אקרי (ברזיל)
| |||
 | |||
| מחלף על כביש BR-364 באקרי | |||
| מדינה |
 ברזיל | ||
|---|---|---|---|
| מושל | ביניו מרקס | ||
| רשות מחוקקת |
Legislative Assembly of Acre  | ||
| בירת המדינה | ריו ברנקו | ||
| שפה רשמית | פורטוגזית | ||
| תאריך ייסוד |
15 ביוני 1962 | ||
| על שם |
Rio Aquiri | ||
| שטח | 152,522 קמ"ר (דירוג: 16) | ||
| גובה | 234 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Sierra del Divisor | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במדינה | 881,935 (דירוג: 25, 1 ביולי 2019) | ||
| ‑ צפיפות | 3.7 נפש לקמ"ר (2012) | ||
| קואורדינטות | 9°02′00″S 70°31′00″W / 9.0333333333333°S 70.516666666667°W | ||
| אזור זמן | UTC -5 | ||
| http://www.ac.gov.br | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
  | |||
אקרֵי, (בפורטוגזית: Acre) היא אחת מ-27 המדינות של ברזיל חלק מהאזור הצפוני של הפדרציה. ביתר דיוק היא ממוקמת בצפון-מערב ברזיל, בדרום-מערב אמזוניה. בגבולה הצפוני נמצאת מדינת אמאזונאס, ממזרח היא גובלת עם מדינת רונדוניה, מדרום נמצאת בוליביה וממערב נמצא אזור אוקאיאלי של פרו. עיר הבירה שלה היא ריו ברנקו. מבחינת מיקומה אקרי היא המדינה המערבית ביותר של ברזיל. שטחה - 152,522 קמ"ר (כשטח נפאל, 2% משטחה של ברזיל) ולפי המפקד משנת 2010 מנתה אוכלוסייתה 733,559 תושבים.
אקרי היא המדינה בעלת האוכלוסייה הנמוכה ביותר מבין מדינות ברזיל.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם "אקרי" נגזר לפי תאוריה נפוצה מן השפה טופי שבה למילה "אקיר" המשמעות "נהר ירוק" ולמילה "א'קיר" ויתר נכון לפועל "קר" משמעותו "לישון", "להרגיע". אולם נחשב כמעט ודאי ששורשים אטימולוגיים אלה הם תוצר של עיוות מילה הבאה מן הניב של בני איפורינה "אומאקירי" או "וואקירי" בפי מגלי הארצות שהגיעו לאזור. תאוריה אחרת מיחסת את השם למלים יאסירי, יסירי, שמשמעותן "מים זורמים או מהירים"
בעת מסע על הנהר פורוס בשנת 1878, המתיישב ז'ואו גבריאל דה קרווליו מלו, כתב מכתב לסוחר, ויסקונט דה סנטו אליאס מפארה, וביקש ממנו שהסחורה תישלח ל"שפך הנהר אקירי". מפני שהסוחר בבלם ועובדיו לא הבינו טוב שת כתב היד של ז'ואו גבריאל או מפני שהוא כתב אולי בחפזון "אקרי" או משהו דומה, הסחורה נשלחה למען "שפך הנהר אקרי". לנהר ואחר כך לאזור ולמדינה נדבק בהמשך השם הזה - אקרי. למדינת אקרי מספר כינויים: "הקצה של ברזיל","מדינת עצי הגומי", "מדינת הלטקס", ו"הקצה המערבי". התושבים נקראים "אקריאנוס", ביחיד "אקריאנו" (acriano, acrianos). עד שנת 1990 היו כותבים acreanos.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השטח הוקצה לבוליביה ב־1867 בברית איקוצ'ו שנחתמה עם ברזיל. בשנים 1899-1900, לואיס גלבז רודריגז דה אריה הוביל משלחת שנועדה לכבוש את השטח שהוא היום אקרי, מידי בוליביה. הוא הכריז על עצמו כנשיאה הראשון של רפובליקת אקרי ב־14 ביולי 1899. רפובליקה ראשונה זו הייתה עצמאית עד מרץ 1900. נעשו אחר כך עוד ניסיונות לזכות בעצמאות, אך אקרי נשארה חלק מבוליביה עד 1903.
ב־27 בינואר 1903, חייל ברזילאי, ז'וזה פלאקידו דה קסטרו, אשר נשלח לאקרי על ידי המושל נרי של אמאזונאס, הכריז על הרפובליקה השלישית של אקרי. נשיא ברזיל, רודריגו אלבז', בגיבוי אחד השרים, בראו דו ריו בראנקו, שיגר כוחות ברזילאיים אל תוך צפון אקרי. הפעם מסע המלחמה היה מוצלח יותר ואקרי סופחה לברזיל על פי חוזה פטרופוליס ב־11 בנובמבר 1903. ב־25 בפברואר 1904, השטח הפך לשטח פדרלי של ברזיל וב־1962 למדינה פדרלית.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב שטחה של מדינת אקרי הוא מישורי, בגובה 200 מטר, 89% ממנו מכוסה על ידי יער האמזונאס. המדינה ידועה כאחראית על ייצור ויצוא של גומי. הנהר אקרי זורם לאורך הגבול הדרומי ויוצר את הגבול עם בוליביה. הנהרות העיקריים של המדינה הם ז'ורואה, טאראוואקה, מורו, אנווירה ושאפורי.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוכלוסיות ילידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדינת אקרי ישנם 34 אזורים שבהם חיים כ-12,000 ילידים ("אינדיוס" או "אינדיאנים"), כ- 2% ממספר תושבי המדינה. הם מחולקים ל 14 אתניות שונות, הדוברים שפות בעיקר ממשפחות השפות פאנו, אראווה, אראוואק וטופי-גוואראני.
- בני מדיהה או קולינה מדברים שפה ממשפחת אראווה
- בני מצ'ינרי (יינה) ואשאנינקה (קמפה) מדברים שפות ממשפחת השפות אראוואק
- בני קאריפונה דוברים שפה ממשפחת השפות טופי-גואראני.
- השפות ממשפחת פאנו - כוללות השפות של בני קשינאווה, ימינאווא, ימינאווה-ארארה, שרנאווה, נוקיני, שאננאווה, פויאנאווה, נאווה אחדות מהן הוכחדו ואחרות מדוברות על ידי אנשים מבוגרים מעטים מאוד.
- בני קטוקינה דיברו שפה כמעט נכחדת שמהווה משפחת שפות העומדת בפני עצמה.
- מקור שפתם של בני פפאבו לא זוהה עדיין.
באזור הגבול עם פרו חיות קבוצות ילידים הנמנעות ממגעים עם לא זרים שאינם ילידים.
שאר התושבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתיישבות של ברזילאים ממוצא אירופי החלה בעיקר במאה ה-19. המונים של תושבי צפון-מזרח ברזיל - בעיקר ממדינת סיארה (cearenses) הגיעו לאזור בתקופת הזהב של תעשיית הגומי (1913-1880). משנות ה-1970 התיישבו תושבים מדרום ברזיל. התחוללו תהליכי התבוללות עם הילידים. באו למדינה במהלך השנים גם מהגרים סורים-לבנונים ואיטלקים, וכמו כן יפנים, גרמנים ובמידה פחותה מקבוצות סלאביות.
חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המדינה מחולקת ל-22 קהילות - "מוניסיפיוס". להלן הערים החשובות (נתונים משנת 2010 - מספר התושבים)
- ריו ברנקו – 336.038
- קרוזיהו דו סול – 78.507
- סנה מדורירה – 38.029
- טאראוואקה – 35.590
- פיחו – 32.412
- ברזילייה – 21.398
- סנאדור גיומאר – 20.179
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכלכלת המדינה תופסים מקום חשוב גידולי הגומי והאגוזים הברזילאים וגידול הבקר והעופות. בתוצר המקומי הגולמי של המדינה שולט ענף השירותים עם 66%, אחר כך מרכיב התעשייה הוא 28.1% והחקלאות - 5.9% (2004).אקרי מיצאת עץ (85.6%),עופות (אפרוחים ותרנגולי הודו) (4.7%), מוצרי עץ (1.7%).
דגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדגל נכנס לשימוש ב־15 במרץ 1921. הוא וריאציה של המדינה הפורשת של אקרי כשהצבע הירוק והצהוב מתחלפים. הצבע הצהוב מסמל שלום, הירוק - תקווה והכוכב מסמל את האור שהוביל את מי שעבד כדי להפוך את אקרי למדינה של ברזיל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אקרי- אקרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| מדינות ברזיל | |
|---|---|
|