אפעה מגוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאפעה מגוון
אפעה מגוון.jpg
אפעה מגוון
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
קבוצה: נחשים
משפחה: צפעיים
סוג: אפעה
מין: אפעה מגוון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Echis coloratus

אפעה מגוון (שם מדעי: Echis coloratus) הוא מין של נחש ארסי מסוג אפעה, הנפוץ בישראל, מצרים ובמזרח התיכון. הוא בין שני המינים היחידים של האפעה שהיו ידועים עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20‏‏[1].

תאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של האפעה המגוון נע בין כ-20 ס"מ לצעיר שזה-עתה בקע מהביצה ועד ל-80-83 ס"מ לבוגר. בכך הוא בין מיני האפעה היותר ארוכים, למרות שיש ארוכים ממנו עד 85-87 סנטימטרים‏[2]. משקלו המרבי הוא כ-180 גרם. צבעו הכללי אפור, אדום, צהוב או חום, עם כתמים בהירים בעלי הילה כהה. לעתים ישנם פרטים בעלי גוון כחלחל-אפור. סימן ההיכר של המין הוא הלשון הוורודה וצבעיו המגוונים.

האפעה המגוון אינו חופר ומשתמש בנקיקים, באבנים, בסלעים, ובמחילות מוכנות. הנקבה מטילה 6 עד 10 ביצים בעלי קליפה גמישה במספר נקיקים או מחילות והנחשים הצעירים בוקעים אחרי 50 יום. גודל הביצים 36 על 21 מילימטר והמשקל הממוצע 9 גרם. הנקבה מדביקה אותם לאבנים בנקיקים בהם היא מטילה. הצעירים מגיעים לבגרות לאחר 4 שנים. אורך החיים של האפעה כעשר שנים ‏‏‏[3].

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפעה המגוון מצוי בירדן, ישראל, עומאן, ערב הסעודית, מצרים (סיני וממזרח לנילוס), ובתימן באזורים סלעיים עד לגובה של 1500 מטרים מעל גובה פני הים[2]. בישראל מצוי האפעה באזורי מצוקים בנגב, בבקעת הירדן, במדבר יהודה, ובגלבוע. התפוצה של האפעה במערב הנגב מתרחבת. בישראל מצוי האפעה המגוון. האפעה בהרי הנגב ובגלבוע הוא חום-אדמדם בעל כתמים בהירים ונראה שהצבעים מותאמים לצבע הקרקע.

שימושים רפואיים בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים השימוש באפעה מגוון לצורכי ריפוי היה ידוע ומקובל. חוקרים ועולי רגל רבים התייחסו בספריהם לתיאורי לכידתו והכנתו לצורך זה. בשרו שימש בעיקר להכנת התריאק"- תרופה לטיפול בהרעלות, בנכישות ובעקיצות, וכן לריפוי מחלות שונות‏[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבריטניקה החדשה לנוער, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד וכתר הוצאה לאור. כרך 2 עמוד 173.
  • נחשים ארסיים וארסי נחשים, אלעזר כוכבא, הוצאת טבע הדברים ואוניברסיטת ת"א. עמ' 25, 35, 53, 63-65, 102, 104, 115-117, 120, 131, 136, 151, 159.
  • זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת עם עובד, 1986 עמוד267.
  • עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1984. כרך 5 זוחלים, עמוד 152. ISBN 965-05-0072-3


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר נח רוטרי, אפעה, הספרייה הווירטואלית של מטח

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jürg Meier, Julian White, Handbook of clinical toxicology of animal venoms and poisons, CRC Press, 1995, page 451
  2. ^ 2.0 2.1 Jürg Meier, Julian White, Handbook of clinical toxicology of animal venoms and poisons, CRC Press, 1995, page 452
  3. ^ ‏יהודה פליקס, החי של התנ"ך, סיני תשט"ו, עמוד 105, כותב עד 20 שנה‏
  4. ^ זהר עמר ואפרים לב, רופאים ותרופות במאות העשירית עד השמונה עשרה, תל אביב, תש"ס, עמ' 127- 128.