אפרים בן ארצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אפרים בן ארצי
Efraimbenarzi.JPG
אפרים בן ארצי במדי לויטננט קולונל בצבא הבריטי
נולד 1910, פולין Merchant ensign of Vistula ships of Congress Poland.svg
עלה לישראל 1924
נפטר 2001, קיסריה Flag of Israel.svg
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה
Flag of the British Army.svg הצבא הבריטי
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1929 - 1952
דרגה לוטננט קולונל (צבא בריטניה) לוטננט קולונל
אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים

נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה, ראש אגף האפסנאות

מלחמות וקרבות

מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות

תפקידים אזרחיים

מנכ"ל מקורות, מנכ"ל ויו"ר אל על

אפרים בן ארצי (19 ביולי 1910 - 2001) היה אלוף בצה"ל וראש אגף האפסנאות בשנים 1950 - 1952.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ארצי נולד לשמאי קוברינסקי ורחל לבית סלוצקי בסלונים שבפולין, אז חלק מן האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). אביו היה ספק ביגוד לצבא הרוסי. המשפחה עברה ב-1922 לביאליסטוק ועלתה עמו בשנת 1924 לארץ. לאחר תום לימודי התיכון יצא ללימודי הנדסה הידראולית מחוץ לישראל‏[1]. בשנת 1935 הצטרף להגנה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף לצבא הבריטי, והיה בין ששת הקצינים הארצישראליים הראשונים בצבא הבריטי ולאחר מכן היה מאיור בחיל הרגלים הארצישראלי. בן ארצי השתתף במצעד הניצחון שנערך בלונדון ב-8 ביוני 1945. בינואר 1946 הועלה לדרגת לויטננט קולונל, הדרגה הבכירה ביותר אליה הגיע איש היישוב בשירות הצבא הבריטי‏[2]. בשנת 1947 השתחרר בן ארצי מן הצבא הבריטי ומונה למנהל החברה לפיתוח צפת, כשעיקר תפקידו היה למנוע את בריחת היהודים מצפת[1]. עם פרוץ מלחמת העצמאות היה ממקימי אגף האפסנאות, ושימש בתפקיד סגן ראש האגף בדרגת סגן אלוף. בשנים 1948-1949 היה נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה[3]. במרץ 1950 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף האפסנאות[4], תפקיד שמילא עד שפרש מצה"ל בשנת 1952[5].

מנהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מצה"ל עבר בן ארצי לכהן כמנכ"ל מקורות[6] (1952 - 1955) תפקיד בו היה אחראי על שלב ב' של מפעל ירקון-נגב[7]. בן ארצי השתתף אז במספר ועדות, בהם הוועדה לבחינת העלויות של אגד[8], והועדה לקביעת מדיניות הנפט של ישראל‏[9].

בשנת 1956 מונה ליועץ לשר המסחר, פנחס ספיר[10][1]. אולם לקראת סוף השנה נקרא לכהן כמנכ"ל ויו"ר חברת אל על במקום המנכ"ל המתפטר לואי אריה פינקוס[11]. בן ארצי כיהן כמנכ"ל אל על מדצמבר 1956[12] עד יולי 1967, עת התפטר. לאחר התפטרותו הוזמן על ידי חברת מדרה לנהל את תשלובת ערד שהוקמה אז‏[13]. בשנת 1975 עבר לנהל את חברת עמידר, לאחר שהמנהל הקודם התפטר‏[14]. בשנת 1980, נתמנה לחבר בדירקטוריון של פ.י.ב.י. אחזקות[15].

כמנהל, בן ארצי שם את החתירה לרווחים בראש מעייניו. הוא נודע כמי שניהל את אל על ביד קשה כשהוא חותר כל הזמן לניהול יעיל ורווחי. הוא זכה לאהדה מועטה מצד העובדים וטען שאינו מאמין במושג "יחסי עבודה", שכן העובדים יאהבו אותו בהתאם לתשלום שיקבלו. עם זאת, בתקופה היו בחברה רק שתי שביתות‏[16]. עם זאת, בשנת 1982 הוא טען שעל אל על להמשיך להתקיים כחברה ממשלתית וטען שעל הממשלה למנוע מדיניות של שמים פתוחים הפוגעת באל על‏[17].

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לניהול חברות כיהן בן ארצי במגוון תפקידים ציבוריים. בשנת 1968 שימש כנציג ראש הממשלה למשא ומתן עם ארצות הברית על הקמת מתקן התפלה בישראל‏[18], שליחות שלמרות שנראה שהצליחה, לא יצאה לבסוף אל הפועל‏[19]. בשנת 1969 עמד בראש הוועדה הציבורית לבחינת מעמד תיאטרון הקאמרי[20] ובסוף 1970 נתמנה ליו"ר מועצת הנאמנות של הקאמרי‏[21]. בתחילת 1970 נתמנה ראש המטה לפיקוח על ביצוע עסקת החבילה‏[22], תפקיד ממנו התפטר לקראת סוף השנה‏[23]. בשנת 1973 עמד בן ארצי בראש ועדה שהמליצה על עיצובם של עיטורי צה"ל. בנימוקיו לבחירת הצבע הצהוב לעיטור הגבורה אמר בן ארצי כי:

בחירת הרקע הצהוב לעיטור הגבוה ביותר בא כמשקל שכנגד לניסיון להטיל קלון בצבע זה על יהודים מאז המאה השביעית והרצל חוזה המדינה כתב כי אות הגבורה היהודי צריך לשאת את הצבע הצהוב.

– שלי פריד, הרקע הצהוב של עיטורי הגבורה: המפגש בין שואה יהודית לגבורה ישראלית, זמנים גיליון 70, עמ' 35-47, 2000, כפי שהובא ב"אתר הגבורה".

בשנת 1959 נישא לאמנית והמעצבת דורה גד. לזוג לא נולדו ילדים. בשנת 2001 נפטר בקיסריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 האיש מאחורי השיאים, דבר, 11 באפריל 1958
  2. ^ אפרים בן ארצי לויטננט קולונל, דבר, 24 בינואר 1946
  3. ^ עוד משרה פנויה, מעריב, 13 במרץ 1950
  4. ^ שאול הוןאגף האפסנאות בצה"ל, דבר, 9 באפריל 1951
  5. ^ חילופי הגברי במטה צה"ל, מעריב, 27 במאי 1952
  6. ^ אלוף א. בן ארצי להנהלת מקורות, מעריב, 16 ביולי 1952
  7. ^ שלב ב' בהעברת מי הירקון לנגב, חרות, 16 במרץ 1954
  8. ^ תקחו את הקואפרטיב ותנהלוהו, חרות, 23 ביולי 1956
  9. ^ הוקמה ועדה לבירור מדיניות הנפט, מעריב, 25 באפריל 1954
  10. ^ בן ארצי - יועץ לשר המסחר, חרות, 29 באוגוסט 1956
  11. ^ דיונים על עתידה של אל על, הצופה, 28 בנובמבר 1956
  12. ^ א. בן ארצי נתמנה מנהל אל על, מעריב, 28 בנובמבר 1956
  13. ^ טדי פרויס, כסף או כבוד, דבר, 22 בינואר 1971
  14. ^ דוד ליפקין, איננו רוצים להיות בעל הבית, דבר, 3 בדצמבר 1975
  15. ^ תנודות לשני הכיוונים במניות, מעריב, 17 באפריל 1980
  16. ^ טדי פרויס, שכר גבוה ומוראל ירוד, דבר, 25 בספטמבר 1977
  17. ^ הממשלה צריכה לשמור על השליטה באל על, מעריב, 21 באוקטובר 1982
  18. ^ רפאל בשןגרעיני או קונצוונציונאלי - ההכרעה ביד ישראל, מעריב, 24 בינואר 1969; המשך, 01600
  19. ^ ישראל תדרוש פיצוי על ביטול ההלוואה, דבר, 28 בנובמבר 1969
  20. ^ הנהלת עירית ת"א דנה במעמד החדש לקאמרי, מעריב, 13 בינואר 1970
  21. ^ הוקמה מועצת נאמנות שתנהל את התיאטרון הקאמרי, מעריב, 7 בדצמבר 1970
  22. ^ א. בן ארצי יפקח על ביצוע עסקת החבילה, דבר, 25 בפברואר 1970
  23. ^ דובר ההסתדרות: נמתחה ביקורת על אפרים בן ארצי, מעריב, 10 בספטמבר 1970


ראשי אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) (בעבר אג"א, אלר"ם) ALRAM1.png

יוסף אבידר · מונטי גרין · אפרים בן ארצי · צבי איילון · מאיר אילן · משה גורן · מתי פלד · עמוס חורב · נחמיה קין · אריה לוי · יוחנן גור · חיים ארז · מנחם עינן · אילן בירן · שלום חגי · עמי סגיס · אהרן זאבי-פרקש · אודי אדם · אבי מזרחי · דן ביטון · יעקב ברק