעה לגובה זה‏[4]. סקרים דומים חשפו שפחות מ3% מהמנכ"לים היו מתחת לגובה של 5 רגל ו-7 אינצ'ים (1.70 מ'). כ90% מהמנכ"לים הם מעל הגובה הממוצע‏[5].

הכרויות ונישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפליה בגלל גובה היא גם גורם בהעדפות היכרויות. עבור אנשים מסוימים, גובה הוא גורם ראוי לציון באטרקטיביות המינית.

הצלחת הרבייה הגדולה יותר של גברים גבוהים מוכחת על ידי מחקרים שמראים שלגברים גבוהים יותר יש סיכוי גבוה יותר להיות נשואים ולהוליד יותר ילדים, למעט בחברות עם חוסר איזון מגדרי חמור שנגרם על ידי מלחמה. עם זאת, מחקרים מאוחרים יותר העמידו את התאוריה הזו בסימן שאלה, ולא מצאו מתאם בין גובה למספר הצאצאים. יתר על כן, מחקר על אורך הרגל ויחס אורך הרגל ביחס גוף מתנגד לרעיון כי יש העדפה ברורה לבן זוג גבוה. במחקר שנערך בשנת 2008 נמצא שבשני הקצוות, הגבוהים והנמוכים, האטרקטיביות מופחתת.

באופן פרדוקסלי, מחקר הראה שבבריטניה, לנשים נמוכות היה את הסיכוי הטוב ביותר להיות נשואות ובעלות ילדים. הסיבות שהוצעו למצב זה כוללות את העובדה שנשים נמוכות מתחילות את גיל ההתבגרות מוקדם יותר מאשר נשים גבוהות שחוות פוריות מתעכבת מכיוון שהם משקיעות יותר אנרגיה בגדילה, ושלנשים נמוכות יש מאגר גדול יותר של גברים לבחירה (מכיוון שנשים כמעט אף פעם לא מתחתנות עם גברים נמוכים מהן). ד"ר אדם אייר ווקר, מהמרכז לחקר האבולוציה באוניברסיטת סאסקס, טוען שהמחקר בוצע על העם הבריטי, ולכן האפשרויות עשויות להיות תוצאה של ההשפעה של התרבות.

במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדיה, אפליה בגלל גובה יכולה ללבוש צורה של עשיית צחוק מאנשים שגובהם נמצא מחוץ לטווח הנורמלי בדרכים שנחשבות לראויות יותר מאשר אם הבדיחות ​יכוונו לצבע עורו או משקלו. תיאורם של גברים נמוכים במדיה הוא שלילי באופן כללי. באופן כללי, גברים נמוכים מצטיירים כחסרי הצלחה ברומנטיקה, קריירה וכו' (למשל, ספנס אולשין, באד בנדי וג'ורג' קוסטנזה), או שהם עריצים מגונים הזקוקים לפיצוי על "משהו" (למשל לורד פרקוואד מסדרת סרטי שרק). החריגים הבולטים הם התפקידים בגילומו של מייקל ג'יי פוקס (ובמיוחד מייק פלאהרטי מן סדרת טלוויזיה ספין סיטי, שם איש נמוך מתואר כאדם נאה וחביב, שמצליח גם ברומנטיקה ובקריירה), וכן דמותו של קווין קונולי, אריק "E" מרפי, בסדרת הטלוויזיה HBO, הפמליה (גובהו של קונולי הוא 5 רגל ו-5 אינצ'ים או 1.65 מ')‏[6].

בנוסף, גברים נמוכים יותר מהממוצע אינם נבחרים כמעט לתפקידים ראשיים. למרות שכמה משחקני הקולנוע המפורסמים היו נמוכים בחיים האמיתיים (כמו למשל טום קרוז שגובהו הוא 5 רגל ו-7 אינצ'ים (1.70m)), בתיאורים הבדיוניים שלהם הם הוצגו כגבוהים. עם זאת, יש בהוליווד בעידן המודרני יותר פתיחות לשחקנים נמוכים לעומת תקופות קודמות. הדמויות בתפקידים הראשיים כיום הם בדרך כלל בטווח הגובה הממוצע. בעבר, הנורמה עבור השחקנים הראשיים הייתה להיות לפחות בגובה מינימלי של 6 רגל ו-2 אינצ'ים (1.88 מ'),דבר שבא לידי ביטוי כאשר מסתכלים על גובהם של שחקנים מפורסמים כמו ג'ון וויין (1.93 מ'), ג'יימס סטיוארט (1.91 מ'), גרי קופר (1.91 מ'), קלינט איסטווד (1.84 מ'), רוק הדסון (1.96 מ'), לי מרווין (1.88 מ'), אנתוני פרקינס (1.88 מ'), לי ואן קליף (1.88 מ'), קארי גרנט (1.88 מ') וכריסטופר לי (1.96 מ').

כאשר הוכרז בשנת 2005 שדניאל קרייג הוא זה שישחק את ג'יימס בונד, קמה ביקורת עזה על ההחלטה ללהקו לתפקיד. חלק מהביקורת הייתה הטענה שהשחקן נמוך מכדי לשחק את סוכן 007, למרות שבגובה של 1.78 מ' קרייג הוא מעל הגובה הממוצע של גבר בריטי לבן. היו גם תלונות על כך שהנרי קאוויל נבחר לשחק את סופרמן, בטענה שבגובהו (1.85 מ') הוא נמוך מדי עבור התפקיד.

בסאגת מלחמת הכוכבים, דארת' ויידר מתואר כבעל רגליים מלאכותיות מחוברות, מה שהופך אותו לגבוה יותר מאשר בצורתו המקורית. אפשר לטעון שתוספת הגובה נחשבה כבר אז כדבר שנזקקים לו כדי להיות מנהיג מכובד. בפרודיה שנעשתה על ויידר, בסרט שיגעון בחלל (1987), הוא מתואר כנמוך מאוד בצורתו הרגילה.

בשנת 1987, בסדרת הקומדיה של ה-BBC, בעיה קטנה, מדומיינת חברה טוטליטרית שבה אנשים מתחת לגובה של 1.5 מ' מופלים לרעה באופן שיטתי. התוכנית עוררה ביקורת רבה ותלונות על כך, שלטענתם, הכותבים מחזקים דעות קדומות. הכותבים השיבו שכוונתם הייתה להראות שכל הדעות הקדומות הן טיפשיות, והאפליה בשל גובה נבחרה באקראי‏[7].

בפרק של חוק וסדר: כוונה פלילית, "ג'ונס", התכונה המאפיינת את הרוצח הסדרתי באותו פרק היא חיפוש של נשים נמוכות יותר. הבלשים משערים שהמיקוד בנשים אלו הוא מפני ש"הם גורמות [לרוצח] להרגיש עוצמה, [הרוצח] יכול לשלוט בהם." בסופו של דבר אלכסנדרה איימס (בגילומה של קתרין ארב שגובהה הוא 1.57 מ') שמה את עצמה כפיתיון עבור החשוד, שמראה משיכה אליה.

בפרק של משפחת סימפסון שנקרא "סבא נגד אי התאמה מינית", הומר מבקר את אביו על כך שהוא מעולם לא אמר לו דבר נחמד עליו. בתגובה, סבא אומר, "תמיד הייתי גאה שלא היית איש נמוך".

בשנת 2007 התראיינה השחקנית כריסטינה ריצ'י למגזין Premier לכבוד יציאת הסרט "אנחת הנחש השחור", שבו שיחקה בתפקיד הראשי. במהלך הראיון התלוננה השחקנית כי היא מתקשה להפוך לכוכבת קולנוע אמיתית בגלל גובהה הנמוך (154 ס"מ). גם השחקנית סקרלט ג'והנסון סיפרה בראיון כי היא פוחדת שיעדיפו לקחת שחקניות גבוהות ממנה לצורך גילום תפקידים עם עוצמה‏[8].

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לעכשיו, יש רק מדינה אחת בארצות הברית (מישיגן) האוסרת על אפליה עקב גובה‏[9]. הצעת חוק ממתינה כעת לאישורה במסצ'וסטס כך שניתן יהיה להוסיף את מסצ'וסטס לרשימה‏[10]. בנוסף, שתי ערים בארצות הברית אוסרות כיום על אפליה בגלל גובה : סנטה קרוז שבקליפורניה[11] וסן פרנסיסקו, אף היא בקליפורניה‏[12]. מחוז קולומביה אוסר על אפליה על בסיס הופעה אישית‏[13]. באונטריו, קנדה אסורה להפלות בגלל גובה תחת החוק לזכויות האדם‏[14]. עירית ויקטוריה (אוסטרליה) אוסרת על אפליה על בסיס מאפיינים פיזיים על פי החוק לשוויון הזדמנויות משנת 1995‏[15].

דוגמאות של מאבקים משפטיים מוצלחים נגד אפליה בגלל גובה במקום העבודה כוללים מקרה בשנת 2002 שבו היו מעורבים מועמדים מוכשרים שנדחתה בקשתם לעבוד במשרות בבנק, מפני שהם נחשבו נמוכים מדי‏[16]; תיק משנת 2005 בשבדיה שם נדרשו אנשים לעבודה חברת הרכב וולוו להיות בגובה שאינו קשור לעבודתם ואינו מסייע להם בעבודתם‏[17]; ומקרה משנת 1999 שבו חברה מסוימת דחתה באופן מיידי את כל הנשים שפנו לעבודות אצלה וגובהן היה מתחת ל-5 רגל ו-4 אינצ'ים (1.63 מ')‏[18]. דרישות גובה בתעסוקה שאינן נדרשות לצורך התפקיד הופכות להיות יותר ויותר נדירות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]