אפקט ארובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפקט ארובה הוא הכינוי לתופעה פיזיקלית תרמודינמית של הסעת חומר גזי, בעיקר אוויר וגזי בעירה ושריפה בתוך בניינים וארובות. ההכוח המניע לתנועת הגז הוא ציפה הנובעת מהפרש בצפיפות החומר והלחות בין הפנים והחוץ של המבנה. ככל שהפרש הטמפרטורות גדול יותר וככל שהמבנה גבוה יותר, הכוח חזק יותר. התופעה מסייעת לאיוורור טבעי, ולבעירה. תופעה דומה בנוזלים נקראת בשם תרמוסיפון. באנגלית התופעה נקראת Stack effect, Flue-gas stack, Chimney effect

הסבר התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח המניע הוא הציפה של גז חם על פני הגז הקר. ברוב החומרים צפיפות החומר יורדת עם עליית הטמפרטורה, כתוצאה הזורם הקל יותר עולה למעלה בכוח ששיעורו יחסי ישר להפרש בצפיפות החומר. הפרש הלחצים בין תחתית הארובה לאוויר שבחוץ נקבע על ידי משוואת ברנולי[1]

P+\rho gh+{{1 \over 2}}\rho v^2=\mbox{constant}

כאשר:

  • P - הלחץ בנקודה,
  • \rho - צפיפות הזורם בנקודה,
  • g - תאוצת הכובד, ערכו ממוצע על פני הארץ 9.807 מטר לשנייה בריבוע,
  • v - מהירות הזורם בנקודה,
  • h - גובה הזורם בנקודה (ביחס למישור ייחוס שנקבע מראש).

במהירות נמוכה, שינוי הלחץ הוא

\Delta P=g \left(\rho_a-\rho\right)\Delta h

כאשר:

בתחום הטמפרטורות ולחצים המצויים בארובה או בבניין, כולל במקרה שריפה, ז"א לחץ של 1 עד 5 אטמוספירות, טמפרטורה של 0 עד 700 מעלות צלזיוס, האוויר מתנהג בקירוב טוב כמו גז אידאלי[2] ולכן‏[3]

\rho=\frac{P}{RT}

כאשר:

ומתקבל

:\Delta P ={P_a\;g\over R}\bigg(\frac {1}{T_o} - \frac {1}{T_i}\bigg)\Delta h

כאשר:

  • P_a = הלחץ מחוץ לארובה
  • \Delta h = הפרש גבהים בין מישורי הייחוס או גובה הארובה
  • T_0 = טמפרטורה מוחלטת (בקלווין או רנקין) מחוץ למבנה
  • T_i = טמפרטורה מוחלטת ממוצעת של הגז בתוך המבנה

נציב נתונים סטנדרטיים לאטמוספירה ולקבוע הגרוויטציהמערכת היחידות הבינלאומית)

:\Delta P ={101,325 \cdot 9.807 \over 287}\bigg(\frac {1}{T_o} - \frac {1}{T_i}\bigg)\Delta h=3474\bigg(\frac {1}{T_o} - \frac {1}{T_i}\bigg)\Delta h

(במדריך ASHRAE ‏[4] במקום 3474 רשום 3460)


הספיקה נקבעת על ידי הנוסחה ‏[5]

:Q = C\; A\; \sqrt {2\;g\;h\;\frac{T_i - T_o}{T_i}}
  • A = שטח החתך של הארובה

ערך אופייני של C בארובות הוא 0.6 עד 0.7 ‏[6] הנוסחאות לא כוללות השפעות של שינוי הלחץ החיצוני, של חימום או קירור של הארובה או צינורות, של רוחות ועוד. במקרה של ארובות גבוהות או לחצי שריפה גבוהים, הנוסחאות שימושיות רק כקרוב.

שימושים ויישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארובה משמשת לשני תפקידים בו זמנית, האחד לסלק גזים שרופים ועשן מקמינים, תנורים, כבשנים, מנועים ועוד. והשני, משיכת האוויר המשמש לבעירה. עוצמת המשיכה היא לפי הנוסחאות דלעיל. במקרים רבים הארובה היא הכוח המניע היחיד לאספקת אוויר לבעירה. שימוש במפוחים ומשאבות מצמצם את תפקיד הארובה כמניע לאספקת האוויר.

טיטאניק – ארובות ענק הן מאפיין של אמצעי הנעה של ראשית המאה ה-20

ככל שהארובה גבוהה יותר, משיכת האוויר חזקה יותר. ארובות בגובה של מאות מטרים נבנות משיקולי איכות הסביבה, כדי שהגזים השרופים יתפזרו טוב יותר. ארובות בדרך כלל עטופות בבידוד תרמי, וזאת כדי שהגז באורבה לא יתקרר. כפי שרואים בנוסחאות, המשיכה של הארובה גבוהה ככל שהטמפרטורה בתוך הארובה גבוהה יותר. קירור הגז בארובה עלול להביא להיפוך כיוון הזרימה, עד כדי כניסת גזים שרופים חזרה לחלל הבעירה או לחדר בו נמצא הקמין. החתך האופייני לארובות גבוהות, הולך וקטן עם הגובה, הארובה נראית כמו קונוס קטום. התכנון הזה נובע משיקולים של מכניקת הזורמים ותרמודינמיקה, וגם, במידה פחותה, משיקולים של חוזק המבנה. הגז עולה בארובה אל האוויר הפתוח, שהוא בלחץ נמוך יותר מאשר בבסיס הארובה, ירידת הלחץ גורמת לקירור האוויר‏[7], ובהתאם אפקט הארובה נחלש. הצרת החתך שומרת על הלחץ כך שהטמפרטורה לא תרד עד כדי פגיעה ביעילות הארובה.

ביניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון ובניין בדרך כלל אינו אטום, הרי שבמזג אוויר חם תיווצר תנועת אוויר מחלקו התחתון של הבניין אל עבר הגג‏[8][9] התופעה מורגשת במיוחד בימים חמים – תנועה של אוויר קריר במעלה המדרגות. המבנה האופייני של חאן (מבנה) נועד להשיג איוורור טבעי. החאן סגור מכל הצדדים. השמש מכה על חצר החאן, האוויר החם עולה ויוצא מתחום החאן, כי מעל החצר אין גג, ובמקומו, מהפתחים בקומת הקרקע, בהיקף החאן, נכנס אוויר המגיע מחוץ לחאן. משב הרוח מקל על עומס החום.‏[10]

חאן אל-עומדאן בעכו, הצלם עם גבו אל הקיר הרביעי הסוגר את חצר החאן

התפשטות אש ועשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון בניינים לבטיחות אש ולמקרי שריפה חייב להתחשב בתופעה. ‏[11][12][13][14]

יישומים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frank M. White, Fluid Mechanics, 6th Ed, McGraw Hill 2008, p.11 ISBN 978-0-07-128645-9
  2. ^ http://en.wikipedia.org/wiki/Compressibility_factor טבלת נתונים לאויר
  3. ^ עמוד 21 במקור 1
  4. ^ 2007 ASHRAE Handbook – HVAC Applications p. 52.2
  5. ^ http://www.wbdg.org/resources/naturalventilation.php פרק A, פסקה Buoyancy
  6. ^ 2007 ASHRAE Handbook – HVAC Applications p. 52.2 ראה גם המקור בהערה הקודמת
  7. ^ ראה הסבר בערך גז אידאלי
  8. ^ http://www.bgu.ac.il/CDAUP/guidebook.pdf המדריך לבנייה ביו-אקלימית בישראל, היחידה לאדריכלות ובינוי ערים במדבר, אוניברסיטת בן-גוריון, יוני 2010. פסקה 4.2.3
  9. ^ Low-Energy Building Design Guidelines, U.S. DEPARTMENT OF ENERGY, DOE/EE-0249 http://www1.eere.energy.gov/femp/pdfs/25807.pdf עמוד 16
  10. ^ Fuller Moore, ENVIRONMENTAL CONTROL SYSTEMS: HEATING COOLING LIGHTING, McGraw-Hill 1993. p.52 ISBN 0-07-112724-0
  11. ^ http://www.nfpa.org/assets/files//NFPA3/NFPA3Chapter_5.pdf
  12. ^ http://tmpccc.com/uploads/Laws/NFPA/A_NFPA92B.pdf
  13. ^ http://www.buildingcontrolworkbench.com/Portals/1/GrayBook/Gscadp.htm
  14. ^ 2007 ASHRAE Handbook – HVAC Applications, Chapter 52: Fire and Smoke Management.