אפרים סידון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אפרים סידון (נולד ב־26 בפברואר 1946) הוא סופר, בעל טור, תסריטאי, סאטיריקן ומחזאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרים סידון נולד בתל אביב וגדל ברמת גן. לאחר שירותו הצבאי שהה מספר שנים בקיבוץ ניר יצחק ולאחר מכן למד היסטוריה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, שם המשיך להתגורר שנים רבות. בהיותו בקיבוץ שיחק בהצגה "מחכים לגודו" והמשיך לשחק גם בהיותו סטודנט. הוא החל את כתיבתו בעיתון הסטודנטים "פי האתון", בו השתתפו בכתיבה סאטירית גם ב. מיכאל, קובי ניב וחנוך מרמרי. חבורה זו המשיכה ל"zoo הארץ", מדור הסאטירה של השבועון "העולם הזה" שהופיע בין 1973 ל1976 (שלקט ממנו בשם "ZOO ארץ ZOO?" יצא בשנת 1975). בשנים 1974-1976 יצרה החבורה את "ניקוי ראש" סדרת הסאטירה הנודעת של הטלוויזיה הישראלית, כתבה את הקברטים הסאטיריים "איך אנחנו נראים" (1972) ו"המלחמה האחרונה" (1974) שהוצגו בתיאטרון "בימות" ובנוסף כתב גם לתוכנית "זהו זה" בראשיתה.

בשנות השמונים כתב סידון יחד עם ב. מיכאל את הסדרה הקומית המצליחה "קרובים קרובים" שהציבה מראה עקומה על המשפחה הישראלית ה"ממוצעת" ועסקה גם בסאטירה. בשנות התשעים כתב סדרת טלוויזיה קומית נוספת בשם "חצי המנשה". שתי הסדרות שודרו בטלוויזיה החינוכית.

לאורך כל שנות השמונים, כתב סידון מערכונים רבים ששודרו בתוכנית הבידור "סיבה למסיבה" של הערוץ הראשון (ערוץ הטלוויזיה היחידי באותה עת), בהם חיקה הבדרן טוביה צפיר דמויות של פוליטיקאים ישראלים. במיוחד זכור השיר הפארודי "עם אחד עם שר אחד" (פרפראזה על שיר ההתרמה "עם אחד עם שיר אחד"), בו גילם צפיר כמה משרי ממשלת האחדות של שמיר ופרס. הוא גם כתב מספר תוכניות בידור סאטיריות שהועלו על הבמה בכיכובו של צפיר, כשאחת המצליחות שבהן הייתה "חגיגות סיום הרוטאציה" בשנת 1986. סידון כתב גם לתוכנית הסאטירה הטלוויזיונית "האגף הסגור" ששודרה בין השנים 1990-1991.

סידון היה הכותב הראשי של התוכנית הסאטירית "החרצופים", ששודרה בשנות התשעים בערוץ 2. תוכנית זו צחקה על הפוליטיקה הישראלית (בתקופת ממשלות נתניהו וברק), כשהיא משתמשת בבובות בדמות הפוליטיקאים.

היה בעל טור שבועי מחורז בעיתון "מעריב", בו הביע בצורה הומוריסטית עמדות פוליטיות וחברתיות מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית. לפני כן כתב גם בעיתון דבר. כתב, יחד עם אבנר אברהמי, מדור קומיקס שהתבסס על התנ"ך בעיתון "כותרת ראשית" שהופיע אחר כך בשני ספרים.

סידון נחשב גם לסופר ילדים מוכשר, הוא כותב בחרוזים ובצורה הומוריסטית, בעיקר אגדות ילדים ועל ספורי התנ"ך, כשמרבית ספריו אויירו על ידי יוסי אבולעפיה. ספר הילדים המוכר ביותר שלו הוא "מעלה קרחות", סיפור אלגורי על עיר של קרחים המשמש כמשל על תופעת ה"עדר" או הקונפורמיזם המוחלט. כמו כן חיבר הצגות ומחזות זמר לילדים כמו "טרזן וג'ין", "ספר הג'ונגל" (על-פי ספרו של רודיארד קיפלינג) ו"פצפונת ואנטון" (על פי ספרו של אריך קסטנר). הוא כתב גם מחזות תיאטרון דרמתיים, כמו המחזה "מזריץ'" המתרחש בתקופת השואה.

סידון מתגורר בתל אביב נשוי ואב לשני ילדים, אחד מהם הוא יהונתן סידון, עיתונאי בעיתון הירושלמי כל העיר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור (1976) — מעשה במלך שהתחיל לבוא אל עמו בדרישות שגעוניות, ועל כן הורד מכסאו והוגלה לאי נידח.
  • שירים במיץ (1977)
  • הגן על הקרחת (1978) — קובצי שירי איגיון, המושתתים על שעשועי לשון.
  • עלילות התוכי ואדון שעשוע או איך עושים מדקדוק שעשוע (1979)
  • מעלה קרחות (1980) — סיפור בחרוזים על עיר של קרחים, ששערה בודדה התחילה לצמוח פתאום על ראשו החלק של ראש-העיר.
  • המלאך (1985)
  • אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו (1987)
  • באמת אלף-בית (1988)
  • שירים רעים לילדים טובים (1991)
  • סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן האי היגיון (1993)
  • גליצו יוצא לנדוד בדרכים (1997)
  • הקרב הראשון בנחל קשישון (2005). בשנת 2008 הצגה בבימוי מאור זגורי זכתה במקום הראשון בפסטיבל התיארונטו לילדים.
  • חורני (2008)
  • בבה כבשת היומולדת (2008) עם איורים של איתמר טל
  • סיפור מהלב (2009) - לעידוד חתימה על כרטיס אדי (עם איורים של דני קרמן)
  • משלי משלי (לא ידועה שנה)
  • כל האמת (לא ידועה שנה)

תוכניות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איך אנחנו נראים (עם ב. מיכאל וקובי ניב), תיאטרון בימות, 1972
  • המלחמה האחרונה, (עם ב.מיכאל וקובי ניב), תיאטרון בימות, 1974
  • ערוץ 2 (עם ב.מיכאל), תיאטרון אורות, 1979
  • יורדים על השבוע (עם ב.מיכאל), 1980
  • שעשועי רוטציה, 1986
  • תולדות עם ישראל-תיקונים והשלמות (עם ב.מיכאל), 1986
  • חגיגות סיום הרוטציה, 1988
  • האגף הסגור
  • הסיגר מת מצחוק
  • מיס ישראל
  • הערב מחזבל
  • שירת העצבים, צוותא
  • נפגעי חרדה, (עם ב.מיכאל), תיאטרון הבימה, 2010

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורית בונה, "שימוש באלוזיות ובצירופים כבולים ושבירתם ביצירות אפרים סידון לילדים", ספרות ילדים ונוער 132, אוגוסט 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם דויד גרוסמן, חיה שנהב

2004
הבא:
אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי