אראגון (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אראגון
אראגון.jpg
כריכת הספר בעברית
מחבר כריסטופר פאוליני
שם בשפת המקור Eragon
שפת המקור אנגלית
הוצאה KNOPF
שנת הוצאה 2003
סוגה פנטזיה
תרגום לעברית יעל ענבר, מאי 2006 בהוצאת כנרת זמורה ביתן וכתר ספרים
מסת"ב ISBN 9650714642
סדרת ספרים הירושה (Inheritance)
הספר הבא הבן הבכור

אראגוןאנגלית: Eragon) הוא הספר הראשון בסדרת ספרי הפנטזיה הירושה (Inheritance) מאת הסופר כריסטופר פאוליני.

פאוליני החל בכתיבת הספר בעודו בן 15 בלבד. לאחר שכתב במשך שנה, בילה שנה נוספת בכתיבה ועריכה מחדש של הספר. הוריו של פאוליני ראו את כתב היד הסופי, והחליטו להוציא את הספר לאור בהוצאה עצמית. מאוחר יותר, התגלה הספר על ידי הסופר קרל היאסן, שהביא להוצאה מחודשת של הספר על ידי הוצאת הספרים קנופף. הספר יצא לאור ב-26 לאוגוסט 2003.
הספר מספר את סיפורו של אראגון, נער חווה המוצא אבן מסתורית בהרים. מהאבן בוקעת דרקונית, לה אראגון קורא בשם סאפירה. כשהמלך המרושע גאלבאטוריקס שומע על קיומם של אראגון וסאפירה, הוא שולח את משרתיו, הרא'זאק, במטרה ללכוד אותם. אראגון וסאפירה נאלצים לברוח מביתם, ומחליטים לחפש את הווארדן, קבוצת מורדים השואפת להפיל את המלך גאלבאטוריקס.

מבקריו של אראגון נוהגים להזכיר את הדמיון הרב בינו לבין ספרים דוגמת שר הטבעות ומלחמת הכוכבים. ביקורות אחרות שיבחו את הספר, המהווה הישג משמעותי לסופר צעיר כל כך.

הספר זכה להצלחה ונכלל ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס 121 שבועות.‏[1] לספר יצאה גם גרסה קולנועית.

הספר יצא לאור בעברית בתרגומה של יעל ענבר בהוצאת כנרת זמורה ביתן וכתר ספרים במאי 2006. בשנת 2008 יצא לאור בעברית הספר השני בסדרה, הבן הבכור, בהוצאת כנרת זמורה ביתן וכתר ספרים. בשנת 2009 יצא לאור בעברית הספר השלישי בסדרה, בריסינגר. בסוף שנת 2012 יצא לאור בעברית הספר הרביעי והאחרון בסדרה ששמו כשם הסדרה, הירושה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות והוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטופר פאוליני התחיל לקרוא ספרי פנטזיה כשהיה בן 10, אבל הרגיש "מתוסכל" ממחסור בספרים איכותיים. בגיל 14 פאוליני ניסה להתחיל לכתוב ספר ראשון מתוך סדרה של 4 ספרים, אבל לא הצליח להתקדם מעבר לכמה העמודים הראשונים. הוא התחיל לקרוא כל מה שיכול היה למצוא בנושאי כתיבה אומנותית, ולאחר מכן החל לתכנן את סדרת ספרי הירושה. לאחר כחודש של תכנון , הוא התחיל לכתוב טיוטה ראשונית בכתב ידו. הטיוטה הושלמה לאחר כשנה, ואז פאוליני החל בכתיבת הגרסה האמיתית של הספר. לאחר שנה נוספת של עריכה, הוריו של פאוליני ראו את כתב היד. הם זיהו את הפוטנציאל הגלום בו, והחליטו לפרסם את הספר בהוצאה עצמית. פאוליני עצמו אייר את הכריכה של הספר, בה הופיעה העין של סאפירה. הוא אייר גם את המפות המופיעות בספר.‏[2]

פאוליני ומשפחתו יצאו למסע שיווק של הספר ברחבי ארצות הברית. פאוליני העביר למעלה מ-135 הרצאות לקידום ומכירת הספר, חלקן תוך שהוא לבוש בתלבושת בסגנון ימי הביניים. למרות כל זאת, הספר לא זכה להכרה נרחבת. מאוחר יותר, פאוליני תיאר את חוויותיו מתקופה זו: "עמדתי מאחורי שולחן, לבוש בתחפושת שלי, ולאחר יום שלם של דיבורים ללא הפסקה היו נמכרים אולי 40 ספרים... זו הייתה חוויה מלחיצה. לא הייתי יכול להמשיך כך לעוד הרבה זמן".‏[3] בקיץ של שנת 2002, הסופר האמריקאי קרל היאסן הזדמן לחופשה באחת הערים בהם פאוליני העביר הרצאה. תוך כדי השהות שם, בנו החורג קנה את הספר, והתאהב בו מיידית. הוא הראה אותו לאביו החורג, שהביא את הספר לבית ההוצאה לאור קנופף. העורך האחראי של הוצאת קנופף, מישל פריי, יצר קשר עם פאוליני ומשפחתו כדי לברר האם הם מעוניינים בפרסום מחודש של הספר תחת הוצאת קנופף. פאוליני ומשפחתו ענו שהם מעוניינים, ולאחר סבב נוסף של עריכות, הספר יצא לאור בהוצאת קנופף באוגוסט 2003. הספר קיבל גם כריכה חדשה שאוירה על ידי ג'ון ג'וד פלנקר.‏[4]

השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "אראגון" החל כאוסף דמיונות וחלומות בהקיץ של בן עשרה. פאוליני ניסה לכתוב ספר שהוא עצמו יאהב לקרוא. הפרויקט התחיל כאתגר אישי, ופאוליני לא חשב שהוא אי פעם יתפרסם. כל הדמויות הן פרי דמיונו של פאוליני, פרט לדמות המרפאה אנג'לה, המבוססת באופן רופף על אחותו של פאוליני.‏[4]

המקורות המשמעותיים ביותר לכתיבתו של פאוליני הם מיתוסים עתיקים, אגדות מימי הביניים, השירה האפית ביאוולף, וכן הסופרים ג.ר.ר טולקין ואריק ראקר אדיסון. בנוסף, פאוליני הושפע מסופרי פנטזיה רבים, וביניהם דיוויד אדינגס, אן מק'קפרי, ריימונד א. פייסט, אורסולה לה גווין, פרנק הרברט ופיליפ פולמן.‏[5] פאוליני ציין שהוא כלל בספר בכוונה תחילה מאפיינים קלאסיים של ספרי פנטזיה - מסע, נקמה, אהבה, בגידה וחרב קסומה.‏[3]

השפה העתיקה בה משתמשים האלפים ב"אראגון" מבוססת כמעט לחלוטין על נורדית עתיקה, אנגלית עתיקה, גרמנית ורוסית.‏[6] פאוליני העיר שהוא השקיע זמן רב במחקר כדי ליצור את השפה העתיקה. הוא הרגיש שהשימוש בשפה אמיתית, שבאמת קיימת בעולם מזה כמה מאות שנים, נותן לעולם שהוא בנה תחושה עשירה ואמיתית יותר.‏[7] השפה בנויה לרוב בתחביר של השפה האנגלית, כאשר מילים בשפה הנורדית העתיקה מחליפות את המילים באנגלית. השפה, בשימוש האלפים, כוללת גם אוסף של תוארי כבוד, בדומה למערכת תוארי הכבוד בשפה היפנית. בחירת השמות המתאימים לדמויות ולמקומות המופיעים בספר הייתה לעתים תהליך ארוך, שנמשך ימים, חודשים, או אפילו שנים. במהלך הכתיבה, פאוליני נהג להשתמש בשם חלופי, כמחזיק מקום, עד שהשם האמיתי עלה בדמיונו.‏[8]

פאוליני קיבל השראה מנופי פאראדייז ואלי, מונטנה

הנוף ב"אראגון" מבוסס על נופי ארץ הולדתו של פאוליני, מונטנה, ובפרט על נופי פאראדייז ואלי. פאוליני הרבה לצאת לטיולים באזורי ההרים וביער, ואמר שלעתים קרובות, האפשרות שהייתה לו להסתכל מקרוב בפרטים הקטנים היא שעשתה את ההבדל בין תיאור סביר לתיאור ייחודי.‏[8] האירועים בספר מתרחשים ביבשת הדמיונית אלגאזייה. פאוליני שירטט לעצמו בקווים כלליים את ההיסטוריה של אלגאזייה עוד לפני שכתב את הספר בפועל, אבל את המפות הוא צייר רק כשהעלילה בספר התקדמה, והיה חשוב לראות לאן אראגון נודד. לאחר מכן, הוא החל לקבל רעיונות להיסטוריה ולעלילה תוך כדי שבנה את הגאוגרפיה של אלגאזייה.

פאוליני בחר לתאר בספר את תהליך ההתבגרות של גיבורו הראשי, אראגון. הוא עשה זאת מפני שראשית, זהו מאפיין קלאסי של ספרי פנטזיה. ושנית, כי הוא הרגיש שתהליך ההתבגרות של אראגון יוכל לשקף במידת מה את תהליך ההתבגרות שלו עצמו כאדם וכסופר.‏[7] סאפירה, הדרקונית של אראגון, מתוארת כהתגלמות הידיד המושלם. תכונותיה כפי שתוארו בספר כוללות נאמנות, חוש הומור, אומץ, חכמה ואצילות. פאוליני הסביר שהוא בחר לשוות לה אופי אנושי, מכיוון שהיא לא גדלה בקרב בני מינה, אלא התפתחה תוך קשר מנטלי הדוק עם בן אדם. למרות זאת, הוא ניסה להוסיף לסאפירה גוון מעט קסום, כדי להדגיש את הזרות של בני גזעה.‏[3]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר פותח בפרולוג, בו צל - מכשף שרוחות מרושעות השתלטו על גופו - בשם דורזה ו12 אורגלים הורגים שני אלפים ורודפים אחרי אשה אלפית ביער. האשה האלפית מחזיקה ברשותה אבן כחולה, שלאחר מכן תתגלה כביצת דרקון. הצל מצליח לשבות את האלפית, אבל האלפית מספיקה לשלוח את הביצה באמצעים קסמים לרכס הרי השדרה.

אראגון חי עם דודו גארו ובן דודו רוראן בחווה הגובלת בכפר בשם קרווהול. יום אחד, בעת ציד ביער ברכס השדרה, רכס הרים מסוכן ששוכן לאורך צידה המערבי של אלאגייזיה, מופיעה מול אראגון אבן כחולה, מלוטשת ובוהקת. לאחר מספר חודשים, בוקעת מה"אבן" דרקונית, ואראגון מבין שהאבן הייתה למעשה ביצת דרקונית. אראגון מעניק לדרקונית את השם סאפירה. סאפירה יכולה לתקשר עם אראגון באמצעות קשר מנטלי שהיא חולקת איתו. בהתחלה אראגון מצליח להסתיר את הדרקונית, ולגדל אותה ביער הסמוך. אבל עד מהרה, שניים ממשרתי המלך, הראזאק, מגיעים לקרווהול בחיפוש אחר הביצה. אראגון וסאפירה מצליחים להמלט ולהתחבא ביער, אבל הראזאק פוצעים את גארו אנושות ושורפים את החווה ואת ביתו של אראגון. לאחר שגארו מת, אראגון מרגיש שאין לו עוד שום סיבה להשאר בקרווהול, והוא פותח במסע נקמה אחרי הראזאק. למסע מצטרף אליו מספר סיפורים זקן ומסתורי בשם ברום, שמשום מה מתעקש לעזור לו ולסאפירה.

תוך כדי המסע, ברום מלמד את אראגון את אמנות הלחימה בחרבות, את השפה העתיקה, מתרגל איתו שימוש בקסמים, ומסביר לו את דרכי רוכבי הדרקונים. המסע מוביל אותם לעיר טירם, שם הם מצליחים לעלות על עקבותיהם של הראזאק ולגלות שהם נמצאים בעיר הדרומית דראס ליאונה. בלילה לאחר שחדרו לעיר, הראזאק טומנים להם מארב. זר בשם מרטאג מציל אותם, אבל ברום נפצע אנושות. בידיעה שהוא עומד למות, ברום מגלה לאראגון שהוא עצמו היה פעם רוכב דרקונים. לדרקונית שלו קראו גם כן סאפירה, אבל רוכב דרקונים מרושע בשם מורזן הרג אותה. ברום הצליח לנקום את מותה ולהרוג את מורזן. לאחר שברום מספר לאראגון פרטים אלו, הוא מת.

מרטאג הופך לבן לוויה של אראגון במסעו. הם מחליטים ללכת לעיר ג'ילייד, בשאיפה למצוא מידע על מיקום הווארדן, קבוצת מורדים השואפת להפיל את המלך גאלבאטוריקס. תוך כדי הקמת מחנה ליד ג'ילייד, אראגון ומרטאג מותקפים. אראגון נשבה, ונכלא בכלא בו מוחזקת אשה מסוימת, שאראגון ראה בחזיונותיו. כשאראגון מצליח לברוח מתאו, הוא מגלה שהיא למעשה אלפית. מרטאג וסאפירה מצליחים לפרוץ לכלא, ואראגון מצליח להמלט ולוקח איתו את האלפית חסרת ההכרה. תוך כדי הבריחה, אראגון ומרטאג נלחמים בצל דורזה, ומרטאג מצליח לקלוע חץ במצחו של דורזה. הצל נעלם במסך עשן.

לאחר הבריחה, אראגון מצליח לתקשר טלפתית עם האלפית חסרת ההכרה, ומגלה ששמה הוא אריה. אריה מסוגלת לכוון אותם למיקום המדויק בו נמצאים הווארדן: עיר בשם טרונג'הים, השוכנת בתוך ההר הענקי פארת'ן דיור. אראגון ומרטאג פותחים במסע לכיוון פארת'ן דיור, הן כדי להציל את אריה, והן כדי להמלט מזעמו של המלך גאלבאטוריקס. בכניסה לפארת'ן דיור, מפתיעים אותם כמות גדולה של אורגלים. אנשי הווארדן מצליחים להציל אותם, והם מובלים אותם למנהיג הווארדן אז'יהוד. אז'יהוד אומר לאראגון שדורזה לא הושמד על ידי פגיעת החץ המוצלחת של מרטאג, כי הדרך היחידה להשמיד צל היא לדקור אותו בליבו.

תוך כדי כך, מתאסף בפאתי פארת'ן דיור צבא עצום של אורגלים, המונהג בידי הצל דורזה שנשלח על ידי גאלבאטוריקס. הצבא מנסה לפלוש לטרונג'הים, ומתחיל קרב. תוך כדי הקרב, אראגון פוגש שוב את דורזה, ודורזה פוצע את אראגון קשות בגבו, וכמעט מצליח לשבות אותו. תודות להסחת דעת שיצרו אריה וסאפירה, אראגון מצליח לדקור את דורזה בליבו באמצעות חרבו. לאחר מותו של דורזה, האורגלים משתחררים מהקסם שאחז בהם, ומתחילים להלחם בינם לבין עצמם. אנשי הווארדן מנצלים את המצב, ומצליחים לדחוק את האורגלים אל מחוץ לפארת'ן דיור. בזמן שאראגון חסר הכרה, מישהו בשם הנכה השלם בגופו ובנפשו יוצר קשר טלפתי עם אראגון, וקורא לו לבוא לאימונים ביער האלפים, דו וולדנוורדן.

ביקורות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אראגון זכה לביקורות מעורבות. ליז רוזנברג, מבקרת ספרים של הניו יורק טיימס, ביקרה את הספר בשל "תיאורים קלישאתיים", "דיאלוגים מסרטים סוג ב'", וכן עלילה "שנמתחת לאורך הספר, עם חורים בהגיון ודמויות שנעלמות פתאום או מופיעות לראשונה בדקה האחרונה". למרות כל זאת, רוזנברג ציינה ש"על אף כל הפגמים שלו, אראגון הוא עבודה מקורית שבוצעה בכישרון גדול". היא שיבחה את זרימת הסיפור ואת קצבו, והתפעלה ממה שהגדירה כ"מחויבות הבולטת של פאוליני לסיפור".‏[9] ביקורות אחרות כינו את העלילה "פשטנית" ו"צפויה" והעירו שקל לזהות בה אלמנטים מספרי פנטזיה אחרים, דוגמת שר הטבעות של טולקין. ביקורות חיוביות התרכזו בעיקר בדמויות שבספר, בעלילה הזורמת, וביכולת של פאוליני להשאיר את הקורא מרותק לספר. בזכות תכונות אלו הספר כונה "מבדר" ו"כיף לקריאה".‏[10][11] בקמן, כותב התסריט של הסרט שנכתב ע"פ הספר, מעריץ ספרי וסרטי פנטזיה ומדע בדיוני, אמר שהוא היה נדהם מהפריחה המוקדמת של הסופר, משליטתו בקווי העלילה והדמויות ומיכולתו ליצור מספר עולמות דמיוניים לגמרי.

אראגון היה הספר השלישי הנמכר ביותר בקטגורית ספרי ילדים בכריכה קשה בשנת 2003,‏[12] והשני הנמכר ביותר בשנת 2005.‏[13] הוא נכלל ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס למשך 121 שבועות.‏[1] בשנת 2006 הוענק לספר פרס נֶנֶה על ידי ילדי הוואי.‏[14] הספר זכה באותה שנה גם ב"פרס בחירת הקורא הצעיר".‏[15]

עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אראגון (סרט)

סרט קולנוע המבוסס על אראגון יצא לאקרנים בארצות הברית בדצמבר 2006. התוכניות הראשונות להפקתו הוכרזו בפברואר 2004, כשאולפני פוקס המאה ה-20 רכשו את הזכויות הקולנועיות על אראגון. הסרט בוים על ידי סטפן פנגמייר, והתסריט נכתב על ידי פיטר בוכמן. השחקן אדוארד ספילרס נבחר לשחק את אראגון. עיקר הצילומים של הסרט התרחשו בהונגריה ובסלובקיה.

הסרט קיבל בעיקר ביקורות שליליות. תיארו אותו כ"סרט טוב מבחינה טכנית, אבל חסר חיים ומעט מטופש"‏[16]. פאוליני עצמו ציין שהוא דווקא אהב את הסרט, ושיבח בפרט את הופעתו של אדוארד ספילרס.

הכנסות הסרט מוערכות בכ-75 מיליון דולר בארצות הברית, ובכ- 174 מיליון דולר בשאר העולם, ובסך הכל - כ-250 מיליון דולר. הסרט אראגון הוא הסרט השני בגודל הכנסותיו, מבין הסרטים בהם דרקון ממלא תפקיד ראשי. ‏[17].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 רשימת רבי המכר לספרי ילדים של העתון New York Times ינואר 2008 (באנגלית)
  2. ^ כריסטופר פאוליני באתר בזל (באנגלית)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ראיון עם כריסטופר פאוליני באתר הגארדיאן הבריטי ינואר 2004 (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 כריסטופר פאוליני באתר אלגאייזיה, האתר הרשמי של הספר אראגון (באנגלית)
  5. ^ ביוגרפיה של כריסטופר פאוליני באתר "Fantasy book review" (באנגלית)
  6. ^ "השפה העתיקה" באתר הוויקי של סדרת ספרי הירושה (באנגלית)
  7. ^ 7.0 7.1 ראיון משותף של כרסיטופר פאוליני, פיליפ פולמן וטאמורה פירס יולי 2003 (באנגלית)
  8. ^ 8.0 8.1 ראיון עם כריסטופר פאוליני באתר "Teen Reads" ספטמבר 2003 (באנגלית)
  9. ^ ביקורת על הספר אראגון באתר הניו יורק טיימס, ליז רוזנברג, נובמבר 2003 (באנגלית)
  10. ^ ביקורת על הספר אראגון באתר IGN מרץ 2004 (באנגלית)
  11. ^ ביקורת על הספר אראגון באתר About.com (באנגלית)
  12. ^ הספרים הנמכרים ביותר לשנת 2003 באתר Infoplease (באנגלית)
  13. ^ הספרים הנמכרים ביותר לשנת 2005 באתר Infoplease (באנגלית)
  14. ^ הזוכה לשנת 2006 באתר הפרס נֶנֶה (באנגלית)
  15. ^ זוכי עבר בפרס "הקורא הצעיר" באתר הרשמי של הפרס (באנגלית)
  16. ^ ביקורת על הסרט אראגון באתר הסיאטל טיימס דצמבר 2006 (באנגלית)
  17. ^ דרקונים - מוקד מרכזי בסרטים באתר Mojo (באנגלית)