אפרים איש-כישור
 | |
| אפרים איש כישור | |
| לידה |
20 ביולי 1863 פאנמונה, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
23 בספטמבר 1945 (בגיל 82) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
  | |
שיר המכבים
|
|---|
|
הקיצה כארי, יהודה משנתך, |
| תחילת השיר, מאת אפרים איש-כישור |
אפרים איש-כישור (באנגלית: Ephraim Ish-Kishor; ד' באב ה'תרכ"ג, 20 ביולי 1863 – ט"ז בתשרי ה'תש"ו, 23 בספטמבר 1945) היה מחנך, עיתונאי וסופר עברי ופעיל התנועה הציונית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשם אפרים שפינדלמן בפונימון (Poniemuń) שבפולין (כיום Panemunė, במערב ליטא). בצעירותו התחנך חינוך כללי לצד חינוך עברי. בצעירותו היגר לאנגליה, ושימש מורה לעברית במזרח העיר לונדון. שם החל גם בפעילות ציבורית לקידום הרעיון הציוני, והיה חבר באגודת "חובבי ציון" באנגליה. בשנת 1887 השתתף בעריכת העיתון הציוני היידי "המצפה". בשנת 1891 היה עורך העיתון "די יִידישע נאַציונאַלציַיטונג" ('העיתון הלאומי היהודי'), ובמסגרתו התנגד בפומבי לתוכניות הברון הירש להתיישבות יהודית שלא בארץ ישראל. בביקורו של בנימין זאב הרצל באנגליה סייע לו בכינוס האספה הראשונה במדינה של התנועה הציונית.
בשנת 1896 ייסד את ארגון "המכבים הקדמונים" – ארגון מסדרי ציוני, שמטרותיו היו הושטת עזרה לחברים הנתונים בצרה, בדומה לארגונים בריטיים דומים של עזרה הדדית, ועמד בראשו (בתפקיד המצביא העליון, High Commander). בשנת 1897 השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון. לאחר מכן היגר לארצות הברית, שימש מורה לעברית וייסד בה את חברת הביטוח "יהודה". בשנת 1939 עלה לארץ ישראל ובשנותיו האחרונות הצטרף לצה"ר.
בערב ראש השנה ה'תש"ו הדליק נרות חג בביתו ונכווה בפניו וגופו מאש שתפסה בבגדיו. ב-23 בספטמבר 1945 נפטר בבית החולים "שערי צדק" ונקבר בהר הזיתים[1]. (קברו של איש-כישור נהרס בתקופת ירושלים החצויה וכיום מצוין בפלָטת בטון פשוטה, ללא כל שם.)
בתו שולמית איש-כישור (Sulamith Ish-kishor; 1896–1977) הייתה סופרת בארצות הברית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כרטיס הקבר של אפרים איש-כישור, באתר הר הזיתים
- ידיד, ה' איש־כישור על מצבה של חברת "יהודה" וסיכוייה הגדולים בעתיד (מתוך שיחה עם מנהל חברת-האחריות, השוהה עתה בארץ), דואר היום, 19 בפברואר 1933
- F. M., Ephraim Ish-Kishor, פלסטיין פוסט, 24 בספטמבר 1945
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לוית א. איש-כישור, דבר, 25 בספטמבר 1945