אקסטזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אקסטזי
MDMA.svg
MDMA animation.gif
שם IUPAC
‎(±)-1-(benzo[d][1,3]dioxol-5-yl)- N-methylpropan-2-amine
מזהים
מספר CAS 69610-10-2
PubChem 1615
ChemSpider 1556
נתונים כימיים
נוסחה C11H15NO2 
מסה מולקולרית 193.25
נתונים פרמוקוקינטיים
זמן מחצית חיים תלוי מינון, כ-6–10 שעות במינונים של 40–125 מ"ג
הפרשה בשתן
בטיחות
מעמד חוקי

הסם נכלל בפקודת הסמים המסוכנים של ישראל ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה, בארצות הברית נכלל ב-Schedule I (סם מסוכן לשימוש וללא שימוש רפואי). אסור לשימוש ולהחזקה במרבית מדינות העולם.


מגוון כדורי אקסטזי בצבעים ובעיצובים שונים.

אקסטזי הוא כינוי סלנג לסם פסיכואקטיבי סינתטי (מלאכותי) נפוץ ממשפחת האנטקטוגנים, ששמו המדעי ‎3,4-Methylenedioxymethamphetamine ובקיצור MDMA. לאקסטזי כינויים נוספים רבים כגון "אקסטה", MD, E ,XTC, "אדם" (Adam), "סם האהבה", "כדורים", "גלגלים" ועוד. MDMA בצורתו הטהורה הוא גביש (או אבקה לבנה); אך כדורי האקסטזי מגיעים אל הצרכן הסופי בצורה של טבליות לבליעה, אשר מיוצרות בצבעים צורות וגדלים שונים, וכשהם מהולים בחומרים נוספים. הרכבן הכימי של טבליות אלו אינו אחיד והן מכילות בדרך כלל חומרים נוספים, הזולים להפקה לעומת MDMA. בין החומרים הנפוצים אשר ניתן למצוא בטבליות אלו, אפשר למנות סמים אחרים (לרוב תוצרי משנה של ייצור הסם, כמו MBDB ו-MDEA, או אמפטמינים ואחרים). האקסטזי נגזר מקבוצת האלקלואידים פנתילאמינים (ותת-הקבוצה אמפטמינים) והשפעתו העיקרית היא גרימת עלייה חדה ברמות המוליך העצבי סרוטונין, וכמו כן דופמין ונוראפינפרין במוח. כמויות גדולות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמת לתחושה של אופוריה.

אקסטזי נחשב סם בלתי-חוקי ברוב מדינות העולם, וייצורו כמעט תמיד פיראטי ואינו נתון לפיקוח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת התרופות הגרמנית מרק רשמה את MDMA כפטנט ב 1912. באותה עת רשמה חברת התרופות "מרק" פטנטים על תרכובות כימיות רבות שהיו עשויות להיות שימושיות בתחום הרפואה בעתיד, והאקסטזי נשכח בצד במשך שנים רבות.

האקסטזי הובא לידיעת הציבור לראשונה על ידי ד"ר אלכסנדר שולגין בשנות ה-60, שהמליץ על התרופה עבור טיפולים רפואיים מסוימים. הוא קרא לסם "Window". השימוש באקסטזי היה נפוץ במיוחד בארצות הברית בקרב פסיכיאטרים עד שנות ה-80 כטיפול בסוגים שונים של הפרעות פסיכיאטריות, אז הוצא הסם מחוץ לחוק, כיוון שהתגלה כי יש לו תופעות לוואי חריפות ומסוכנות. כמו כן, נמצאו תרופות חלופיות בטוחות יותר לטיפול בדיכאון ובחרדה.

השימוש באקסטזי בציבור הרחב (ללא קשר לטיפול פסיכיאטרי) החל במועדוני ריקודים של הומוסקסואלים בעיקר. משם, הופץ הסם למסיבות רייב ומאוחר יותר לשאר הציבור. בשנות ה-90 עם התפתחות תרבות הטראנס והפסיכדליה באירופה ובארצות הברית החלו להשתמש בני נוער ומבוגרים צעירים בסם, והוא נחשב היום לאחד מ-4 הסמים הלא-חוקיים הנפוצים ביותר בנוסף לקנאביס, קוקאין והרואין.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדור אקסטזי משפיע על אדם ממוצע כ-3 עד 7 שעות. ההשפעה הראשונית מורגשת בדרך כלל כ-20 עד 40 דקות לאחר הבליעה, וההשפעה מגיעה לשיאה כשעה עד שעתיים לאחר מכן. המשתמש הממוצע יחוש בדרך כלל עירני ומלא אנרגיה, אך שליו מאוד. הביטחון העצמי עולה, הרגישות לכאבים פוחתת, וצבעים נראים חדים וברורים יותר. בדרך כלל אדם המצוי בהשפעת אקסטזי רואה באנשים הסובבים אותו אוהבים ושמחים יותר, לכן מכונה האקסטזי "סם האהבה". כאשר עוברת השפעתו של הסם המשתמש חש בדרך כלל עייפות גדולה אך אינו מסוגל להירדם. בנוסף ישנם משתמשים המדווחים על אווירת דכדוך ודיכאון, עקב ירידה חדה ברמות הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית כשהשפעת הסם פגה.

אצל אחוז קטן מהמשתמשים השימוש באקסטזי גורם לעיוות זמני בראייה, שבה גופים נעים משאירים אחריהם שובל צבעוני. במקרים נדירים מאוד, שימוש חוזר עלול להשאיר חותם של שובל על המציאות, גם בתקופה שלאחר השימוש. (HPPD)[דרוש מקור]

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקסטזי (MDMA) הוא סוג של מעכב ספיגה בחזרה של סרוטונין (ספיגת סרוטונין בחזרה מהמרווח הסינפטי אל תוך התא הקדם-סינפטי), אולם בשונה מחומרים דומים המשמשים היום בפסיכיאטריה, הוא אינו רק מעכב את הספיגה בחזרה של סרוטונין, אלא גם גורם להפרשת סרוטונין בכמויות ענק ולמעשה מרוקן את התאים מסרוטונין במערכת העצבים ובנוסף הוא גורם למותם של תאים המפרישים סרוטונין (וכמו כן של דופמין, נוראפינפרין ואצטילכולין). הסרוטונין הוא חומר ביו-כימי מסוג מוליך עצבי. מוליכים עצביים הם חומרים שעוברים בסינפסות - המרווחים שבין הנוירונים (תאי העצב) - וכך מווסתים את האותות העוברים בין נוירון לנוירון. יש עדויות לכך שהסרוטונין מווסת מצבי רוח. רמות גבוהות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמות לאופוריה ולתחושת מרץ, בעוד רמות נמוכות גורמות לדיכאון, לתחושת עייפות, ואף לתחושת חרדה. לאחר מעבר המוליך העצבי בסינפסה, מפרק אותו אנזים מיוחד מנוירון היעד. מעכבי הפירוק של סרוטונין נקשרים לאנזים המפרק את הסרוטונין, ומנטרלים אותו (עד לסינתוז מחודש של אנזים זה במערכת העצבים). במצב כזה הסרוטונין נשאר זמן רב יותר בסינאפסה, ולפיכך מתקבלות רמות גבוהות של סרוטונין. בשונה ממעכבי פירוק אחרים של סרוטונין, החומר MDMA לא רק מנטרל את האנזים, אלא גם חודר אל הסינפסות עצמן וגורם לשחרור סרוטונין. לפיכך, לא זו בלבד שפירוק הסרוטונין מעוכב, אלא גם מופרש סרוטונין. כיוון שכך, רמות הסרוטונין בסינפסה עלות באופן חד, ולפיכך נוצר סיכון בריאותי.

שימוש במעכבי פירוק של סרוטונין נפוץ כיום בפסיכיאטריה לשם טיפול בדיכאון והפרעות חרדה; MDMA לעומתו, פועל בצורה חדה ולכן אינו מתאים לטיפול זה. מעכבי פירוק של סרוטונין המשמשים היום ברפואה (שרובם שייכים לקבוצת SSRI) פועלים בצורה מתונה יותר - הם מעכבים את פירוק הסרוטונין מבלי לרוקן את הסרוטונין שנמצא בתוך תאי העצב. לפיכך, הם מעלים את רמות הסרוטונין בצורה הדרגתית יותר. כמו כן הם פועלים על האנזים מפרק הסרוטונין בצורה מדויקת יותר, תוך פגיעה קטנה בהרבה בתהליכים ביו-כימיים אחרים. לפיכך הם גורמים לפחות תופעות לוואי, או לתופעות לוואי מסוכנות פחות. ב-2001 קיבל מרכז המחקר MAPS ממנהל המזון והתרופות האמריקאי אישור לעריכת ניסויים לבדיקת יעילות הטיפול עם MDMA בשילוב עם פסיכותרפיה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית [1]. מחקר מקביל נערך בשבדיה וצפוי היה iהסתיים ב-2008[2].

התמכרות וסבילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מחקרים המראים שמשתמשים קבועים עלולים להיות מכורים לאקסטזי. עם זאת הנתונים אינם חד משמעיים, והיכולת של MDMA לגרום לתלות נפשית עודנה שנויה במחלוקת. לדוגמה, במחקר בו ראיינו 52 משתמשים מצאו ש-43 אחוזים מהם עמדו בקריטריונים לקביעת תלות; אולם ייתכן שחלק מהמרואיינים אובחנו שלא כהלכה כתלויים בגלל דיווחם על סבילות ותופעות שניוניות ("האנגאובר" או "דאון")‏[1]. סבילות ותופעות שניוניות (שעלולות להיות תסמיני 'גמילה') הם סימפטומים של תלות בסמים רבים, אך נראה שהם קיימים אצל משתמשי MDMA רבים שאינם למעשה תלויים (מכורים). לדוגמה, במחקר שבדי בו אנשים נטלו MDMA בפעם הראשונה, רבים דיווחו על תופעות שניוניות‏[2]. כשאנשים מסווגים כמכורים לMDMA אין זה ברור אם הם חווים קשיים להפסיק את צריכת הסם. במחקר אורך גרמני משתמשים רבים שסווגו כמכורים, 'השתפרו' באופן ספונטני ללא כל טיפול בהתמכרות כביכול‏[3]. בהתחשב בסיבוכים בסיווג משתמשי MDMA כמכורים, מסקנות על הפונטציאל הממכר של MDMA פחות מהימנות משל התמכרות לניקוטין[4], למשל.

סבילות בטווח הקצר לMDMA נבנית מהר מאוד (טאכיפילקסיה), ומתפוגגת אחרי מספר ימים. סבילות זו גורמת לכך שהמשתמש צריך לצרוך כמויות גבוהות בהרבה מהכמות הראשונית על מנת להשיג את ההשפעה הרצויה. כתוצאה מכך משתמשים לרוב נוטלים את הסם בהפרשים של כמה ימים או יותר.

סכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכנה הגדולה ביותר למשתמש באקסטזי היא התחממות יתר של הגוף והתייבשות. אקסטזי עלול לגרום לעלייה חדה בחום הגוף ולתחושת צימאון חזקה. מעבר לסכנה שבעליית החום ואובדן נוזלים, עלולה תחושת הצימאון לגרום לשתיית מים רבים במהירות, דבר שעלול לגרום למצב אקוטי המכונה "הרעלת מים" (ירידה ברמת החומציות של הדם עקב שתיית מים בכמות גדולה במיוחד תוך זמן קצר) ועלול לגרום לבצקת ברוב חלקי הגוף ולכן גם שימוש חד פעמי בסם עלול להיות מסוכן. אקסטזי גם עלול לגרום להפרעות בפעולת הלב, בפרט באנשים הסובלים ממומים בלב (לעתים קרובות מדובר במומים סמויים שאינם גורמים לבעיות מיוחדות עד לשימוש בסם, או למאמץ גופני חריג). נטילת מנה גדולה מדי של אקסטזי עלולה לגרום לסחרחורת, בלבול, חרדה ותחושת אובדן שליטה. למשתמש הקבוע באקסטזי עלול להיגרם נזק מצטבר לטווח ארוך, בעיקר למידת רגישותם של קולטני הסרוטונין במערכת העצבים. מצב כזה פוגע במצב הרוח, בתיאבון וביצר המיני, ובסופו של דבר עלול להביא לדיכאון קליני עד ל"איפוס" הקולטנים אלו, תהליך שיכול להימשך חודשים, ובמקרים קשים אף שנים.

מאז שהופסק השימוש הרפואי באקסטזי, והכרזתו כסם בלתי-חוקי, מיוצרות כמעט כל הגלולות באופן פיראטי. פעמים רבות מוסיפים היצרנים לגלולות חומרים נוספים שעלולים להיות מסוכנים. כמו כן, אין כיום פיקוח על תנאי הייצור והאחסון של הגלולות.

אחרי שימוש ממושך בסם השיניים עלולות לאבד מחוזקם כתוצאה מחריקתן. למעשה, רוב מקרי המוות מאקסטזי לא נגרמו ישירות מן הסם, אלא מחומרים אחרים שנמצאו בכדור.

מעמד חוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסם נכלל בפקודת הסמים המסוכנים של ישראל ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה. כך גם ברוב מדינות העולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים באנגלית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פנתילאמינים

2C-B2C-C2C-D2C-E2C-I2C-N2C-T-22C-T-212C-T-42C-T-72C-T-83C-E4-FMPאמפטמיןבופרופיוןקאתיןקאתינוןדזוקסידיאתילקאתינוןדימתילקאתינוןDOCDOBDOIDOMbk-MBDBדופמיןBr-DFLYאפדריןאפינפריןאסקליןפנפלוראמיןלבלבוטרוללבמטמפטאמיןMBDBMDAMDMAbk-MDMA/MDMC/MethyloneMDEAמסקליןמתאמפטמיןמתקאתינוןMDPVמתילפנידאטנוראפינפריןפנטרמיןסאלבוטאמולטיראמיןונלפקסין