אפקט התקשורת העוינת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תופעת התקשורת העוינת (Hostile media effect) היא נטייתם של צרכני חדשות התומכים באחד הצדדים בקונפליקט או בוויכוח לתפוס את הדיווחים והסקירות בתקשורת על הנושא כמוטות לטובת היריב. מחקרים הראו כי נטייה זו קיימת בלא תלות במידת האיזון שבדיווח.

טביעת המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "אפקט התקשורת העוינת" נטבע בידי החוקרים רוברט ואלון, לי רוס ומארק לפר בשנת 1985.‏[1] החוקרים הכינו מקבץ דיווחים טלוויזיוניים מרשתות הטלוויזיה המרכזיות בעולם בנושא טבח סברה ושתילה. הם הקרינו את המקבץ למספר קבוצות של נדגמים, ובכל קבוצה היו נדגמים שהזדהו מראש כאוהדי ישראל, נדגמים שהזדהו מראש כתומכים בפלסטינים ונדגמים נייטרליים.‏[2]. כללית, אוהדי ישראל דיווחו כי תפסו את הכתבה כפרו־פלסטינית ותומכי הפלסטינים דיווחו כי תפסו את הכתבה כפרו־ישראלית. כך, למשל, בסולם מדידה אורדרינאלי בין 1 ל־9 כש־1 פירושו הטיה אנטי־ישראלית חזקה, 5 פירושו דיווח מאוזן ו־9 הטיה פרו־ישראלית, קיבל הדיווח ציון ממוצע 2.9 בקרב אוהדי ישראל, 3.8 בקרב הנייטרליים ו־6.7 בקרב אוהדי הפלסטינים.

מעבר לזאת, תומכי הצד הערבי סיווגו 42% מההתייחסויות לישראל כתומכות ורק 26% כביקורתיות ואילו אוהדי ישראל זיהו רק 16% מאזכורי ישראל בכתבה כאוהדים ו־57% כשליליים לישראל.

ממצא אחר של הניסוי היה הקשר בין הידיעות הכלליות לתפיסת ההטיה. ככל שהנחקרים גילו בשאלון המקדים ידע רב יותר על הסכסוך הישראלי-ערבי, כך גברה נטייתם לזהות הטיה בלתי הוגנת בכתבה לטובת היריב.

התופעה תועדה מאז במחקרים על סיקור קונפליקטים נוספים, אידאולוגיים, דתיים ולאומיים והיא מורגשת בעיקר כאשר הזיהוי של הצופה עם הקבוצה משמעותי והקבוצות מובחנות היטב לאורך זמן וחשות מאוימות.

מנגנוני הטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתלין שמיט ואלברט גונטר בחנו שלושה מנגנוני עיבוד אינפורמציה העשויים ליצור את אפקט התקשורת העוינת:‏[3]

  1. זיכרון סלקטיבי: צופים בעלי מחויבות עמוקה לצדדים מנוגדים עשויים לזכור חלקים שונים של הדיווח ובעיקר את מה שהרגיז או הפחיד אותם, כלומר את טיעוני היריב.
  2. מיון סלקטיבי: פריטי מידע שייחשבו נייטרליים עבור צופה שאינו מעורב רגשית יישפטו כחלק מטיעוני הצד שכנגד על ידי מי שמזדהה עם אחד הצדדים.
  3. סטנדרטים שונים: מה שמוצג מנקודת מבטו של היריב לא נתפס כעובדה או כטיעון אלא כשקר, כפרט לא רלוונטי או כתעמולה.

בניסוי בו התבקשו משתתפי ועידת חקלאות אורגנית וחוקרי ביוטכנולוגיה להעריך מאמר על הנדסה גנטית במזון, נמצא אישוש בעיקר למנגנון השלישי (הפעלת סטנדרטים שונים ביחס לעמדות היריב). כך העריכו תומכי כל צד את המומחים, שעמדתם נוחה להם, כבני סמכא. כמו כן, העריכו אותם תומכים את המומחים שצידדו בעמדה המנוגדת כחסרי אמינות. במידה מועטה יותר נמצא אישוש למנגנון המיון הסלקטיבי אך לא לזיכרון סלקטיבי.

השפעת אמצעי התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת העוינות התקשורתית מנוגדת לכאורה להטיה הפוכה הנוגעת למידע המופיע מחוץ לתקשורת ההמונים. כשמדובר ב"מחקר" או בעבודה אקדמית אנשים נוטים להעניק משקל יתר לעובדות המחזקות את עמדת המוצא שלהם ולכן חומר כזה יראה להם כתומך ולא כעוין. כך למשל כאשר תומכים ומתנגדים לעונש מוות קראו דו״ח המסכם ראיות על תועלת ונזק בעונש הזה, מצאה כל קבוצה כי העובדות תומכות בעמדתה והקצינה את התמיכה או ההתנגדות בעקבות הקריאה.‏[4]

אלברט גונתר בדק את תלות עצמת אפקט התקשורת העוינת (שוב, תוך שימוש ב"מאמר" על הנדסה גנטית שהוצג לקבוצות בעלות עמדה ברורה בעד או נגד) בסוג הפרסום.‏[5] כאשר הטקסט הוצג כעבודה אקדמית, מצאה כל קבוצה כי הוא מאוזן ומאשש את עמדתה. כאשר אותה אינפורמציה ופרשנות הוצגה ככתבה עיתונאית היא נתפסה כמוטה ועוינת ומידת העוינות עלתה ככל שכלי התקשורת היה רב תפוצה יותר.

כאשר הכתבה משודרת או מפורסמת בכלי תקשורת המזוהה עם אחד הצדדים תגבר הנטייה לזהות הטיה. ג׳ואל טרנר ביים כתבות‏[6] ב־CNN המזוהה בציבור כבעלת קו ליברלי וב־FOX הנחשבת כנוטה לצד השמרנים. הכתבות עסקו בנושאים המצויים במוקד המחלוקת הציבורית בארצות הברית, בסוגיות מהגרים בלתי חוקיים ומלחמת עיראק. הטקסט לכתבות נלקח משידורים אמיתיים של אותן חדשות, אך הוצג מאולפן של הרשת המתחרה כשה"שדרן" מזהה עצמו כשייך ל־FOX או ל־CNN. כתבת CNN, כשהיא מוצגת מאולפן FOX, נשפטה על ידי הצופים כמוטה לטובת הימין, ואילו כשאותו טקסט מוקרא מפי "כתב CNN" הוא נקלט כ"ליברלי" ולהפך.

במחקר דומה שנערך באינדונזיה נמצא כי הקונפליקט הנוצרי־מוסלמי במדינה נתפס כמוטה לצד הנוצרי כאשר הוצג כפרסום של עיתון נוצרי, וכמוטה לטובת המוסלמים כאשר הוצג כפרסום של עיתון מוסלמי.‏[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Vallone, R.P., Ross, L., & Lepper, M.R. (1985). The hostile media phenomenon: Biased Perception and Perceptions of Media Bias in Coverage of the "Beirut Massacre". Journal of Personality and Social Psychology, 49, 577-585.
  2. ^ הנדגמים היו 144 סטודנטים לפסיכולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד והם צפו במקבץ הדיווחים בקבוצות של בין שלושה לשנים עשר איש.
  3. ^ Kathleen M. Schmitt, Albert C. Gunther; Why Partisans See Mass Media as Biased; COMMUNICATION RESEARCH, Vol. 31 No. 6, December 2004 623-641
  4. ^ Charles G. Lord, Lee Ross, and Mark R. Lepper; Biased Assimilation and Attitude Polarization: The Effects of Prior Theories on Subsequently Considered Evidence; Journal of Personality and Social Psychology 1979, 37(11) 2098
  5. ^ Albert C. Gunther1, Kathleen Schmitt; Mapping Boundaries of the Hostile Media Effect; Journal of Communication Volume 54, Issue 1, pages 55–70, March 2004
  6. ^ Joel Turner, The Messenger Overwhelming the Message: Ideological Cues and Perceptions of Bias in Television News Political Behavior Vol. 29, No. 4 (Dec., 2007), pp. 441-464
  7. ^ Amarina Ariyanto, Matthew J. Hornsey, Cindy Gallois; Group Allegiances and Perceptions of Media Bias: Taking Into Account Both the Perceiver and the SourceGroup Processes &Intergroup Relations2007 Vol 10(2) 266–279