אפקט דאנינג-קרוגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפקט דאנינג-קרוגר הוא הטיה קוגניטיבית שבה אנשים לא מיומנים סובלים מעליונות מדומה, הטיה זאת מיוחסת לחוסר שימוש במטא קוגניציה של האדם הלא מיומן לקבל את טעותו.‏[1] מיומנות בפועל עלולה להנמיך את הביטחון העצמי, כאשר אנשים מוסמכים עלולים להניח בטעות שלאחרים יש הבנה שוות ערך.‏[2]

הסיבה הנוספת לתופעה היא שאדם חסר השכלה אינו מודע להיקפו של התחום ולכן עלול להעריך ביתר את ידיעותיו המועטות. לעומת זאת אדם בעל השכלה מרובה בתחום אשר מודע להיקפו הרחב, עלול להעריך בחסר את הידע ביחס לגבולותיו הרחבים.

הצעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התופעה נבדקה לראשונה בסדרת ניסויים שהתפרסמו ב-1999 על ידי דייוויד דאנינג וג'סטין קרוגר מהמחלקה לפסיכולוגיה,אוניברסיטת קורנל.‏[2][3] הם ציינו מחקרים קודמים אשר טוענים שמחסור בידע גורם לעתים קרובות לביצוע לא מספק של משימות. דפוס זה נראה במחקרים של משימות בתחומים כגון הבנת הנקרא, הפעלת רכב מנוע ומשחק של שחמט או טניס.

דאנינג וקרוגר מציעים שלתחום התמחות ספציפית, ואצל אנשים ללא הכשרה מתאימה הוא יגרום:

  • להפריז בערך היכולות שלהם.
  • לא יזהו כישרון אמיתי אצל אחרים.
  • לא יזהו עד כמה הם אינם מוכשרים.
  • במקרה שבו הם יכולים להשתפר משמעותית, הם יצליחו לזהות את חוסר היכולת הקודם שלהם.

דאנינג השווה תופעה זו‏[1] למצב שבו אדם בעל נכות קיצונית בגלל פגיעת מוח אינו מודע לכך ואף מכחיש את מצבו אפילו במקרה של נכות קיצונית כמו שיתוק או עיוורון.

מחקרים תומכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאנינג וקרוגר בדקו היפותזה זאת על סטודנטים לתואר ראשון בקורסים לפסיכולוגיה. בסדרת מחקרים, הם בחנו את הערכה העצמית של הנבדקים בתחומי לוגיקה, לשון והומור. לאחר שקיבלו את תוצאות המבחן, הנבדקים התבקשו לדרג את עצמם שוב: הקבוצה המוסמכת העריכו את עצמם במדויק, בעוד שהקבוצה הלא מוסמכת עדיין הפריזו בהערכתם. כפי שדאנינג וקרוגר צינו,

על פני ארבעה מחקרים, החוקרים מצאו כי משתתפים שהציון שלהם ברבעון התחתון במבחנים של הומור, לשון ולוגיקה הפריזו מאוד בהערכת ביצועם במבחן וביכולתם. למרות שהציון שלהם במבחן שם אותם באחוזון ה12, הם העריכו שהם יהיו באחוזון ה62.

לעומת זאת, אנשים עם יכולת אמתית נטו להפחית בערכה של המיומנות היחסית שלהם. בהערכה גסה, משתתפים שהיה להם קל באופן יחסי לבצע את המשימות, הניחו בטעות, במידה מסוימת, שמשימות אלו חייבות להיות קלות גם לאחרים.

מחקר עוקב, שדווח באותו עבודה, טוען שסטודנטים חסרי יכולת שיפרו את יכולתם לדרג את עצמם אחרי מעט שיעורים בכישורים אשר חסרו להם בעבר, ללא קשר לשיפור הזניח בכישוריהם בפועל.

ב-2003, דאנינג וג'ויס ארלינגר מאוניברסיטת קורנל, פרסמו מחקר שפירט על כך שאנשים שמושפעים מסימנים חיצוניים משנים את דעתם על עצמם. משתתפי הניסוי, סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטת קורנל, קיבלו מבחנים אשר בוחנים את ידיעתם בגאוגרפיה, חלק מהבחנים נועדו להשפיע על דעתם העצמי באופן חיובי וחלק באופן שלילי. לאחר מכן הם התבקשו לדרג את ביצועיהם, ואלו שקיבלו את המבחנים החיוביים דיווחו על ביצועים טובים יותר באופן משמעותי מאלו שקיבלו את השלילים.‏[4]

דניאל איימס ולארה קאמרת' הרחיבו עבודה זאת גם לרגישות לזולת, והתפיסה של הנבדקים על כמה רגישים הם היו. חוקרים אחרים טענו שאפקט זה אינו כה ברור ועשוי להיות בשל רמות רעש ומשוא פנים. בסדרה של 12 משימות על פני שלושה מחקרים, החוקרים מצאו כי במשימות קשות באופן מתון , המבצעים הטובים והגרועים ביותר שונים מעט מאוד ברמת דיוק, ובמשימות קשות יותר שיפוטם של המבצעים הטובים ביותר היה פחות מדויק משל המבצעים הגרועים ביותר. דפוס זה מצביע ששפיטה בכל רמות המיומנות כפופים לרמות דומות של טעויות.‏[5]

ארלינגר את אל. (2008) ניסה לבחון הסבריים חלופיים, אך הגיע למסקנות דומות לעבודה המקורית. העבודה מסכמת שהסיבה העיקרית היא כי, בניגוד לבעלי ביצועים גבוהים, " בעלי ביצועים נמוכים לא לומדים ממשוב המצביע על צורך בשיפור."‏[6]


מחקרים על אפקט זה נוטים להתרכז בנושאי מבחן אמריקאים. מחקר על כמה נושאים מזרח אסיתיים מצביע שמשהו כמו ההיפוך של אפקט דאנינג- קרוגר עשוי לפעול על ההערכה העצמית ועל המוטיבציה לשיפור.‏[7] מזרח אסייתיים נוטים לזלזל ביכולתם, והצלחה פחות מן המצופה היא דרך לשיפור עצמי והסתדרות עם אחרים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאנינג וקרוגר זכו בפרס הסאטירי איג נובל בפסיכולוגיה על עבודתם באפקט זה.‏[8]


אזכורים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שאפקט דאנינג-קרוגר פורסם בשנת 1999, דאנינג וקרוגר ציינו הערות היסטוריות דומות של פילוסופים ומדענים, כגון קונפוציוס ("ידע אמיתי הוא לדעת היקף הבורות של אחד")‏[3] וצ'ארלס דרווין, שאותו הם ציטטו בעבודתם המקורית ("בורות מולידה ביטחון עצמי לעתים קרובות יותר מאשר ידע").‏[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Morris, Errol (20 June 2010). "The Anosognosic's Dilemma: Something's Wrong but You'll Never Know What It Is (Part 1)", New York Times. אוחזר ב־ 7 March 2011. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Kruger, Justin; David Dunning (1999). "Unskilled and Unaware of It: How Difficulties in Recognizing One's Own Incompetence Lead to Inflated Self-Assessments". Journal of Personality and Social Psychology 77 (6): 1121–34. doi:10.1037/0022-3514.77.6.1121. PMID 10626367. תבנית:Citeseerx. 
  3. ^ 3.0 3.1 Dunning, David; Kerri Johnson, Joyce Ehrlinger and Justin Kruger (2003). "Why people fail to recognize their own incompetence" (PDF). Current Directions in Psychological Science 12 (3): 83–87. doi:10.1111/1467-8721.01235. אוחזר ב־29 December 2012. 
  4. ^ Joyce Ehrlinger; David Dunning (January 2003). "How Chronic Self-Views Influence (and Potentially Mislead) Estimates of Performance". Journal of Personality and Social Psychology 84 (1): 5–17. American Psychological Association. doi:10.1037/0022-3514.84.1.5. PMID 12518967. 
  5. ^ "Skilled or unskilled, but still unaware of it: how perceptions of difficulty drive miscalibration in relative comparisons" (2006). Journal of Personality and Social Psychology 90 (1): 60–77. doi:10.1037/0022-3514.90.1.60. PMID 16448310. תבנית:Hdl. 
  6. ^ "Why the unskilled are unaware: Further explorations of (absent) self-insight among the incompetent" (PDF) (2008). Organizational Behavior and Human Decision Processes 105 (105): 98–121. doi:10.1016/j.obhdp.2007.05.002. PMID 19568317. 
  7. ^ DeAngelis, Tori (feb 2003). "Why we overestimate our competence". Monitor on Psychology 34 (2). American Psychological Association. אוחזר ב־7 March 2011. 
  8. ^ Ig Nobel Past Winners. אוחזר ב־7 March 2011.