אקספלורר 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אקספלורר 1
Explorer1.jpg
מידע כללי
מפעיל ABMA
יצרן JPL
תאריך שיגור 1 בפברואר 1958, 03:48 UTC
משגר יופיטר C
אתר שיגור נמל החלל קייפ קנוורל, פלורידה
זיהוי NSSDC 1958-001A
משימה
סוג משימה לוויין מחקר
לוויין של כדור הארץ
יציאה ממסלול 31 במרץ 1970
נטייה 33.24°
אפואפסיד 2,550 ק"מ
פריאפסיד 358 ק"מ
זמן הקפה 114.8 דקות
משך המשימה 111 ימים
מידע טכני
משקל 13.97 ק"ג
משקל מטע"ד 8.3 ק"ג
אורך 2.05 מטרים (מקצה לקצה)

0.95 מ' לא כולל המנוע ומכל הדלק

אקספלורר 1אנגלית: Explorer 1) הוא הלוויין הראשון ששיגרה ארצות הברית בהצלחה לחלל. הטיל ששימש לשיגור, "ג'ונו 1" (או "יופיטר C") פותח על ידי הסוכנות הצבאית לטילים בליסטיים והיה גרסה משופרת של הטיל הבליסטי יופיטר, שהותאם לצורך שיגור הלוויין.

הלוויין פותח על ידי המעבדה להנעה סילונית, בפסדינה שבקליפורניה, בראשותו ותחת פיקוחו של ד"ר ויליאם פיקרינג, בתוך שלושה חודשים, במסגרת היריבות שהתפתחה בין ארצות הברית וברית המועצות וכונתה "המירוץ לחלל".

השיגור לחלל התרחש בליל 31 בינואר 1958 מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה. הלוויין נכנס למסלול סביב כדור הארץ בין גובה של 360 ק"מ בנקודה הנמוכה ביותר ו-2,534 ק"מ בנקודה הגבוהה ביותר והשלים הקפה סביב כדור הארץ כל 100 דקות בערך.

ד"ר ג'יימס ואן אלן היה מבוני הציוד שהותקן בלוויין, שבאמצעותו אושרה התאוריה לגבי קיומן של חגורות הקרינה הקוסמיות המקיפות את כדור הארץ. חגורות אלו נקראו מאוחר יותר על שמו של ואן אלן.

הלוויין חדל מלפעול ב-23 במאי 1958 כאשר התרוקנו מצבריו, והמשיך להקיף את כדור הארץ עד שנשרף באטמוספירה ב-31 במרץ 1970, אחרי שעשה יותר מ-58,000 הקפות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמאל לימין: ד"ר ויליאם ה. פיקרינג, ג'יימס ואן אלן וד"ר ורנר פון בראון. השלושה מניפים מעל ראשם דגם בגודל מלא של הלוויין אקספלורר 1 במסיבת עיתונאים שנערכה אחרי שיגורו המוצלח לחלל.

ב-1952 הכריזה המועצה הבינלאומית של איגודים מדעיים על התקופה שבין 1 ביולי 1957 לבין 31 בדצמבר 1958 כ"שנה הגאופיזית הבינלאומית" (שג"ב) ובאוקטובר 1954 קראה לשיגור לחלל של לוויינים מלאכותיים במהלך השג"ב לצורך מיפוי של כדור הארץ.

ביולי 1955 הודיע הממשל האמריקאי[1] על כוונתו לשגר לוויין לחלל כחלק מתרומתה של ארצות הברית לשג"ב. ברית-המועצות הודיעה גם היא באותה שנה על כוונתה לשגר לוויין.

בין התוכניות ששקל הממשל האמריקאי היו ההצעה של סוכנות הטילים הבליסטיים הצבאית להשתמש בגרסה ארבע-שלבית של טיל הרדסטון לשיגור הלוויין, הצעת חיל האוויר להשתמש בטיל הבליסטי הבין-יבשתי "אטלס" שהיה עדיין בפיתוח, והצעת מעבדת המחקר הימי לשימוש בגרסה תלת-שלבית משופרת של טיל-המחקר "ויקינג", שתיקרא ואנגארד. לבסוף, בעיקר עקב החלטתה של ארצות הברית להשתמש בפיתוח לא-צבאי למטרה זו, ההצעה שנתקבלה הייתה ההצעה של מעבדת המחקר הימית ואנשי הצוות של פרויקט ואנגארד החלו לעבוד במרץ על פיתוחו של הלוויין שהיה אמור להיות הלוויין הראשון שישוגר לחלל.

שיגורו של הלוויין הרוסי "ספוטניק 1" לחלל על ידי ברית-המועצות לפני שיגורו של לוויין אמריקאי גרם לשינוי התוכניות האמריקאיות, ולאחר שניסוי, שהוקדם, לשיגור הוואנגארד נכשל, "הוצאה מהארון" התוכנית של סוכנות הטילים הצבאית ואקספלורר 1 שוגר בהצלחה לחלל.

ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציוד שהותקן על הלוויין נבנה תחת פיתוחו של ד"ר ג'יימס ואן אלן וכלל את הפריטים הבאים:

לאחר הגעתו של הלוויין לחלל, מתקני גילוי הקרינה הקוסמית אישרו את קיומן של חגורות ואן אלן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]