אפליה כלכלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפליה כלכלית היא אפליה המבוססת על מרכיבים כלכליים. רכיבים אלו יכולים לכלול זמינות הצעות עבודה, שכר, זמינות ומחיר של מוצרים ושירותים וכמות ההון להשקעה המוצע לקבוצות מיעוטים לצורכי השקעה בעסקיהם. אפליות מרכזיות אפשריות הן כלפי עובדים, צרכנים ועסקים בשליטת בני-מיעוטים.

אפליה כלכלית אינה זהה לאפליית מחירים, בה משתמשים המונופולים (ובמידה פחותה יותר, האוליגופולים ומתחרים מונופוליסטים) כדי לחייב צרכנים שונים במחירים שונים בהתבסס על "נכונותם לשלם" (אנ').

סיבות לאפליה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש טווח השערות נרחב באשר לסיבות השורשיות לאפליה כלכלית. אפליה כלכלית שונה מרוב סוגי האפליות בכך שרק חלק קטן ממנה נובע מגזענות והרוב נובע מ"הבנה צינית שבני מיעוטים לרוב אינם הצרכנים הטובים ביותר שלך". יש שלוש סיבות מרכזיות ועיקריות המוסכמות על רוב בעלי התאוריות הכלכליות כעומדות בבסיס האפליה:

טינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזענות, אפליה מינית, גילנות וחוסר אהדה כלפי דת, אתניות או לאום של האחר היו מאז ומעולם רכיבים באפליה הכלכלית, כמו בשאר סוגי האפליות. נטען כי רוב האפליות בארצות הברית ואירופה הן על בסיס גזע ורדיפות אתניות‏[1]. ברוב העולם, לנשים ניתנים תפקידים פחותים משל גברים, הן מקבלות שכר נמוך יותר והזדמנויות מוגבלות בבעלות על אדמות ובתמריצים כלכליים להקמת ובעלות על עסקים.

עלויות ופידיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת עלות אלטרנטיבית מסוימת בקיום יחסים עסקיים עם קבוצות מיעוט מסוימות, בייחוד באומות משוסעות או אומות בהן נוהגים באפליה בסלחנות. בחברות איסלמיות קיצוניות, חלק מחסידי חוקת השריעה סבורים כי זה לא נאות שאישה תעבוד. חברות שמעסיקות נשים עלולות להפסיד עסקים עם גברים שמרגישים פגועים ממדיניות זו, או לסבול חרמות ואפילו אלימות ונדליסטית מקיצוניים.

סיבה נפוצה נוספת הנכללת בסוג אפליה זה, היא כאשר העובד או הצרכן אינם כדאיים מבחינת עלות-תועלת. לדוגמה, חנויות מזון בארצות הברית לעתים אינן שומרות במלאי אוכל אתני למרות ביקוש שקיים בעניין, מאחר שלדעתן העלויות הכרוכות בכך כבדות מדי לעומת התקבול‏[2].

בנוסף, דיון ציבורי בסוגיות חשובות עלול לעכב קיום יחסים עסקיים לדוגמה הדיון בהגירה בלתי חוקית בישראל ובארצות הברית גורם לחוסר רצון להעסקת אותם מהגרים, בהתבסס על הסבירות הגבוהה שהמעסיק ייקנס ויתבע לדין על העסקת עובדים זרים בלתי-חוקיים.

אי יעילות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים קבוצות מיעוט באוכלוסייה מופלות פשוט כי זה בלתי יעיל כלכלית לערוך תכנון מכוון של הקצאה הוגנת. לדוגמה, בארצות בהן המיעוטים מהווים אחוז קטן מהאוכלוסייה, או בעלי שיעור השכלה נמוך משל האוכלוסייה הכללית, הניסיונות להעסקה מקבוצת המיעוט הם נדירים (למשל, שיעורי ימי העיון וההעסקה-המודרכת אשר החברות מפרסמות יהיו נמוכים בקרב קבוצות המיעוט, אם יתקיימו בכלל).

צורות של אפליה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות כמה צורות בהן מתבטאת אפליה כלכלית. הצורות הנפוצות הן בתנאי שכר שונים וקבלת עובדים על פי אמות מידה שונות. עם זאת, קיימת אפליה גם כלפי קבוצות צרכנים או קבוצות מיעוט בעסקים, ככאשר בבסיס אפליה זו עומדות לרוב סיבות אתניות, לאומיות או דתיות.

בישראל, מקובל כי האפליה הכלכלית המשמעותית ביותר ננקטת כלפי המגזרים החרדי והערבי וכן כלפי קבוצות עדתיות ספציפיות במגזר היהודי, מזרחיים ואתיופים.

אפליה נגד עובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפליה בשוק העבודה
  • אפליית שכר - אפליית שכר היא מצב בו עובדים שונים יקבלו שכר שונה עבור אותה עבודה או עבודה דומה. רוב אפליות השכר אינן מתפרסמות ברבים כיוון שהן נוטות להתרחש בעבודות בעלי שכר מינימום או שכר נמוך, וקבוצת המיעוט נגדה ננקטת האפליה לא מרגישה מחוזקת מספיק על מנת להתלונן. בעולם, מחקר הראה שמוסלמים הרוויחו בממוצע 25% פחות מהשכר של עובדים לבנים בצרפת, גרמניה ואנגליה. בארצות הברית, קבוצות מיעוט הכוללות גברים ונשים אפרו-אמריקאיים, נשים וגברים היספאניים ונשים לבנות מרוויחים פחות מאשר גברים לבנים היו מרוויחים באותה עבודה בדיוק.
  • אפליית העסקה - לרוב אפליה בהעסקה היא העדפה של המעסיק להעסיק גבר במקום אישה או אדם לבן במקום בן-מיעוטים. בעוד שסוג אפליה זה הוא הניתן ביותר לאבחנה, הוא גם לרוב סוג האפליה הכי פחות נפוץ. חוקים נוקשים למניעת אפליה במקום העבודה הפכו אפליה זו לקשה ליישום עבור המעסיקים. עם זאת, זה המצב עבור חברות או גופים גדולים וציבוריים. בשווקים הפרטיים, הקטנים והעצמאיים ניתן להבחין ביתר בירור באפליה הכלכלית - כך לדוגמה במקצועות כמו שרברבות, חשמלאות או נגרות שיעור העסקה פרטית של נשים נמוך מאוד.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור העבודה אצל חרדים נמוך מאשר זה של האוכלוסייה הכללית בצורה משמעותית‏[3]. בפני המגזר החרדי עומדים חסמים הקשורים בתפיסת עולם, אפשרויות העסקה וכדאיות יציאה לעבודה‏[4]. כתוצאה, חרדים רבים עובדים במשרות חלקיות, בשכר נמוך או לא עובדים כלל. כמו כן קיים הבדל מיני משמעותי: בעוד שאצל הנשים החרדיות שיעור היציאה לעבודה בשנת 2004 היה נמוך בכתשעה אחוזים מהשיעור באוכלוסייה הכללית, ההבדל בין גברים חרדים ללא-חרדים עמד על יותר מ-30%‏[4]. בשנת 2008, דו"ח של מחלקת המחקר של בנק ישראל השווה בין נתונים על שוק העבודה בארץ ובמדינות OECD. באותה שנה, 64% מהגברים הישראלים בגילאי 15 ומעלה הועסקו, 69% מהגברים היהודים אשר אינם חרדים הועסקו, ואילו שיעור התעסוקה אצל גברים חרדים עמד על 25%. ממוצע התעסוקה עבור גברים בגילאים דומים עמד על 79% במדינות OECD. כך גם 48% מהנשים החרדיות בגילאי 15 הועסקו, בעוד האחוז היה 65% בקרב יהודים לא חרדיים וממוצע של 59% במדינות OECD‏[5]. בשנים האחרונות נעשים ניסיונות מכוונים מצד ממשלת ישראל על מנת להגדיל שיעור זה‏[6].

גם בקרב המגזר הערבי קיים פער בין שיעור המועסקים בין גברים לנשים, אך אצלו הפער הוא בכיוון ההפוך. חלקים בחברה הערבית אינם מעודדים יציאת נשים לעבודה, מסיבות דתיות או תרבותיות, וכתוצאה שיעור עבודת נשים במגזר נמוך משמעותית מהשיעור בציבור הכללי.

מחקרים שנעשו בשנות ה-70 מצאו כי בני עדות המזרח מרוויחים בממוצע פחות מיהודים אשכנזיים. עם זאת, נראה שבשנות האלפיים שיעור האפליה הזו ירד משמעותית‏[7].

בפני הקהילה האתיופית ניצבים חסמי תפיסת עולם ותרבות וכן גזענות חמורה‏[8] ודעות קדומות מצד מעסיקים. בשנת 2008 היה שיעור העבודה בקרב גברים אתיופים כ-33% בלבד, ואילו בקרב גברים באוכלוסייה הכללית עמד שיעור זה על כ70%. בקרב הנשים האתיופיות שיעור היציאה לעבודה עמד על כ-46% וזאת לעומת שיעור של 80% באוכלוסייה כולה‏[9]. בקרב הקהילה האתיופית מופעלות מגוון תוכניות שמטרתן להעצימם ולהביא לשילובם בשוק העבודה הישראלי.

אפליה נגד צרכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפליית צרכנים הפכה למצומצמת בעולם מאז שננקטו חוקים נוקשים המונעים כמעט לחלוטין סוג אפליה זו. ובכל זאת, סוג אפליה זו עדיין מתקיימת.

אפליה מבוססת מחיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפליה מבוססת מחיר היא חיוב אנשים שונים במחירים שונים על סחורות ושירותים בהתבסס על הגזע, המוצא האתני, הדת או המין שלהם. כפי שנאמר לעיל, רעיון זה שונה מרעיון אפליית המחירים, אשר נועד להשאת רווחים מצד גורמים מונופוליסטים. אפליה מבוססת מחיר כוללת, אך לא מוגבלת, למקרים הבאים:

  • מחיר גבוה יותר עבור שירותים בסיסיים (שירותי בריאות, תיקונים וכולי)
  • עלות גבוהה יותר לחיוב יומי (כגון חיוב אדם אחד ב40 שקל ואדם אחר ב-100 שקל עבור אותו שירות)
  • חוסר הצעה של הנחות ומבצעים לקבוצות המיעוט
  • שיעורי ביטוח גבוהים יותר עבור קבוצות המיעוט

רוב האישומים בגין אפליה מבוססת מחיר קשים להוכחה ווידוא, בהיעדר מסמך ענייני. מחקרים מצביעים על כך שפחות מ-10% מכל מקרי האפליות מבוססות המחיר מדווחות לרשויות. יתר על כן, למרות שקיימות קבוצת אינטרס המתעניינות בנושא, קשה להן מאוד להפחית את סוג האפליה הזה. רוב מקרי האפליה מבוססת המחיר מתרחשים במצבים בהם אין מחירון סטנדרטי אשר אפשר להשוות מולו את המחיר המוצע. גם כאשר צרכנים שונים משווים ביניהם מחירים, העסק יכול לטעון על חיוב שונה כתוצאה ממתן שירותים לא זהים לחלוטין, תנאים שונים, הענקת מבצעים והנחות רק לבעלי דירוג אשראי גבוה או לאנשים שקנו בעבר בחברה וכולי.

אפליית שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שאפליה מבוססת מחיר מכלילה חלק מאפליית השירותים, הרי שאפליית שירותים מלאה היא כאשר שירותים מסוימים לא מוצעים כלל, או מוצעים בצורה חלקית ונחותה, לקבוצות מיעוט. לפחות לפי מחקר אחד, רוב אפליית הצרכנים נכנסת לקטגוריה הזו, כיוון שהיא הרבה יותר מסובכת לאימות ולהוכחה. דוגמאות לאפליית שירותים:

  • הצעה של ביטוחים במחיר גבוה בלבד או סירוב לכסות בביטוח מיעוטים
  • סירוב לממן מיעוטים
  • סירוב לתת שירות

אפליית עסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עסקים בבעלותם של מיעוטים יכולים גם הם לסבול מאפליה, הן מספקים והן מבנקים או מוסדות פיננסים אחרים. הספקים יכולים למכור סחורה במחיר גבוה יותר לאותם עסקים ואילו המוסדות הפיננסים נותנים מימון מופחת או לא נותנים מימון בכלל לאותם עסקים. מחקרים הראו שרוב המערכת הבנקאית בארצות הברית אינה יכולה לספק הוכחות לטענה שחוסר המימון הסדרתי לקבוצות המיעוט נובעת מ"סיכון גבוה". מצד שני, יש מוסדות פיננסים וכלכלנים אשר מרגישים כי הבנקים מואשמים שלא בצדק באפליה, מאחר שאותם עסקים לא שווים השקעה והבנקים לא היו מואשמים כלל באפליה אם העסק לא היה שייך לאדם מקבוצת מיעוט כלשהי. ההאשמות ההפוכות הללו בנוגע לגזענות נגדית ודעות קדומות היא מוקד מחלוקת ידוע במחקרים על אפליה כלכלית.

אפליה כלכלית עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הולך וגדל של כלכלנים ותאורטיקנים של מסחר עולמי מאמינים כי אפליה כלכלית חרגה ממזמן מגבולות של מספר עסקים או אנשים. קנה המידה הגדול ביותר של אפליה כלכלית, בעל טווח הפריסה הרחב ביותר, משפיע על אומות ואזורים שלמים בכדור הארץ. רבים חשים שהמשטר הכלכלי העולמי הפתוח, הכולל גופים כמו קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, ממקם מדינות מסוימות בסיכון לאפליה כלכלית על ידי שימוש בטכניקות מפלות כמו כיוון א-סימטרי של מסחר והשגת כוח עבודה זול. מדיניות מסחר, המתבטאת באמנות שונות כמו הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה או גאט"ט, נחשבת לעתים קרובות כאמצעי פיננסי אשר נועד לשרת את הדיכוי הכלכלי של מדינות העולם השלישי. האמצעים יכולים לכלול:

  • תנאים לא טובים לצורך מדיניות מוניטרית תומכת ממוסדות הבנקים העולמיים
  • דיפלומטיה אובססיבית להצרת צעדיהם של מנהיגים מקומיים, אזוריים או מדינתיים לטובת אלו אשר יפעלו כנדרש ממשקיעים חיצוניים
  • מחירים גבוהים לאספקת מוצרים רפואיים בסיסיים למדינות, בהתבסס על מאפיינים אתניים או דתיים
  • סירוב לאפשר הסכמי סחר
  • הסכמי סחר מוגבלים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרו-אמריקאיים והיספאנים בארצות הברית, מוסלמים באירופה
  2. ^ כלומר רווח נמוך מדיי לעומת טרחה רבה מדיי, לדעת אותם כלכלנים
  3. ^ עיבוד של מוסד שמואל נאמן, היקפים ומאפיינים של כוח העבודה החרדי, אוקטובר 2010: "על פי נתוני הסקרים, שיעור המועסקים בקרב חרדים נמוך משמעותית מהממוצע הכלל-יהודי. האחוז הממוצע של המועסקים מכלל אוכלוסיית בני 20 ומעלה לשנים 2002 – 2008 בקרב חרדים עומד על 41.7 -- לעומת 59.7 בקרב כלל היהודים"
  4. ^ 4.0 4.1 חגי לוין, המגזר החרדי בישראל העצמה תוך שילוב בתעסוקה, מחקר מטעם המועצה הכלכלית לתעסוקה
  5. ^ ד"ר קרנית פלוג, שוק העבודה הישראלי בהשוואה בינלאומית – בנק ישראל, ספטמבר 2009
  6. ^ למשל, ועידה לבחינת מדיניות התעסוקה בדו"ח הסופי שלה מיוני 2010
  7. ^ שוויון הזדמנויות, אפליה בעבודה והעסקה רבגונית עמדות ותפיסות מנהלים במגזר העסקי, מיזם משותף של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומינהל מחקר וכלכלה, מרץ 2011
  8. ^ פיצויים בגין אפליית בחור ממוצא אתיופי בעת קבלה לעבודה, כתבה באתר פורטל העובדים
  9. ^ עידו סולומון, "מסתכלים על צבע העור ולא על הכישורים שלי", דה מארקר, ה-31 בדצמבר 2010