ארביטראז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארביטראז' הוא ניצולו למטרת רווח של פער במחיריו של נכס מסוים בשני שווקים או יותר. פעולת ארביטראז' פשוטה מורכבת מרכישת הנכס בשוק שבו מחירו זול יותר ומכירתו בשוק אחר במחיר גבוה יותר. פעולות ארביטראז' מורכבות יותר עשויות לכלול פעולות קנייה ומכירה של מספר נכסים במספר רב של שווקים, המתקזזות האחת עם השנייה ומותירות רווח ביד מבצען.

ההגדרה האקדמית של ארביטראז' דורשת שהפעולה תהיה רווחית בכל אחד מהתרחישים האפשריים. בפועל נפוץ יותר המצב של ארביטראז' הסתברותי, שבו צופה מבצע הפעולה שתוחלת הרווח תהיה חיובית, אם כי בתרחיש מסוים ייתכן הפסד.

קיומו של פער ארביטראז' בין שווקים מצביע על אי-יעילות שלהם. אולם העובדה שפערים לא גדולים קיימים בכל זאת בשוקי ההון המודרניים, נובעת לא רק מאי-יעילות, אלא גם מעלויות עסקה גבוהות, כגון עמלות המרה ומסחר, המקטינות את כדאיות עסקאות הארביטראז'. מצד שני, עצם פעולת ניצול ארביטראז', גורמת לסגירתו והפיכת השוק ליעיל. לדוגמה, אם בין שני שוקי מטבע, נסחר המטבע בשערים שונים, הרי שסוחרי הארביטראז' יזרימו ביקושים לשוק עם המחיר הזול, והצעים לשוק עם המחר היקר. ובכך יעלו את המחיר בשוק עם המחיר הזול ויורידו את המחיר בשוק עם המחיר היקר, עד להשוואת המחיר.

באופן מעשי, בשווקים המודרניים פעולות מציאת הארביטראז'ים מתבצעת על ידי מחשבים, והפערים נסגרים במהירות גבוהה מאד. התחרות בין הסוחרים גורמת לכך, שהפועלים בתחום משתדלים לשבת בקרבה גאוגרפית מינימאלית למוקד המסחר, על מנת שזמן התקשורת יהיה מינימאלי.

סוגי ארביטראז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כאשר מניה של חברה מסוימת נסחרת ביותר מבורסה אחת, נוצרים הבדלים רגעיים בין מחיריה השונים. הבדלים אלה מנוצלים על ידי סוחרי ארביטראז', הקונים את המניה בשוק אחד ומוכרים אותה במשנהו.
  • כאשר חברה ציבורית אחת מודיעה על רכישת חברה ציבורית אחרת בעסקה של החלפת מניות, נוצרת הזדמנות לארביטראז' בין מניותיהן, אף אם הן נסחרות באותו שוק. אם היחס בין מחיריהן בשוק אינו זהה ליחס שלפיו עתידה להתבצע ההחלפה, אזי ניתן להרוויח על ידי קניית אחת המניות ומכירת השנייה לפי אותו היחס.
  • קיומם של שווקים נפרדים לסחורות, כגון נפט או זהב, שמחיריהן נקובים במטבעות שונים בכל שוק, מאפשר לסוחרים לנצל פערי ארביטראז' המשלבים את שער החליפין של המטבעות ומחירי הסחורות.
  • ניתן לבצע ארביטראז' בין נגזרים לנכסי הבסיס שמהם נגזר ערכם. דוגמה לכך היא ניצולו של פער בין מחיר אופציות על מניה למחיר המניה עצמה, כאשר תנודה (בדרך כלל פתאומית) במחיר המניה טרם באה לידי ביטוי במחיר השוק של האופציה. באופן דומה מתבצע ארביטראז' בין מניה לאג"ח להמרה בר המרה אליה.

דוגמה מספרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נניח שברגע מסוים נסחרת אונקיה של זהב במחיר של 500 דולר בשיקגו ובמחיר של 400 אירו בפרנקפורט. אם שער החליפין בין המטבעות עומד על דולר ו-30 סנט לאירו, ניתן לרכוש את אונקית הזהב ב-500 דולר בשוק האמריקאי, למכור אותה באירופה ולהמיר את מחירה ל-520 דולר. כך נוצר רווח של 20 דולר. רווח זה נקרא בשפת הסוחרים "כסף על הרצפה", שכן זהו רווח בטוח נטול סיכון. היותו רווח נטול סיכון הוא גם הגורם לסגירת מרווח הארביטראז'. אם נחזור לדוגמה, הרי שכל סוחר מעוניין להרוויח רווח נטול סיכון, או כמאמר הסוחרים "לאסוף כסף מהרצפה". לכן יהיו עוד ועוד סוחרים שירצו לקנות זהב ב 500 דולר בשיקגו, ולמכור אותו ב 400 אירו בפרנקפורט. הביקושים יגרמו לעליית מחיר הקניה בשיקגו, ולעומתם ההצעים יגרמו לירידת המחיר בפרנקפורט. ניתן לראות איפה שרווח הארביטראז' הולך ומצטמצם. תהליך זה ימשיך עד שהרווח יסגר (או שיגיע לגודל שהופך את כל התהליך לבלתי כדאי).

סיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שלהלכה ארביטראז' אמורה להיות פעולה חסרת סיכון, הרי שלמעשה כרוכים בעסקאות ארביטראז' מספר סיכונים משמעותיים להפסד:

  • סיכון זמן - מאחר שכל עסקת ארביטראז' מורכבת משתי פעולות נפרדות לפחות, קיים תמיד סיכון מסוים שבמרווח הזמן ביניהן, קטן ככל שיהיה, יחול שינוי בשווקים שיגרום להפסד.
  • סיכון צד ב' - ייתכן שהצד השני שהבטיח למכור או לקנות נכס במחיר מסוים, לא יוכל לבצע את העסקה כפי שהבטיח ובכך יכשיל את השלמת עסקת הארביטראז' הכוללת, או יאחר אותה, או ישנה את מחיר הביצוע למחיר הפסד.
  • סיכון הנובע מאי זהות - אם הנכסים שמעורבים בשני קצות העסקה אינם זהים לחלוטין, אלא שמבצע העסקה הניח מסיבותיו הוא שהם דומים, או שמחיריהם צריכים להיות קשורים, הרי שהוא לקח על עצמו את הסיכון שבהנחה מוטעית. ההפסד הנובע מטעות מסוג זה עשוי להיות גדול, כגודל השוני המתגלה בין הנכסים.

כל אחד מסיכונים אלה יכול להיות מועצם עשרות מונים בשילוב עם מנוף פיננסי גדול, כלומר כאשר הכסף המשמש לביצוע העסקה מקורו בחלקו בהלוואה. טבעו של מינוף שהוא מגדיל את ההפסד במקרה של עסקה כושלת, ממש כפי שהוא מגדיל את הרווח במקרה של ביצוע מוצלח.

קריסתה של קרן הגידור Long-Term Capital Management בשנת 1998 מבהירה היטב כמה מסוכן יכול ארביטראז' להיות, בייחוד כתוצאה משילוב של הגורמים האמורים לעיל. הקרן, שבהנהלתה היו מעורבים שני זוכי פרס נובל לכלכלה, ביקשה לנצל פערים בין מחירי אגרות חוב של ממשלת ארצות הברית לאלה של ממשלות זרות, בהנחה שהפער ביניהן ייסגר בטווח הארוך. המשבר הפיננסי שפרץ כשממשלת רוסיה חדלה לשלם את חובותיה באותה שנה, גרם להתרחבות בפערים בין אותן התשואות ש-LTCM ציפתה להתכנסותם. מה שהחמיר את מצבה של LTCM, היה שעל מנת להרוויח מפערים קטנים בין תשואות אג"ח, היא נקטה באסטרטגיה אגרסיבית של מינוף בשיעור גדול בהרבה מהונה העצמי. הפסדי LTCM הגיעו ל-4.6 מיליארד דולר והיא התמוטטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]