אקרוסטיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אקרוסטיכוןיוונית akros קיצוני + stichos שורה) היא שיטת כתיבה של שיר או פרוזה, בה ליקוט האות הראשונה של כל מילה, שורה או בית בשיר יוצר מילה או מספר מילים, שם, אותיות האלפבית כסדרן וכדומה.

בימי הביניים נחשב האקרוסטיכון כאחד מקישוטי השיר, וככל שהאקרוסטיכון היה מורכב ומשוכלל יותר כך הוסיף ליוקרתו של השיר ומחברו.

בעת החדשה השימוש באקרוסטיכון אינו נהוג בשירה רצינית, אם כי עודנו בשימוש בכתיבה שבאה לשעשע, כגון בברכות ליום הולדת.

שימוש נוסף לאקרוסטיכונים הוא כאמצעי לצופן - הצירוף הנוצר על ידי האותיות הראשונות הוא עיקר השיר, והשיר משמש לו הסוואה. לשימוש זה התייחס באירוניה הסופר האירי ג'ונתן סוויפט בספר ג' של "מסעות גוליבר", האקרוסטיכון חדר אף לתוך הטוקבקים באינטרנט, לשם העברת מסר שעוקף את הביקורת של עורך האתר.

אקרוסטיכון בשירה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקרוסטיכון הוא אחד מן הגורמים ל"דוחק השיר" (יחד עם החריזה והמשקל), שלפי תפיסת משוררי ימי הביניים התירו חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו נסלחות במקרים אחרים. כך, למשל, במקרים שבהם הצריך האקרוסטיכון ששורה תיפתח באות ו' נוצרו משפטים שהחלו בו"ו החיבור, שלא כמקובל בעברית שלאחר המקרא.

האקרוסטיכונים הקדומים היו אקרוסטיכונים אלפביתיים. אקרוסטיכונים כאלה מופיעים פעמים אחדות בתנ"ך, בין השאר במגילת איכה, במשלי ("אשת חיל") ובפרקי תהילים מסוימים, כמו במזמור קי"ט שבו יש אקרוסטיכון אלפביתי שבו כל אות מופיעה בתחילתם של שמונה פסוקים רצופים (בפי חז"ל המזמור מכונה "תמניא אפין", בארמית "שמונה פנים"). עם הזמן הופיעו אקרוסטיכונים לפי סידור אחר של האלפבית, כגון תשר"ק (מהסוף להתחלה) או א"ת ב"ש (אות מן ההתחלה ואות מן הסוף). חוברו גם שירים עם שילובים של כמה אקרוסטיכונים במקומות שונים בשורה. אקרוסטיכון אלפביתי מופיע גם בכמה מן התפילות, כגון בתפילת שחרית של יום חול "אל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה" וכו' (א"ב), או בתפילת מוסף של שבת, "תכנת שבת רצית קרבנותיה, ציווית פירושיה עם סידורי נסכיה" וכו' (תשר"ק).

עם הזמן החלו מחברי הפיוטים בימי הביניים לחתום את שמם באקרוסטיכון. בתקופת הקליר הסתפקו בשם פרטי, לעתים עם תוספות כמו שם האב, שם המקום או התואר "חזן". בתקופה מאוחרת יותר השתכללו החתימות. כך למשל בפיוט אקדמות מן המאה ה-11 מופיע באקרוסטיכון א"ב כפול ולאחריו החתימה "מאיר ביר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ". השימוש בחתימת שם המחבר באקרוסטיכון נועד לייחס את הפיוט למחברו ולמנוע גניבה ספרותית (פלגיאט) של הפיוט. ישנם פיוטים שמושאם הוא שם ה', כמו הפיוט "ידיד נפש". האקרוסטיכונים בפיוטים גם שמרו על האותנטיות של היצירה, כך שהשמטה של בתים או שינויים היו ניכרים, כמו בפיוט "אסדר לסעודתא" של האר"י שם נשמטו לפחות שני בתים בסוף. את תפוצתו של האקרוסטיכון מייחסים לצורך החזנים בבתי הכנסיות לזכור בעל-פה את הפיוטים, טרם עלו אלה על הכתב. האקרוסטיכון אפשר לחזן לזכור את תחילתה של כל שורה. גם כאשר נכתבו הפיוטים המשיך השימוש באקרוסטיכון, שהפך כבר לקונבנציה.

לעתים מופיע אקרוסטיכון גם בפתיחת ספרים. וכמה ספרי קודש חשובים ומפוסמים התחילו באקרוסטיכון של אותיות שם השם, כמו ספר משנה תורה של הרמב"ם, שנפתח במילים "יסוד היסודות ועמוד החכמות", ומסילת ישרים של הרמח"ל שנפתח במילים "יסוד החסידות ושורש העבודה..."

יצירות עבריות נודעות והאקרוסטיכון שלהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי התנ"ך:

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אקרוסטיכון במקרא
  • מזמורים רבים בספר תהלים מסודרים באקרוסטיכון אלפביתי כמו למשל מזמור קי"ט שבו יש סדרות של שמונה פסוקים לכל אות, מזמורים ל"ד ו-קמ"ה (אשרי יושבי ביתך) ועוד רבים.
  • אשת חיל - אקרוסטיכון אלפביתי בספר משלי ל"א, המתאר את האשה האידאלית.

בסוף ההגדה של פסח קיימים כמה אקרוסטיכונים על פי אותיות האלפבית:

הפיוט "ויהי בחצי הלילה" נאמר אמנם בסיומו של ליל פסח, אך במקורו הוא חלק מקרובה של יניי "אוני פטרי רחמתיים", לשבת בה קראו סדר "ויהי בחצי הלילה" (לפי מנהג ארץ ישראל סיימו את התורה אחת לשלש שנים על פי חלוקה לסדרים). קרובה זו נאמרת כיום לפי מנהג אשכנז המערבי בשבת הגדול. משם הועתק להגדה של פסח, וכן לקרובה "אלקים בצעדך" לשבת הגדול כמנהג אשכנז המזרחי. פיוט זה הוא שריד מסוג פיוטים אותו חברו הפייטנים בתוך הקרובה. בספר פיוטי יניי ניתן למצא דוגמת הפיוט הזה בכל אחת מקרובותיו.

בזמירות שבת הנהוגות קיימים אקרוסטיכונים רבים, לרוב לפי שמות מחבריהם:

בתפילה:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]